ארצות י-הודה עז

מן הראוי או משום דתחת אבותיך יהיו בניך ולא מצי מלוה לומר קים לי דאין ב"ח נוטל בראוי וקים לי דלא אמרינן תחת אבותיך כו'. דא"כ הרי חולק על המשנה ע"ש. שדבריו נכונים דמדינא אין הב"ח נוטל בראוי. אלא משום מצוה לפרוע חובת אביהם ב"ח נוטל בראוי כמבואר פ' מי שמת (קנ"ז) דאפי' דאקני לא משתעבד איכא משום מצוה כו' כנ"ל. ובזה יש לתרץ קושית הקצוה"ח (בסי' קי"ב) על שיטת המהרי"ט ואשר הוכחנו לעיל שזו דעת הרמב"ן וכהבנת המ"א שזכרנו. והקשה הקצוה"ח לדבריהם לשיטת המהרי"ט דשעבוד דאקני הוא משום חיוב דהתחייב על גופו וגופו איתיה בעולם ונשתעבדו גם נכסיו שלא היו בשעת חיוב. והקשה דאף דחיוב חל אגופו דאיתיה בעולם. היינו רק לגביה דידיה דמיניה דידיה אפי' מגלימא דעל כתפאי משועבד לב"ח ומחויב לשלם. אף מנכסים שקנה אח"כ ולא היו בעת החיוב, מ"מ כיון דחל אגופו וגופו איתיה בעולם. וממילא צריך אח"כ לשלם. משא"כ שעבוד לקוחות דשעבוד הב"ח מלקוחות דאז צריך שיחול על גוף הנכסים. היינו שיהי' בעת הלואה. דאל"כ איך יטרוף מהם כיון דהם לא נתחייבו ע"כ. ולפי מה שכתב הקצוה"ח הנ"ל שזכרנו בטעם דב"ח גובה מן הראוי משום מצוה דמוטל לפרוע עליהם וכל הנכסים משועבדין לקיים המצוה. וכמו שמתבאר מדברי הגמרא דב"ב (קנ"ז) לק"מ. ובאמת מבואר ביותר בחידושי פ"י בכתובות בסוגיא דשנים שהטילו לכיס. דהא דמשתעבד נכסי שקנה לאחר מכאן אף דלא שייך נכסי דאינש עריבין ביה מאחר, דלא היו בעת הלואה משום דעיקר השעבוד חל על גופו שמחויב לקיים מצות פריעת ב"ח ונכסיו משועבדין לקיים המצוה. וא"כ בנד"ד נמי נשתעבד אף דלא שייך ערבות משום מצוה. ולא קשה קושית הקצוה"ח לדעת המהרי"ט. וא"כ מעתה נוכל לומר דהא דב"ח גובה מן הראוי או לא. תלי בשעבוד דאקני אי משום חיוב דנתחייב גופו דאיתיה בעולם. וממילא נשתעבדו נכסיו שקנה אח"כ לקיים המצוה. וכדעת המהרי"ט והרמב"ן והמ"א שזכרנו ובודאי ב"ח גובה מן הראוי ונפשט נמי הספק הג' דחקרנו לעיל אי הא דב"ח גובה מן הראוי. היינו דוקא בדכתב לו דאקני. דבודאי להסוברים דשעבוד דאקני הוא משום חיוב דנשתעבדו נכסים אף שקנה אח"כ לקיים המצוה מאחר דכתב דאקני ושעבד נכסיו. אבל כל דלא כתב דאקני ולא שעבד נכסיו בודאי אינו גובה מן הראוי. דהעיקר בכתיבה דזה החיוב שחייב עצמו. וזהו מדאו' חל השעבוד על גופו דאיתיה בעולם. וממילא נשתעבדו הנכסים אף שקנה אח"כ. אך אי נימא כהקצות החושן שהעלה (בסי' קי"ב) דשעבוד דאקנה הוא דרבנן והוציא כן מהרשב"ם ב"ב ומה"ת לא עדיף שעבוד מקנין בודאי אין ב"ח גובה מן הראוי מנכסים שקנה אח"כ דמה"ת לא נשתעבדו ומשום מצוה נמי ליכא דהשעבוד לא חל אגופו וממילא ליכא שעבוד נכסים. ומעתה אתי שפיר קושית השעה"מ ופ' כ"א מהלכות מו"ל) על הפ"מ שזכרנו שנסתפק במי שנתחייב ליתן לחבירו פירות דקל ומת המתחייב אי חייבים היורשים לתת ע"ש. וכתב עליו השעה"מ הלכתא הנ"ל ז"ל ולא אדע שכול איך כתב זאת כאלו הוא הלכה פסוקה והלא להקת הנביאים שכתבנו דס"ל דב"ח אינו גובה מן הראוי. ואפי' היכא דליכא טעמא דמכח אבוהא דאבא קא אתינא ובודאי להנהו רבוותא ז"ל מי שנתחייב לתת פירות דקל לחבירו ובאו לעולם אחר פטירתו אין היורשין חייבין ליתן לו מכח אבוהן דהו"ל ראוי ואין ב"ח גובה מן הראוי ע"ש שהחמיר בזה. ולפי מה שבארנו לעיל דהמחלוקת אי ב"ח גובה מן הראוי תלי בהדעות בשעבוד דאקני אי משתעבד. ולהסוברים דשעבוד דאקני הוא דאו' משום החיוב דחל על גופו דאיתיה בעולם. וממילא נשתעבד נכסים אף שקנה אח"כ לקיים המצוה. וכמ"ש בשם הפ"י בסוגיא דשנים שהטילו לכיס כנ"ל. משא"כ להסוברים דשעבוד דאקני הוא דרבנן ומשום נעילת דלת. כדעת הרשב"ם ב"ב שהביא הקצוה"ח (סי' קי"ב). אבל מדאו' כשם שאינו יכול להקנות דבר שלבל"ע כך אין יכול לשעבד דבר שלבל"ע. ובודאי דידהו אין ב"ח גובה מן הראוי מאחר דמן התורה לא נשתעבד ומשום מצוה נמי ליכא אבל להסוברים דמשום חיוב הוא דחל על גופו דאיתיה בעולם. וממילא נשתעבדו נכסים שקנה אח"כ משום מצוה. שפיר גובה ב"ח דנשתעבדו לו מה"ת ומשום מצוה. וא"כ מאחר דהכרענו לעיל דעת הפ"מ דמשום חיוב הוא כנ"ל. מראיתו שהביא מגמרא ב"ב (קכ"ז) בסוגיא דיכיר כנ"ל ובודאי ע"כ דעתו דב"ח גובה מן הראוי. ולא קשה עליו מהסוברים דב"ח אינו גובה מן הראוי. דע"כ דעתייהו דמשום נעילת דלת הוא שעבוד דאקני. אבל מה"ת כשם שאין יכול להקנות דשלבל"ע ע כך אין יכול לשעבד דבר שלבל"ע. ובזה נדחה נמי מה דהביא שם בשעה"מ להסתפק בשם המל"מ דאף מאן דאית ליה ב"ח גובה מן הראוי היינו דוקא בדכתב לו דאקני אבל לא כתב לו דאקני לא. והביא המל"מ שנראה כן מדברי הרא"ש ע"ש. והקשה השעה"מ דאשתמיטתיה ממנו דברי התוס' דב"ב (קנ"ט) ד"ה לימרו ליה אבוך זבין דמחלוקת הריב"ם והר"י בזה. ולדברינו שפיר מבואר ספק של המל"מ מאחר דהוכחנו לעיל דאי ב"ח גובה מן הראוי. תלי בהשיטות בטעמא דשעבוד דאקני ולהסוברים דשעבוד דאקני הוא משום חיוב דחל על גופו דאיתיה בעולם וממילא נשתעבדו נכסים אף שקנה אח"כ דמשועבדין לקיים המצוה. ומאחר דמן התורה נשתעבדו ב"ח גובה מהן והיינו דוקא בדכתב לו דאקני כנ"ל, ואתי שפיר דעת הרא"ש דס"ל דב"ח גובה מן הראוי וס"ל בטעמא דאקני משתעבד הוא משום חיוב ומדאו'. דחל אגופו דאיתיה בעולם כנ"ל וב"ח גובה מן הראוי ובודאי דוקא בדכתב דאקני כנ"ל. אבל התוס' ב"ב (קנ"ט) ס"ל בטעמא דשעבוד דאקני דמדרבנן הוא ומשום נעילת דלת והא