ארצות י-הודה פג

בממון אחר הרוב. ואף להסוברים דס"ס מטעם רוב מ"מ לא עדיף מרוב ומאחר דברוב גמור אין מוציאין ממון מכש"כ בס"ס דהוי כמו רוב. וכבר הרחבנו הביאור בזה (בסי' הקודם) לחלק דס"ס הוה רובא דאיתי' קמן ע"ש וברובא דאיתא קמן אף ר"מ מודה דאזלינן בתר רוב וכמ"ש המרדכי פרק הזרוע והלחיים (רמז תשל"ז) ומאחר דר"מ ס"ל ס"ס לענין איסור בודאי נמי ס"ל ס"ס לענין ממון. ובזה נדחה נמי ראית בעל הפלאה דס"ס עדיף מרוב דהא ר"מ חייש למיעוטא ובס"ס מודה ולדברינו דס"ס הוה רובא דאיתא קמן וכמו שביארנו (בסי' הקודם) בשם התה"ד הובא בקונטרס הספיקות בקצוה"ח אין ראיה משם. והנה הרשב"א ח"א (סי' ת"א) האריך להוכיח דס"ס מועיל אף באתחזק איסורא ומועיל יותר מרוב. והביא ראי' מהא דהכשיר ר"י באלמנת עיסה מטעם ס"ס. והרי הוא פוסל אף ברוב כשרים. ואף בטוען ברי וע"כ דס"ס עדיף מרוב ע"ש והפ"י בחידושיו ובק"א האריך לדחות דבריו. ועי' בשו"ת שב יעקב (סי' מ"ח) שהשיב בדברי הפ"י

אמנם מה דהקשה שם הפ"י דמנ"ל כלל להקל בס"ס דחזקה ורובא ילפינן מקראי. אבל ס"ס מנלן ע"ש. ואחר העיון נראה לע"ד דהנה הביאו האחרונים מחלוקת התוס' והש"מ בהא דספק מטעם רוב אי רוב היינו בגדר ודאי או רק בתורת ספק אלא דספק הזה דרוב התירה התורה ויסודם דהתוס' ב"מ (ה') בקפץ אחד מן המנוין לתוכו כולם פטורין והקשו התוס' דלבטל ברובא. ותירץ בש"מ על זה דרוב הוא רק בגדר ספק. אלא דספק הזה התירה התורה וא"כ היכא דחזינן דהתורה הקפידה דוקא על ודאי אז גם רוב נתמעט דרוב הוא נמי בגדר ספק ע"ש שתירצו בזה קושית התוס' דהתם דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק וממילא נמי רוב נתמעט. וכן תרצו בזה קושית האחרונים מספק ממזר דמותר דלא מהני הרוב דממזר ודאי אמר רחמנא ומדלא תרצו התוס' כן ע"כ דעתם דרוב הוא בגדר ודאי וא"כ לשיטת התוס' דרוב הוא כודאי כנ"ל מדלא תירצו כתירוץ הש"מ והגמ' בחולין (י') פירש דילפותא דקראי דאזלינן בתר רובא הוא ברובא דליתא קמן ובאיתא קמן פשיטא דאזלינן בתר רובא א"כ בס"ס דאיכא שתי צדדים להתיר והוה כרובא דאיתיה קמן פשיטא דאזלינן אחריו. ועוד הקשה בפ"י דאדרבא מדר"ג איפכא שמענו דאלים ליה ברי ושמא טפי מס"ס וברי לא מועיל במקום דאתחזק איסורא מכש"כ ס"ס ע"ש. הב"ש (בסי' ב' ס"ק ט"ו) תירץ דהתם ליכא ס"ס גמור וכן (בס"ק י"ד) ע"ש. ובזה שפרשנו לעיל דבממון הולכין אחר הרוב היכא דאיתא קמן שפיר מתורץ קושית התו' במעילה (כ"א) ד"ה רע"ק דהקשו דתבטל ברובא וכן הקשה הכ"מ על הרמב"ם (פ"ז מהלכות מעילה) ע"ש. והקשו המפרשים דמאי קשה לר"ע הא ר"ע חייש למיעוטא מדאו'. ובעיקר קושית התוס' דהקשו דאין הולכין בממון אחר רוב. לדברינו הנ"ל אתי שפיר קושית התוס' דאין הולכין בממון אחר הרוב דבאיתיה קמן אזלינן אף בממון אחר הרוב. אך להני דחיישי למיעוטא אף באיסור. וא"כ בממון נמי נחות דרגא ואף ברובא דאיתיה קמן אין הולכין אחר הרוב כנ"ל ועי' בפ"י בסוגיא דהיו בה מומין ובק"א דלפעמים חזקה עדיף מרוב ע"ש. והרבה האריכו האחרונים דאיך שייך חזקה אין אדם פורע תוך זמנו דהא, אין הולכין בממון אחר הרוב ומכש"כ בתר חזקה והאריכו או דהוה חזקה דאתיא מכח סברא דאלים טפי וכמ"ש בתה"ד (סי' ר"ז) ובמהרי"ק (סי' ע"ב) או דיש לו חזקת חיוב. ועי' בישועת יעקב (סי' י"ג) ובבית מאיר (סי' קע"ח) ובנחלת צבי (סי' ק"י) בדיני ס"ס ע"ש. ועי' בס' קהלת יעקב בחידושיו לאה"ע (סי' ב' סעיף כ"ז). ועי' בחידושי רע"א למס' כתובות (ט"ו) דהוכיח דעת התוס' דאף ברובא דאתיה קמן לא אזלינן בממון אחר הרוב ע"ש. ועי' בתשובת רע"א (סי' ק"ו) דנסתפק ביסוד דסמוך מיעוטא לפלגא אם הוא דוקא ברובא דליתיה קמן. אבל ברובא דאיתא קמן י"ל דהמיעוט כמאן דליתא דמי וכמו דמצינו לחלק בענין סמוך מיעוטא לחזקה ע"ש שהאריך בזה

והנה בענין הנ"ל שזכרנו אי תרי מיעוטי מצטרפי לבטל הרוב. מצאתי בתשובת רע"א (סי' ק"ו) הנ"ל דבעינן שיהיו המיעוטים מענין אחד כגון מיעוטא דבמקום סייף נקב למיעוטא דנפל דתרווייהו באים לגרוע חזקת בר קיימא כתירץ הפלתי (בסי' ט"ו). וכן בקדושין ע"ג מיעוט ארוסות למיעוט שהלכו בעליהן למדינת הים וכדומה ע"ש. משא"כ היכא דהמיעוטים אינם מענין אחד. ועי' בחולין (ס"ג) ועי' בדרוש וחידוש למס' יבמות (ב') ד"ה שנמצאו אילונית. ועי' בס' זכר יהוסף ליבמות ב' דהאריך בזה בבקיאותו. ועי' בשעה"מ הלכות מקואות (כלל ג') דהאריך לפלפל בתי' הר"א דהא אכתי הוי ס"ס דלמא לא תהי' אילונית ודלמא אי הוי קיים לא הי' מקפיד. והנה נשאלתי בסנהדרין (ס"ט) אמר רבי אבין אף אנן נמי תנינא דאזלינן בתר רובא. ומביא הברייתא בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה. ואם בא עליה יבם קנאה כו'. ואם בא עליה אחד מכל, העריות שבתורה מומתין על ידה והיא פטורה ואמאי אימא אילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש אלא לאו דאמרי' זיל בתר רובא כו' ומשני מאי חייב קרבן ופריך והא מומתין על ידה קתני ומשני בבא עליה אביה ואין ראי' דאזלינן בתר רובא ע"ש דכך המסקנא. וקשה דאכתי ראי' נכונה דאזלינן בתר רובא דאל"כ מאי משני בבא עליה אביה דאם לא אזלינן בתר רובא אכתי לא ידעינן אי אביה הוא וכמו בחולין דיליף ממכה אביו כו'. והשבתי לו דזה טעות דאף אי לא אזלינן בתר רובא ולא אביה הוא בכל זאת חייב עליה מיתה משום אשה