ארצות י-הודה פה

ח"ד סי' ז') תמה עליו שהשמיט דין זה והטור והרא"ש הביאו לפסק הלכה ועיין בשעה"מ הלכות מו"ל פ"ד דתירץ דלהרמב"ם הוה קשיא דהיאך אמרינן אין ריבית ואונאה להקדש ומותר להלוות בריבית הא אמרינן פ"ד דשקלים אמר רע"ק אין משתכרין בשל הקדש וה"ט משום דאין עניות במקום עשירות. ומשו"ה הוכרח לומר דברייתא פ' הזהב כר"י ס"ל דמשתכרין בשל הקדש. אמנם לדידן דקיי"ל כרע"ק דאין משתכרין כו' לא משכחת להך דינא כלל. והרא"ש והטור דהביאו יתרצו לקושיא זו כמו שתרצו הראב"ד (פ"ז מהלכות כלי המקדש) ע"ש עכ"ל השעה"מ. והנה נשתוממתי על המראה על גדולי האחרונים בעג"ת וכן על הגאון בשעה"מ אנה מצאו בטור והרא"ש דין זה דאין ריבית ואונאה להקדש. ואדרבה בטור ח"מ (סי' רכ"ז אות מ') כתב בהדיא ואלו דברים שאין להם אונאה עבדים ושטרות וקרקעות עכ"ל. וכתב הפרישה ע"ז ע"ש במ"צ דמני בהדייהו הקדשות גם כן ויליף בגמרא שם מדכתיב אחיו ולא הקדש והרי"ף והרא"ש אף שהביאו לשון המשנה כצורתה כו' דקתני בה והקדשות מ"מ בגמרא השמיטו להאי דינא ואינו מתמעט הקדש. ונראה דה"ט משום דס"ל דהקדש דמיירי מינה המשנה הוא הקדש בדה"ב דאלו הקדש דגופו קדוש אין שייך בו אונאה ואותו אין נוהג בינינו כ"א הקדש מעות עניים ושל בהכ"נ ודין חולין גמור יש לו וכמ"ש הרא"ש הביאו רבינו (בסוף סי' צ"ד ובסי' רי"ב) דכתב שם בפירוש וז"ל והאידנא כל הקדש יש לו דין חולין שאין הקדש עתה לב"ה ואינו אלא לצדקה ואחריהן נמשך רבינו דלא כתב והקדשות עכ"ל. וכן בסמ"ע (סי' רכ"ז ס"ק מ"ט) ע"ש. ובאמת נראה כדבריו דכן מורין דברי הטור (ביו"ד סי' ק"ס אות כ"ה) וז"ל וכן הדין במעות של הקדש שהוקדשו לעניים או לת"ת או לצורך ב"ה אבל אסור להלותן בריבית דאו' אע"ג דהקדש גמור כגון שהוקדש לב"ה מותר להלותו אפי' בריבית דאו' עכ"ל. ומבואר כדברי הדרישה בהקדש דב"ה והיינו בהקדש גמור ובגמרא ב"מ (נ"ז) דריבית דהקדש היכי דמי כו'. ומוקי בהקדש בה"ב בודאי איתא להאי דינא כו'. ובוודאי נמי כן דעת הרמב"ם באופן דשפיר השמיטו וכן הטור והרא"ש ומה דיתורץ לדברי הטור והרא"ש אשר הם נמי השמיטוהו יתורץ נמי לדברי הרמב"ם

אמנם נראה לע"ד בסגנון זה דבאמת אי נימא דבהקדש לא שייך דין דריבית ואונאה קשה דברי הגמרא דב"מ (ס"א) אמר רבא למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו בריבית כו' חדא מחדא לא אתיא ומסיק דיליף חדא מתרתי ולאו דלא תגזול אכובש ש"ש ולעבור עליו בב' לאוין. וקשה להמסקנא דיליף חדא מתרתי איך לכתוב ריבית ואונאה ואתי גזל מנייהו ונימא דכשם דריבית לא שייך בהקדש כך גזלן לא שייך בהקדש. ואדרבה דגזל בהקדש חמיר עיין במ"צ (פ"ז) דדריש כרם רעך ולא של הקדש ופירשו התוס' דס"ד כי היכי דשרי רחמנא גזל באוכל משל חבירו ה"נ בשל הקדש קמ"ל דלא וא"כ חמיר גזל בהקדש מבהדיוט. ודרך אגב באתי להעיר ולתרץ קושית השעה"מש (שם על הש"ך סי' של"ז) דכתב דכרם רעך ולא של הקדש וה"ה לכרם עובד כוכבים והקשה בשער המשפט דבש"ס אמרו למ"ד גזל עובד כוכבים אסור היינו דאצטריך קרא למשרי פועל עובד כוכבים ע"ש. ובאמת לא קשה מידי דזה רק להס"ד דלא ידעו דכרם ריעך אתי לשל הקדש. וע"כ דאתי למעט של עובד כוכבים אבל להמסקנא דכרם ריעך ולא של הקדש ממילא מהיכא תיתא להתיר כרם עובד כוכבים למ"ד גזל עובד כוכבים אסור וזה פשוט. והנה לפי מה שבארנו אתי שפיר דעת הרמב"ם והטור והרא"ש דהשמיטו דין זה דאין אונאה וריבית להקדש מאחר דהמסקנא כרבא דאתי חדא מתרתי ואף דבמתניתין הביאו היינו כנ"ל דבמתניתין מיירי בהקדש גמור. ואי קשה דאיך לכתוב ריבית ואתי הקדש גמור מיניה דגזל מותר ביה דמאחר דאין לנו הקדש גמור לא חיישינן להכי. ובזה יתורץ קושית המל"מ בפ"ד מהלכות מו"ל על הגהות מרדכי ב' דמציעא דנשאל אם מותר להלות מעות הקדש או של מאור כו' בריבית והשיב לאסור מגמרא פסחים (ל"ב) והמל"מ באר שם בדוחק כונתו. והקשה עליו דאיך לא זכר הסוגיא דהזהב דאין ריבית ואונאה להקדש דמבואר דריבית ליכא בהקדש ע"ש. ולדברינו הנ"ל ניחא דדעתו בזה כדעת הרמב"ם ועיין שם עוד במל"מ שהביא המוהרימי"ט דמעות הקדש הוא ממון שאין לו תובעין ולא חשיב ממון לא לענין גזל ולא לענין ריבית. ע"ש שתירץ בזה דעת הרשב"א ובזה יש לתרץ קושיתינו מגמרא דבמ"צ (ס"א) דעביד צריכותא בכולהו והא לא אתי גזל בהקדש מריבית מחדא מאחר דריבית בהקדש ליכא ולהנ"ל ניחא דלא חשיב מעות הקדש ממון לגבי גזל ולא בריבית והו"ל ממון שאין לו תובעין כנ"ל. אמנם המל"מ השיג עליו בזה ע"ש. דהא דמזיק מתנות כהונה פטור היינו לאחר שאכלן והו"ל ממון שאין לו תובעין אבל היעלה על הדעת שמותר להזיק לכתחילה. ומהתימא על המוהרימי"ט שנעלם ממנו זאת. עוד י"ל ההשמטה ע"פ גמ' (בכורות י"ג) דאי לא כתיב אלא חד כו' אבל הקדש יש לו אונאה. וא"כ למ"ד ג"ע מפורש אסור ואצטריך קרא למעוטי אונאתו בודאי קאי הקרא עליו ולא על הקדש ומיעוטי דלעמיתך לא קאי אלא למעוטי מדין קנית ישראל ולא באונאה והרמב"ם לשיטתו דג"ע אסור ולהכי השמיטו

אמנם באמת כבר הכריעו האחרונים דעת הרמב"ם דגזל אצטריך לגופו מהא דכתב ריש הלכות גזילה איזה גזל ואיזה עושק וקשה מסוגיא דמסקינן כולה בעושק ולעבור עליו בב' לאוין. ותירצו דלכאורה קשה למאי דמסיק רב כהנא במ"צ (נ"ה) דאין אונאה לפרוטות. א"כ ליכא למילף גזל מאונאה דהא אצטריך גזל לשו"פ דאינו באונאה. וע"כ דרבא ס"ל