ארצות י-הודה פב

נתבטל משום רוב דרצון ונשאר רק ספק אחד דלאו תחתיו דאז אינה אסורה ולא מהני ס"ס. ועי' בתשובת עמודי אור (סי' פ"ד) שנסתפק בהא דבעינן באבידה סימנים או עדים אם הוא להוציא מחזקת רובא דעלמא דמספקינן בהו דלמא מינייהו נפל. והסימנים או העדים מבררים הדבר שמאחר שהוא כיון הסימנים מסתמא ממנו נפל. או אפשר דלגבי עלמא הי' נאמן המבקש אבידה אף בלא סימנים ועדים והא דבעינן סימנים ועדים היינו לאפוקי מן המוצא. שהרי אם לא יתברר הדבר ע"י סימנים או עדים שלו היא האבידה וזכה בה מה"ת ע"ש. ולכאורה יש להביא ראיה מכח קושית הפ"י ותירוצו שזכרנו דהקשה דלמה קרא דשמלה להחזיר אבידה בסימנים והא בלאו הכי צריך להחזיר משום דהאובד טוען ברי והמוצא טוען שמא לאו דידך ותירץ כו' ומוכח דהסימנים צריכין להוציא מחזקת רובא דעלמא ולא מן המוצא דבלאו הכי אינו שלו. וא"כ שפיר אצטריך קרא דשמלה להחזיר בסימנים דאי משום ברי הא כל אחד דיבוא להוציא יטעון ברי וכתירוץ הפ"י דאיכא רובא דעלמא כנגדו וע"ש בתשובה הנ"ל דמפשט פשיטא ליה מגמרא דב"מ (כ"ז) דקאמר רבא דהא דתקנו רבנן דליהדרו אבידה בסימנין דניחא ליה למוצא אבידה כו' ופריך רב ספרא וכי אדם עושה טובה לעצמו בממון חבירו אלא ניחא ליה לבעל אבידה ומבואר דגם לגבי רובא דעלמא בעינן בירור לאפוקי מחזקיהו ע"ש דתירץ בזה שפיר קושית הנוב"י הנ"ל שזכרנו והרבה הארכתי בחידושי לבאר אי מהני רובא בממון להוציא מחזקת מרא קמא דרק לענין חזקת ממון דאלים טפי אין הולכין בממון אחר הרוב. אבל לענין חזקת מרא קמא דהוי כמו כל חזקות בודאי מהני הרוב וכמו דמצינו במגו דמהני כנגד חזקת מרא קמא אע"ג דלענין חזקת ממון לא מהני מגו. ועי' בשב שמעתא (שמעתא ד' פ' כ"ד): סימן לד

ביאור דעת הפוסקים בדין תרי מיעוטי מצטרפי לבטול הרוב. והרבה חדושי דינים בענין רוב וס"ס בממון ופלפול בדברי הפוסקים בזה והרבה חדושי דינים בדיני חזקה ובדיני רובא דליתיה קמן באיסורים ובטעם דמהני ס"ס ובאור סוגיא דסנהדרין (ס"ט) ועוד כמה סוגיות

גרסינן בסנהדרין (ס"ט) ובדיני נפשות מי אזלינן בתר רובא התורה אמרה ושפטו העדה ואת אמרת זיל בתר רובא כו'. והקשו האחרונים דאיך ס"ד דבנפשות לא אזלינן בתר רובא והא בפ"ק דחולין ילפינן דאזלינן בתר רובא מכמה מקראות דאיירי בנפשות כגון ממכה אביו ומרוצח. עי' בתשובת רע"א (סי' ק"ז) שהביא הגאון רש"א לתרץ זאת בשם, חתנו דהכי מקשה הגמ' דוודאי אף מקרא מוכח דאזלינן בד"נ בתר רובא מ"מ יש לנו לומר דמה דמוכח מוכח. ומה דלא מוכח לא. ואם מצינו דלא ניחוש למיעוטי. מ"מ עדיין י"ל דאם יש עוד מיעוט חיישינן. והרי בהאי דב"ס יש תמיד מיעוט יותר ממה דמצינו בקראי דמוכיחין מינייהו בפ"ק דחולין. ע"ש דקא חשב מיעוטי דב"ס יותר על מיעוטי דקראי דפ"ק דחולין ופשיט לה מעדים דהוי ג"כ מיעוט זה דבקיאי בקביעי דירחא יותר על אותם המיעוטים וכן באיילונית כו'. ומ"מ לא חיישינן להו. ובאמת אשתמיט להו דברי הר"ן (בפ' א"ע) דמבואר שם דעתו דתרי מיעוטי מצטרפין ע"ש. גבי לוקחים ביצים דלמא עוף טמא הוא דסמוך תרי מיעוטי. וכן הכרתי ופליתי (בסי' ט"ו) ביו"ד תירץ בזה קושית התוס' דלמה בעינן שהי' ח' ימים מעת הלידה ולא אזלינן בתר רובא ע"ש שתירץ לפי הגמרא דחולין ולר"מ היכי אכל בשרא דמסקינן דלולא דאזלינן בתר רוב א"א לאכול בשרא דלמא במקום נקב קא שחיט. וא"כ איכא האי מיעוט בכל הבהמות. ועוד מיעוט דלמא נפל הוא וסמוך תרי מיעוטי ואתרע רובא. ובוודאי פשוט דתרי מיעוטי מצטרפי לבטל הרוב ועי' בישועת יעקב וסי' מ"ג) שהאריך בענין דתרי מיעוטי לבטל הרוב ועי' במהרי"ט אלגזי לבכורות (דף כ"ו). והנה מדברי הר"ן הנ"ל דפ' אלו טריפות מבואר דאף ברובא דאיתיה קמן מצטרפי תרי מיעוטי לבטל הרוב דהא רובא דטהורים הוי רובא דאיתיה קמן עיין בתשובות נודע בשערים כללא רובא חזקה (אות מ"ד) שהכריע דרובא דטהורים הוי רובא דאיתי' קמן ונסתר תירוץ הגאון בעל חות דעת בהא דהקשו המחברים במצא גדי שחוט אם רוב טבחי ישראל כשר דמצרפי תרי מיעוטי לבטל. היינו מיעוט דנכרים ומיעוט דטריפות ותירץ שם דברובא דאיתיה קמן לא מצטרפי תרי מיעוטי. ומדברי הר"ן הנ"ל נסתר זאת דמבואר דעתו דאף ברובא דאיתיה קמן מצטרפי תרי מיעוטי לבטל הרוב. ועי' בפרי מגדים ליורה דעה בשער התערובות דביאר זאת דכמה משניות משמיעין דר"מ סובר חד בתרי בטיל. וכן דפריך הגמ' בכמה מקומות ולבטל ברובא ולא משני דר"מ היא ויש להסתפק בממון האיך להנהו דחיישי למיעוטא וברובא דאיתיה קמן די"ל לדידן דקיימ"ל באיסורא לעולם אזלינן בתר רובא אפי' בדליתא קמן א"כ בממון נחות חד דרגא ואזלינן בתר רובא היכא דאיתיה קמן. אבל להני דסברי דלא אזלי בתר רובא וחיישי למיעוטא אף באיסור היכא דליתיה קמן. א"כ בממון לדידהו ג"כ נחות דרגא ולא אזלינן בתר רובא אפי' היכא דאיתא קמן וכמו לדידן דיש חילוק בין ממון לאיסור ה"ה לר"ע וקרא דאחר רבים להטות לא קאי על ממון כנ"ל. והנה לכאורה יש להביא ראי' מס"ס דמועיל להוציא ממון כמבואר בתוס' כתובות (ט') ד"ה למיתב והא אין הולכין