ארצות י-הודה צא

והנה הפ"מ יו"ד (סי' ס"ב) העיר דבאבר מן החי לא שייך חצי' שיעור מאחר דחלקו מבחוץ פטור ולא שייך חזי לאצטרופי ובזה נפלאתי על התוס' (שבועות כ"א) דהוכיחו דר"י דסובר חצי שיעור אסור הוא רק לענין איסור ולא לענין מלקות מדקא בעיה בחולין ק"ג בחלקו מבחוץ אי פטור. ואי לקי על חצי שיעור מאי קא מיבעי ליה ע"ש ולהנ"ל דלא שייך חזי לאצטרופי באמה"ח אף לענין איסור אין ראי'. גם בהוכחתם השני' בזה מדאמר ר"י כל איסורים שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור ואי לקי על חצי שיעור צירוף למה לי הנה לשיטת הר"ש (פ"ב דטבול יום) וכן שיטת רבינו יקיר (ע"ז ס"ז) דחצי שיעור על ידי תערובות מותר אף לר"ש לענין מלקות וכן לדידן לענין איסור על ידי תערובות ליכא איסור ואין ראי'

והנה בממון אי שייך חצי שיעור או לא הבאתי ראיה מפורשת מגמרא (גיטין כ"א) כתבו על איסורי הנאה כשר אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא על העלה של זית ופי' רש"י דלא שוה נמי כלום ומשני שאני עלה של זית דחזי לאצטרופא והוי ממון הרי דחצי שיעור הוא ממון מדקא מתרץ ליה דמעלה של זית אין ראיה לאיסורי הנאה דאף דעל איסורי הנאה יהי' אסור בכ"ז על עלה של זית מותר משום דחזי לאצטרופא וכיון דשייך חצי לאצטרופי ממילא הוי ממון נמי לענין איסור דזה הטעם איסור דחצי שיעור משום דחזי לאצטרופי ועי' בס' תפארת מנחם (פ"ה מהלכות אשות) והנה ראיתי בשואל ומשיב שהביא ספק לר"ש דסבר כ"ש למכות אי בממון נמי סבר כ"ש למכות ולוקין על גזל פחות מפרוטה ולדעתי נראה ראיה מפורשת מגמרא שבועות (כ"א) אמרו ליה לר' עקיבא היכן מצינו כו' ולא הרי נמלה בריה שאני והרי הקדש שהוא מתחיב בשוה פרוטה ואפי' פחות מכזית ומשני הא בעינן שוה פרוטה שזה שיעורו ומוכח דבממון ר"ש נמי מודה דשיעורו הוא שוה פרוטה דהא עיקר קושית המקשן ארבנן דרע"ק מדבר שהכל מודים בו כמו נמלה דלכולא עלמא חייב מלקות אפחות מכזית וכן הקשו ממפרש דהכל מודים בו מדאחשבו כבריה כתירוץ הגמרא ואיך אמרו היכן מצינו בדבר שהם עצמם מודים בו כמו כן בהקדש הא בעינן שוה פרוטה לכולי עלמא ולא כזית ואי ר"ש סבר בהקדש נמי כ"ש מאי קא קשי' ליה מהקדש הא ע"כ בהקדש שיעורו הוא שוה פרוטה מדר"ש סבר התם דפחות מפרוטה ע"כ דשיעורו הוא פרוטה ומאי מקשה. אלא ע"כ דר"ש התם נמי סבר דשוה פרוטה ומקשה לכולי עלמא דהרי פחות מכזית הוא ומשני התם שיעורו הוא פרוטה ור"ש ורע"ק דסבר כמותו הכא מודה דבעינן פרוטה ולא קשיא ארבנן דרע"ק דלאו משהו אלא שיעור שלם הוא. אלא דלא ידענא עיקר ספק לר"ש דלענין מאי מספקא ליה לר' שמעון. לענין איסור הא שיטת הרמב"ם והרה"מ דחצי שיעור אסור מה"ת ובודאי לר"ש איסור איכא ומלקות לא שייך הכא דהא גזל הוי להנל"ע. אך נראה לתרץ הספק מאחר דאיכא מלקות בבטלו ואז לר"ש אף אכל שהו לוקין ואי להרמב"ם דאף דנשרף הגזילה פטור משום דניתן לתשלומין פרשתי לעיל דאין הכונה משום להנל"ע אלא כעולא ובבטלו דליכא ממון לוקין. ובהכי מתורץ היטב מה ששמעתי מקשים לשיטת הרמב"ם והמגיד דפחות משוה פרוטה לענין ממון כמו חצי שיעור לענין איסור ומקשים (מסנהדרין ל"ז) ליכא מדעם דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור והרי פחות משוה פרוטה דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור וכו' ולהרמב"ם דפחות משוה פרוטה אסור מטעם חצי שיעור מאי קושיה דמאי נפקא מיניה לענין מלקות הא גזל הוי להנל"ע ואי לענין איסור חצי שיעור אסור ולדברינו ניחא דנפקא מיניה לענין מלקות ואי משום להנל"ע משכחת לה בבטלו. והנה בעיקר הדין אי שייך חצי שיעור בממון. הנה אי נימא דחצי שיעור אסור משום דחזי לאצטרופא ובממון לא שייך חזי לאצטרופי דכל פחות מפרוטה הוי מחילה. אמנם ראיתי להאחרונים שבארו זה דתלי בטעם דפחות משוה פרוטה לא ניתן להישבון . דאם נימא דלכך לא ניתן להישבון דזה לא נקרא ממון ואינו בכלל גזילת ממון א"כ לא שייך חצי שיעור דהרי הך דאזלא תיזל לא קאי כלל על פחות משוה פרוטה ומה"ת לאסור. אך אי נימא דבאמת מקרי גזל רק דמשו"ה לא ניתן להישבון כיון דמחיל תיכף והו"ל כמו דאמרי' בבמ"צ (ל"ט) אי אהדריה לאחר יאוש מתנה בעלמא אהדריה ליה ולא שייך עשה דוהשיב. א"כ גם בפחות משוה פרוטה כיון דמחיל ליה הו"ל כלאחר יאוש ומה דהשיב ליה הוא מתנה בעלמא דהא כבר מחיל ליה. ולפי"ז שוב פחות משוה פרוטה אסור משום חצי שיעור. והנה לכאורה לפי מה שכתוב בטעם חצי שיעור דאסור מן התורה בחכ"צ (סי' פ"ו) דחצי שיעור אסור משום דאחשביה. א"כ מכש"כ בגזל דודאי אחשביה דהרי גזלו אך לפי מ"ש הר"ן ריש קדושין דלא שייך לדידי שוה לי בפחות משוה פרוטה דלאו ממון הוא וא"כ לא שייך אחשביה דלא עדיף מלדידי שוה לי דלא שייך בפחות משוה פרוטה. והנה זמן גדלות לבת י"ב ולבן י"ג שנה והבאת שערות ושיעורין הכל בכלל גדלות כ"כ הרא"ש בתשובה ובתשובת ח"ס חיו"ד (סי' שי"ז) הקשה על מ"ש הרמב"ם (פ' יו"ד מהלכות מלכים הלכה ב') וז"ל ולעולם לא עונשין מהם לא קטן ולא חרש ולא שוטה לפי שאינן בני מצות עכ"ל והוקשה לו הא לעיל (בפ"ט הלכה ט') כתב הרמב"ם שלא נתנו השעורים אלא לישראל לבד וכיון שאין שיעורין לבן נח מ"ט יפטר הקטן עכ"ל השואל והגאון הנ"ל דחה דאין סברא לענוש הקטן דאנוס פטור גם בב"נ והנה הקושיא הלז החמירו בה האחרונים וכשאני לעצמי לא אדע הקושיא דבודאי מותר לב"נ משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור, דאין לומר