ערוך לנר יבמות י

שיש שמחה כתוב השלישי ולא צריך לאוקמי' ר"י דכר"ש ס"ל אכן עכ"פ יש לתרץ בזה קושית התוספ' (שם) שהקשו לאביי דאית לי אשה בעלה משמחה הא ליכא רק ב"כ, ולפ"ז י"ל דאביי מוקי ר"י דכר"ש ס"ל והוי ציצית בהדייהו, אבל ק"ל מה פריך במנחות (דף מ"ג) ורבנן האי אשר תכסה בה מאי דרשי בי', דלמא לעולם ס"ל ג"כ כר"ש דלילה לאו זמן ציצית הוא ודרשי קרא כוותי' למעט כסות לילה, וא"ל דא"כ למה נשים חייבים הא הוי מ"ע שהז"ג דדלמא ס"ל דתפילין לאו מ"ע שהז"ג הוי וילפי מסמוכים דנשים חייבים בציצית אבל ר"ש ס"ל דתפילין הוי מ"ע שהז"ג ולכן לא יליף מסמוכים דהיקש עדיף מסמוכים, ואולי י"ל דהש"ס דייק מדקאמר בברייתא (שם) ר"ש פוטר משום דהוי מ"ע שהז"ג, משמע דטעם דחכמים דמחייבי משום דלא הוי מ"ע שהז"ג

בא"ד. דעדיפא מינה: ק"ק מאי עדיפא הא לפי התירוץ שם דוחק הוא מה דקאמר ובמברך בצפרא דוקא הא גם בפניא הי' צריך לברך משום דמחליף מכסות יום לכסות לילה, וראיתי בהרא"ש הל' קטנות שהקשה כן וכתב דצ"ל שלא הי' פושט כסות לילה, וזה ודאי דוחק, והרא"ש באמת כ' בלשון וצ"ל, וגם מפי' רש"י לא נראה כן, ולכן לכאורה הוי עדיף לפרש טעם דרב יהודה דס"ל לילה לאו זמן ציצית הוא דאז אתי שפיר מה דקאמר בצפרא דוקא, וי"ל דמה דכתבו דתירוץ דהתם עדיפא הוא ראם נפרש טעם דרב יהודה דיליף מסמוכים ע"כ צ"ל דתפילין לאו מ"ע שהז"ג וא"כ ע"כ דס"ל שבת זמן תפילין הוא וכבר כתב הרא"ש (שם) דדוחק הוא לאוקמי רב כהך מ"ד כיון כולהו אמוראי לא ס"ל כן וא"כ ה"ה לרב יהודה, אבל מכ"מ ק"ל אתירוץ גמרא דשם דאיך אפשר לומר דרב יהודה כרבי ס"ל הא בסוכה ודף מ"ה) קאמר רב יהודה א"ש דסוכה יום אחד ושם (דף מ"ו) פריך בגמרא ב' ברייתות אהדדי ומתרץ תנאי היא ע"ש, הרי דלרבי מברך אסוכה כל פעם שנכנס וא"כ רב יהודה ע"כ לא ס"ל כרבי. ואם נדחוק לומר דרב יהודה משום שמואל קאמר ולי' לא ס"ל זה ודאי דוחק יותר מאוקימתא דרב יהודה כמ"ד דתפילין לאו מ"ע שהז"ג וצ"ע

בא"ד. למפטרינהו מכלאים: עיין בערכין (דף ג') שתרצו שם קושיא זו דהיקשא דהשו' הכתוב אשה לאיש עדיף מסמוכים והא דלא תרצו הכא כן משום דשם הקשו על זה מחיוב נשים במצה ותירוצם שם על זה תלי בשני תירוצי התוס' בשבועות (דף ך') ע"ש ובערכין אזלו התוס' אליבי' דתירוץ ראשון דתוס' דשבועות והכא אזלו אליבי' דתירוץ שני ואליבי' דתירוץ זה גם בשבועות לא תרצו מידי על קושיא זו. ולענ"ד אפשר ליישב כיון דקושיתם במה שכתבו דכלאים אימא דחזי לנשים היא דשמא מתניתן דביצה אתיא כמ"ד נשים פטורות מן הציצית וע"ש בשבועות שכתבו בפי' כן, ולפי מה שכתבו כאן למ"ד תפילין לאו מ"ע שהז"ג נשים חייבות בציצית מסמוכים וכבר הזכרתי לעיל דהך מ"ד הוא רב יהודה ולכן לעולם י"ל דלמ"ד נשים פטורות מן הציצית באמת אינן באיסור כלאים ומכ"מ פריך התם שפיר כלאים למאי חזי דאי נימא חזיא לנשים א"כ יקשה לרבי יהודה דפליג במתניתן שם אמנעל וקאמר אף לא מנעל לבן אמאי לא פליג גם אהא דמשלחין כלאים דהא לדידי' כלאים לא חזי לנשים כיון דאית לי' נשים חייבות בציצית אע"כ דבכלאים אין הטעם משום דחזי לנשים, ועיין לקמן (דף ק"א) דדייק הש"ס ארבי יהודה גופא כן מדפליג בסיפא מכלל דברישא מודה כש"כ שיש לדייק כן בנדון זה דבחדא בבא הוא

בד"ה וכי מפני. וא"ת דלמא הכא: הקשה בתוס' גורניש הא ע"כ מוכח שפיר דר"י לא דרש סמוכים דאי דרש ל"ל דמיהם בם בבא על הבהמה לילף מאוב וידעוני דבסקילה הא נוכל למילף מכח סמוכים ממכשפה דהא השתא ילפינן מכשפה מאוב וידעוני דבסקילה מדבר שהי' בכלל אע"כ דר"י לא דרש סמוכים, ולענ"ד ביותר יש להקשות דגם אי נדייק כן הא היכי דמוכח או מופנה כתבו התוספ' לקמן דדרש ר"י סמוכין בכל התורה ולקמן ד"ה דאם כן הקשו התוספ' הא גם במכשפה הוי מוכח דלכתוב בהמה גבי עריות ותרצו דלא חשיב מוכת כיון שהלמד נכתב במקומו והנה זה שייך דוקא אי מכשפה נלמוד משוכב עם בהמה אבל כשנלמוד שוכב ע"ב ממכשפה שפיר הוי מוכח כיון שהלמד אינו במקומו וא"כ קשה לפי האמת לר' יהודה דמיהם בם ל"ל וכן וקשה לפי האמת לר' עקיבא דפשיטא להו להתוס' דדרש סמוכים והוא יליף בסנהדרין (דף ס"ז) דמכשפה בסקילה מלא יחיה בסיני א"כ ל"ל דמיהם בם בבא על הבהמה נילף ממכשפה בסמוכים, וכל זה יש להקשות ג"כ לפי מה שכתב רש"י בברכות כנ"ל דילפינן סקילה בשוכב עם בהמה מגז"ש דתהרוגו ממסית דל"ל גז"ש זו נילף כן מסמוכים ממכשפה, והי' נלענ"ד דלק"מ דאפילו נוכל לילף שוכב עם. בהמה דבסקילה מסמוכים מכ"מ דמיהם בם לא מיותר דצריך משום בהמה דגם היא בסקילה כדכתיב והרגת את האשה ואת הבהמה מות ימותו דמיהם בם דזה לא נוכל למילף מסמוכים דבקרא דכל שוכב עם בהמה לא הוזכר דין מיתת הבהמה ולכן ל"ק ג"כ מגז"ש דתהרוגו דגם התם צריך משום בהמה, אבל אחר עיון נראה דזה אינו שהרי בסנהדרין (דף ט"ו) ילפינן דבהמה בכ"ג דאתקש לאדם וא"כ אפילו לא הוי כתיב סקילה בבהמה מכ"מ הוי ילפינן דבסקילה מדאתקש לאדם ובאדם ידעינן סקילה מסמוכים למכשפה, ואולי י"ל ע"פ מה שכתבו התוספ' (שם) דנחשב יתור מדלא כתיב איש אשר יתן שכבתו גבי מכשפה כמו כן י"ל דאוב וידעוני תרווייהו מיותרים גם לר' יהודה מדלא כתיב סקילה דידהו גבי מכשפה, והשתא כמו דאמרינן לכולהו תנא שם דלא ילפי סקילה מדבר שהיה בכלל משום דהוי אוב וידעוני ב' כתובים הבאים כאח' ורק ר"י דס"ל ב"ב הב"כ מלמדין יליף משם כמו כן אמרינן לר"י כיון דג' כתובים גם לדידי' אין מלמדין דאין למדין מסמיכות למכשפה סקילה בשוכב ע"ב דה"ל מכשפה ואוב וידעוני ג"כ הב"כ ועיין ברש"י זבחים (דף נ"ז) דס"ל דאין למדין מב"כ הבאים כאחד אפילו בגז"ש וא"כ כש"כ מסמוכים שהרי גז"ש עדיף מהיקש כמש"כ התוספ' זבחים (דף מ"ח) והיקש עדיף מסמוכים כמש"כ התוס' הכא ולכן אפילו לדעת התוספ' קדושין (דף ל"ד) דבגז"ש למדין גם מב"כ הב"כ מכ"מ י"ל דבסמוכים דנחית ב' דרגי אין למדין

ועוד י"ל ביישוב קושיות הנ"ל דאף דהיינו למדין מסמוכים מכ"מ לא קשיא ל"ל דמיהם בם ותהרוגו דמלתא דאתיא בי"ג מדות טרח וכתב לה קרא וכדאמרינן קדושין (דף ד') ואע"ג דגם מדמיהם בם ותהרוגו עדיין לא ידעינן אי לא ילפינן בגז"ש מאוב וידעוני ומסית מכ"מ בכזה לא ילפינן רק פי' הפסוק אבל לא עיקר הדין

בא"ד. דאטו ר"ע: קושית התוספ' צריכה ביאור דאיך אפשר לומר דר"י צריך קרא לאפוקי מגז"ש הא ע"כ לא קבל הגז"ש דא"כ לדידי' מאי אהני אכן בתוספ' הרא"ש ביאר קושייתם יותר דדלמא ר"י קבל גז"ש זו לענין מילי אחריני ולכן אי לאו קרא הוי דרישנא ג"כ למילף מלא תחי' כל נשמה דבסייף ע"ש, אכן לפ"ז ק"ל איך אפשר לומר דלכך דרש ר"ע גז"ש ולא יליף מסמוכים כי היכי דלא נלמוד מגז"ש דלא תחי' כריה"ג הא לר"ט ע"כ הגז"ש רק לדבר זה דמכשפה נמסר ולא למילי אחריני דאל"כ אכתי מנ"ל דילפינן בסקילה ולא בסייף להקל כריה"ג וא"כ היא גופא קשיא דלמה נמסרה הגז"ש כלל הא אז לא הי' אפשר למטעי לילף דבסייף כריה"ג אי לאו גז"ש וממילא הוי ילפינן סקילה מסמוכין וי"ל דלעולם גם לר"ע צריך הגז"ש למילי אחריני והא דיליף להחמיר ולא להקל כריה"ג היינו מטעמא דמפרש בסנהדרין אני דנתי ישראל מישראל אכן לפי דברי התוספ' כאן הוי מצי למימר ג"כ דסמוכים גלי למילף מלא יחי' דבסקילה ולא אלא תחי' דבסייף

בא"ד. לכל בני אהרן תהי' ותו לא: ק"ק דהא איש צריך למיכתב להא דדרשינן מיני' בקידושין שם למעט קטן דאינו חולק בקדשים וצריך לומר דכוונתם דהוי מצי למיכתב לכל איש מבני אהרן תהי' אכן מה שכתבו ותו לא צ"ע

בד"ה דאם כן. הכא להיקשא: ק"ק אימא היא גופא קשיא דגם ממזר לכתוב התם גבי עריות ונדרוש שם סמוכים דאין ממזר רק מח"כ דעריות דהא מה שכתבו התוספ' בין לר"ע ע"כ כוונתם לומר דגם לר"ע לא ידעינן ממזר רק מסמוכים ולכן גם לדידי' אי אין לנו ראי' דקרא באנוסת אביו איירי אמרינן דקרא בשומרת יבם של אביו ובאמת אין ממזר רק מחייבי כריתות כמו דאמרינן לרבנן דפליגי עליו לקמן (דף מ"ט) ולכן גם ממזר הוי שייך גבי עריות אי לא איירי קרא דולא יגלה באנוסת אביו ואם