ארצות י-הודה פא

הרוב. וא"כ ס"ס נמי מהני ביה ע"ש (פ' כ"ג וכ"ד) שהאריך בזה. אך לענד"נ ע"פ מה שמצאתי בקונטרס הספיקות לאחי הקצוה"ח (סי' ו') דס"ס הוה כרובא דאיתא קמן שהרי שני הצדדים לפנינו ובשם גליון התו' הביא דרובא דאיתא קמן מהני נמי בממון ואזלינן בתר הרוב. ובאמת חידש כן התה"ד (סי' שי"ד) דרובא דאיתא קמן מועיל לענין ממון והתוס' ביבמות (דף ס"ג) כתבו דאף לר"י דחייש למיעוטא ברובא דאיתא קמן מודה והמרדכי סוף חולין כתב כן לר"מ. ובזה מתורץ היטב קושית האחרונים שהקשו לר"מ וכן לשאר הסוברים דחיישינן למיעוטא איך מהני ס"ס הא עיקר הטעם דמהני ס"ס הוא או משום דספק הראשון הוא לקולא לשיטת הרמב"ם דסד"א הוא מה"ת לקולא ושוב הו"ל איסור דרבנן ואתי ספק השני ושרי לגמרי כדין כל ספק דרבנן להקל או לטעם הרשב"א דס"ס מטעם רוב ועדיף מרוב ע"ש. וא"כ לר"מ ולרבי עקיבא לא שייך הני טעמים דלטעם הראשון דס"ס. דספק הראשון לקולא לשיטת הרמב"ם ונשאר ספק דרבנן כנ"ל לא שייך לדידהו טעם זה לפי מה שתלו מהרי"ט והפר"ח ושארי גדולי האחרונים. לדעת הרמב"ם דסבר דספק דאו' מה"ת לקולא דתלי במחלוקת אי בעינן שתי חתיכות או חתיכה אחת באשם תלוי הבא על הספק דלמ"ד דסבר דבעינן שתי חתיכות דיהיה אתחזק איסורא. וע"כ דסובר דספק דאו' לקולא ולהכי בעינן שתי חתיכות דאתחזק איסורא ואז מחמרינן ולמ"ד דחתיכה אחת נמי מחייבינן ואף דלא אתחזק איסורא ע"כ דעתו דספיקא דאו' לחומרא ע"ש שתירץ בזה דעת הרמב"ם מכל הקושיות שהקשו האחרונים עליו דדעת הרמב"ם בזה לפסוק כמ"ד דשתי חתיכות בעינן דאתחזק איסורא ובלא אתחזק ספיקא דאו' לקולא ולפ"ז לר"מ דסובר בכריתות (י"ח) כר"א דחתיכה אחת בעינן. וע"כ דספיקא דאו' לחומרא וכן לרע"ק דסובר חתיכה אחת בעינן ע"כ דספיקא דאו' לחומרא, ולא שייך לדידהו הטעם בס"ס משום דספק הראשון לקולא כשיטת הרמב"ם דבאמת דעתם דספיקא דאו' לחומרא והטעם השני שזכרנו בס"ס דהטעם משום דס"ס הוא מטעם רוב כשיטת הרשב"א הא אינהו חיישי למיעוטא ר"מ ורע"ק ור' יוסי ואף דדעת התוס' חולין דמדרבנן חיישי למיעוטא. אך באמת דעת הרשב"א ושארי גדולי האחרונים דמה"ת חייש לר"מ למיעוטא. וא"כ לר"מ ורע"ק דחיישי למיעוטא מה"ת לא שייך ס"ס. ועי' באור חדש לקדושין (ע"ג) שהעיר בזה ודחק שם בזה. ואך לדברינו הנ"ל אתי שפיר דדעת התוס' יבמות (ס"ז) דאף לר"י דחייש למיעוטא ברובא דאיתא קמן מודה דאזלינן בתר הרוב. וגם דעת המרדכי כן כאשר זכרנו לעיל. ובס"ס הבאתי דברי קונטרס הספיקות לאחי הקצוה"ח (סי' ו') דס"ס הוה רובא דאיתא קמן שהרי שני הצדדים לפנינו. והבאתי לעיל שכן דעת התה"ד ואתי שפיר לרע"ק ולר"מ ולשארי המ"ד דסוברים דחיישי למיעוטא דעתם בס"ס כשיטת הרשב"א דס"ס מטעם רוב וברובא דאיתא קמן אזלינן בתר רוב אף בממון כדעת התוס' יבמות שזכרנו. וס"ס הוה רובא דאיתא קמן. והנה בגוף דברי הנוב"י מה"ת שהביא ראי' מתוס' (ס"פ קמא דכתובות) שם דאזלינן ע"פ רוב דהמוצא לא מקרי מוחזק ובמהדו"ק חאה"ע, (סי' ל"א) רמז נמי לדברי התוס' הנ"ל שזכרנו דבאבידה לא מקרי המוצא מוחזק. ואחר העיון אין ראי' משם דשאני התם שהאבידה ודאי מגברא הזה נפל ויש לו חזקת מרא קמא רק שהמוצא קאי להחזיק באבידה זאת ע"פ הסברא דלא אזלינן בתר רובא. זה לאו מילתא דאטו נימא דמותר לגזול לאדם שיש כאן רוב ומיעוט משא"כ גבי עסק סימנים דאבידה וסימנים אמצעים אף נימא דערכן ומשקלן כמו רובא בכל מקום הא אין להאובד חזקת מרא קמא על מציאה דאפשר הוא של אחר רק שאנחנו באנו להחזיק את איש הזה ע"פ סי' אמצעים הדרינן לכלל דקיימ"ל בכל מקום דרוב לא מועיל להחזיק את האדם ע"פ רוב משא"כ בסופ"ק דכתובות שהחזקה של נאבד ברי. אחר כותבי זאת מצאתי בתשובת גליא מסכתא (שאלה ה' אות ט') שכתב כן. ולענין מה שזכרנו לעיל דעת התוס' דבס"ס מוציאין ממון ואי ס"ס מטעם רוב כשיטת הרשב"א הא אין הולכין בממון אחר הרוב והבאתי לעיל דברי הש"ש שמעתא א' פי"ח) דבשטרות הולכין בממון אחר הרוב משום דכגבוי דמי ע"ש. ואחר כן מצאתי באבני מילואים (סי' ק"ג) דדוקא בכתובה הולכין בממון אחר רוב ולא בשאר שטרות משום דבכתובה כל שמגיע לה בבירור כתובתה הוה ליה דין מוחזקת וכיון דמספקא לן הולכין אחר הרוב דטעמא דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דאלים חזקת ממון. והכא אם הגיע לה באמת הכתובה הרי היא מוחזקת א"כ הוי ליה ספק בגוף החזקה אם היא מוחזקת או לא ושפיר אזלינן בתר רובא וכמ"ש בתשובת מהרי"ק (ל"ב) ע"ש שהאריך בזה

אמנם בעיקר דברי התוס' דכתובות דבס"ס מוציאין ממון הארכתי בחידושי לחקור היכא דאיכא רוב נגד הס"ס דבודאי משמע מדברי התוס' הנ"ל דרוב עדיף ואזלינן בתר הרוב. וכן לדעת הרשב"א א דס"ס מטעם רוב ובודאי רוב גמור עדיף מס"ס וסתרי דברי התוס' הנ"ל לדבריהם שם במס' כתובות (י"ג) דמקשו התוס' שם לזעירא דאמר נסתרה הא איכא ס"ס משמע מדבריהם דאפי' ברוב פסולים יש להכשיר מטעם ס"ס. וכן בכמה מקומות משמע בדברי התוס' דאפי' במקום רובא אזלינן בתר ס"ס וכמדומה שקושיא זו נזכרת באחרונים. אך יש לתרץ לדעתי דדוקא במקום ששני הספיקות מסייעין זה לזה ושניהם הם נגד הרוב התם עדיף ס"ס מרוב כמו בכתובות (י"ג) דהספק שמא לא נבעלה והספק שמא כשר הוא מסייעין זה לזה שלא הי' פסול אצלה וחשוב כרוב שלא הי' פסול אצלה משא"כ ספק אונס שהרוב דרצון מנגדו וספק דלאו תחתיו אין מסייעו לעמוד נגד הרוב דרצון וממילא