ארצות י-הודה פח

דב"מ ומאחר דהכרענו לעיל דעת הרמב"ם כתירוץ התוס' הב' דהאמת אינו כן ובגזל לא שייך לא תחמוד וקשה לדידיה קושית הב"י וצ"ע: סימן לו

הסימן הזה יאחז דרכו לבאר הרבה חדושי דינים בעניני חצי שיעור וביאור דעת הפוסקים בזה גם יבואר ענין חצי שיעור בממון וביאור כמה סוגיות בש"ס

וזה יצא ראשונה. הנה בשבועה אי אסור חצי שיעור כמו בשאר איסורים מחלוקת הראשונים בזה. דעת הר"מ (ריש פ"ד מהלכות שבועות הלכה א') מי שנשבע שלא יאכל היום כלום ואכל פחות מכזית פטור שאין אכילה פחותה מכזית והרי הוא כאוכל חצי שיעור מנבילות וטריפות וכיוצא בהן. עכ"ל הרמב"ם. וכתב המל"מ נראה דס"ל דכשם שחצי שיעור אסור מה"ת בכל האסורים ה"נ בנשבע שלא יאכל אסור לאכול פחות מכזית. ואני תמיה בדין זה דבשלמא בשאר איסורים, גזירת הכתוב הוא דהאוכל כשיעור ענש יענש ואם אכל פחות שלא יענש אבל יש איסורא בעלמא. אך, במי שנשבע שלא יאכל סתם אי אמרת דסתם אכילה בכזית א"כ זה לא קבל עליו שלא לאכול כי אם כזית ולמה יאסר בפחות מכזית. ובשלמא לר"ל כו' אבל לר"י דחצי שיעור אסור מה"ת. בנשבע שלא לאכול מהיכא תיתא שאסור בחצי שיעור. והביא להר"ן בשבועות בחדושיו שכתב כן. ושוב הביא להר"ן בפ"ג משבועות שחזר בו ממ"ש בחדושיו והסכים להרמב"ם וסיים. הכלל העולה שדין זה אם בשבועה אסור מה"ת חצי שיעור הוא מחלוקת בין הראשונים. דלהר"ם והר"ן אסור מה"ת לאכול פחות מכשיעור כשאר איסורין. ולהרמב"ן והיש מי שאומר שהביא הר"ן מותר לכתחילה לאכול פחות מכשיעור ולע"ד ראיה מפורשת מגמרא (שבועות כ"ג) דהקשה הגמרא רישא לסיפא הא גופא קשיא אמרת שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה פטור והדר תני שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות חייב מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דחייב. ר' יוחנן ורב ושמואל דאמרי תרויהו בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים. וריש לקיש אמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן. אי בסתם ואליבא דרע"ק. בשלמא ר' יוחנן לא אמר כריש לקיש דמוקי לה כדברי הכל, אלא ריש לקיש מאי טעמא לא אמר כר' יוחנן כו' ע"ש והתוס' בד"ה דמוקי לה כדברי הכל הקשו. וא"ת נימא דהיינו טעמא דר' יוחנן דלא אמר כריש לקיש משום דר' יוחנן סובר דחצי שיעור אסור מה"ת ובכ"ש נמי מושבע ועומד. פירש ובנבילות וטריפות נמי אסור חצי שיעור מה"ת ותירצו ויש לומר דמשום איסור תורה לחוד לאו מושבע ועומד חשיב ליה ע"ש. ומוכח מהכא דבשבועה לא שייך חצי שיעור. דאי נימא דבשבועה נמי אסור חצי שיעור קשה דנימא דלהכי לא אמר ר' יוחנן תירוצא דריש לקיש דלדידיה לא שייך לאפלוגי בשבועה גופא בין מפרש לסתם דאף בסתם נמי חצי שיעור אסור כבשאר איסורין וסתם נמי כמפרש ובכל זאת הקשה הגמרא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ואין לתרץ ולומר דאיכא בין סתם למפרש דאי בסתם ומטעם חצי שיעור דאסור מן התורה. הא גם בנבילה וטריפה איכא איסור דחצי שיעור לר' יוחנן וכקושית התוס' הנ"ל דנימא דלהכי לא אמר ר' יוחנן כריש לקיש משום דלדידיה בנבילה נמי חצי שיעור אסור מן התורה ולכך הוצרכו לחלק בין סתם למפרש דבמפרש חצי שיעור איכא איסור לאו ויש בו חומר לחול על איסור תורה. זה אינו דהא סוף סוף גם עתה דמחלק במפרש דאיכא איסור שבועה על חצי שיעור הקשו התוס' הנ"ל דמקרי מושבע ועומד לגבי נבילה לר' יוחנן דגם בנבילה חצי שיעור אסור מן התורה. הרי חזינן מדברי התוס' דגם באיסור תורה מקרי מושבע ועומד. ותירוצם דתירצו דמשום איסור תורה לחוד לא מקרי מושבע ועומד נסתר מדברי הגמרא יומא (ריש פ' יום הכפורים). דגמרא מפורשת דבאיסור תורה לחוד מקרי מושבע ועומד. דפריך הגמרא לריש לקיש דסובר חצי שיעור אסור מדרבנן אי הכי לא לחייב עליה קרבן שבועה דמושבע ועומד

ומצאתי להרמב"ח דדחה דברי התוס' בתירוצם הנ"ל מגמרא זו. דגמרא מפורשת ואין לספק בה ע"ש בתוס' יום הכפורים שתמה איך נעלם מהתוס' גמרא זאת. וא"כ קושית הגמרא במקומה עומדת דמאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דלא שייך לאפלוגי בין סתם למפרש דאף בסתם נמי חצי שיעור אסור מן התורה וכנ"ל. ויותר הוה ליה לתרץ דלא אמר ר"י כר"ל כתירוצו הנ"ל. אלא ודאי שמע מינה דבשבועה לא שייך חצי שיעור דלא כהרמב"ם וכיון דסתם אכילה בכזית לא קבל עליו אלא בכזית אם לא במפרש חצי שיעור. עוד נראה להוכיח מקושית התוס' הראשונה בד"ה דמוקי. דהקשו התוס' וא"ת ולוקי במפרש ודברי הכל. וי"ל דאי במפרש לא מתוקמא מתניתן כרע"ק דמשמע הא סתם פטור ומתירוצם מוכח דלר' יוחנן לא שייך חצי שיעור בשבועה ובלא מפרש לא אסור מטעם חצי שיעור דאי לר' יוחנן בשבועה נמי אסור חצי שיעור בלא מפרש. מאי קא מתרצו לרע"ק דמשמע הא סתם פטור. הא לר' יוחנן לא מתוקמא במפרש דמשמע הא סתם פטור. אלא שמ"מ דבאמת לר' יוחנן