ארצות י-הודה עב

ובאמת לא אוכל לעמוד על דבריו דהא אף לר"מ דסובר דאדם מקנה דבר שלבל"ע היינו כל כמה דלא חזר בו אבל כשחזר בו מודה ר"מ ג"כ דלא מהני הקנין ולדברי הטיב גיטין הנ"ל מה הוסיף ר"מ על רבנן דהא גם הם סברי דרק אם חזר אז אין מקנה ועיין רש"י (ב"מ ט"ו). והנה לדברי המרדכי הנ"ל דלכשיהיה בעולם מהני הקשה בשעה"מ בשם המרדכי מסוגיא דיכיר מההיא דפרכינן ולר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלבל"ע יכיר למה לי ולא פריך לרבנן דאכתי מצי ליתנם במתנה לכשיבואו לעולם. עוד הקשה שם מהא דאמרינן פ' האומר בקדושין (ס"ב) באומר פירות ערוגה זו תלושים יהי' תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים לכשיביאו שליש ויתלשו דהוי דבר שלבל"ע ואוקימנא לר' אלעזר בן יעקב בשיטה דבשיטת ר"מ קאי דאמר אדם מקנה דבר שלבל"ע. ובשעה"מ תירץ דמיירי שם באומר מעכשיו מדקתני יתר ע"כ אמר ר' אלעזר בן יעקב ומשמע דרבנן פליגי עליה ומשום הכי אוקימנא לה בשיטה ע"ש. אמנם באמת אף דהריטב"א כתב דשמעינן מגמרא הנ"ל באומר פירות ערוגה זו כו' דהמוכר פירות דקל עד שלא הביאו שליש לא קנה דהוי דבר שלבל"ע. בכל זאת שפיר השיג עליו במחנה אפרים הלכות דבר שלבל"ע (סי' ב') דמה ענין תרומה אצל קנין. דתרומה שאני כיון דעכשיו אינם ראוין הפירות להפריש מהם תרומה חשיב כדבר שלבל"ע. ואע"ג דהגוף הוא בעולם מידי דהוה למקדש את האשה לאחר שתתגרש דאע"ג דגופה הוא בעולם מ"מ כיון דמעכשיו אינה ראויה להתפיס בה קדושין חשיב כדבר שלבל"ע אבל לגבי קנין למה לא יוכל להקנותו כדי להאכיל לבהמה כיון שהגוף איתיה בעולם וכבר ראוי להאכיל לבהמה עכשיו. ובאמת חלוק נכון הוא ומתורץ שפיר קושית השעה"מ הנ"ל

ולענין קושית השעה"מ לר"ת דמה שאירש מאבא שדה זו לא מקרי דבר שלבל"ע לכ"ע ומהני והקשה השעה"מ בשם מוהרימי"ט מההיא דמוכר פירות דקל לחבירו דאע"ג שבירר המכר אפי"ה קיימ"ל דלא קנה. נראה לע"ד לתרץ על פי מה שמצאתי בהגהות מרדכי פ"ק דמציעא גבי מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי לא אמר כלום וז"ל פי' רש"י משום דהוה דבר שלבל"ע ואין אדם מקנה דבר שלבל"ע ותימא מאי שנא מטובת הנאה דכתובה וכו' וי"ל דאין כאן משום דבר שלבל"ע אלא משום דאסמכתא הוא דהמוכר סומך אמה שירש מאביו ושמא לא ירש דומיא דמה שתעלה מצודתי דהוי אסמכתא. ולפי זה אתי שפיר דבאמת לענין דבר שלבל"ע בודאי אע"ג שבירר המכר לא מהני. משא"כ באסמכתא דמה שאירש מאבא דסמך דבודאי יירש את אביו. בודאי אם ברר דוקא שדה זו אם אירש דאז חזינן דלא סמך בודאי לירש מאחר דברר דוקא זו דאף אם יירש אחרים לא מכר לו אלא זו ובודאי גמר ומקני דלא תלה לו באם ירש סתמא דמה דירש הכל מכור. ובדברי הגהות מרדכי הנ"ל דבמה שאירש מאבא מכור לך לא משום דבר שלבל"ע נגע בה אלא משום אסמכתא. יש לתרץ קושית הריב"ש ושארי ראשונים דאיך קנה יעקב הבכורה מעשיו דנ"מ מזה רק לענין ירושה. והא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום דהוי דבר שלבל"ע עיין קצוה"ח (סי' רע"ח) שהביא בשם הריב"ש (סי' שכ"א) דקודם מ"ת דבשלב"ע נמי קנה. ובמקום אחר הביא דלהכי צריך שבועה משום דדבר שלבל"ע ולא מהני הקנין ע"ש שפלפל בזה ולדברי הגהות מרדכי הנ"ל דמשום אסמכתא נגע בה ובאסמכתא דעת הב"ח (בסי' ר"ז) הובא בש"ך שם (ס"ק י"ח) דאסמכתא לא קני אלא מדרבנן והקצוה"ח והנתיבות שם הביאו בשם המרדכי שכתב שכן דעת רבינו נתנאל דמה"ת קונה אסמכתא דילפינן מערב והאחרונים הוכיחו שכן דעת רש"י בשבועות (מ"ז) שכתב וז"ל משחק בקוביא גזלן דרבנן הוא דאמרינן אסמכתא לא קניא אבל מדאו' לאו גזלן הוא והתם ביעקב דקנה הבכורה בקנין דאו' איירי. מלבד דיש לתרץ לפי זאת דמשום אסמכתא הי' ולהוכיח כדעת הראב"ד באסמכתא בעובד כוכבים אי קנה עיין השגות הראב"ד (פ' ד' הלכה ה' מה' חומ"צ) ודו"ק. ודברי הגהות מרדכי הנ"ל הובא במחנה אפרים הלכות מכירה דיני אסמכתא (סי' ד') והרבה הארכתי בחידושי בזה. והנה הקצוה"ח (סי' ר"י סק"ב) חדש לחלק בדעת הרמב"ם דבקדושת הגוף חייל אף בדבר שלבל"ע ע"ש. ובאבני מילואים (סי' מ' ס"ק י"ב) הביא עוד לחזק דבריו מספרי ע"ש ובחידושי הארכתי לפלפל בזה. והנה בדמי שכירות אי מקרי דבר שלבל"ע תלי נמי בשני תירוצי התוס' גיטין (ס"ו) שזכרנו בדמי חמרא והרמ"א בח"מ סי' ר"ט) כתב האומר לחבירו שיקנה ממנו דמי היין לכשימכור היין מקרי דבר שלבל"ע. וא"כ הרמ"א כתב להלכה כתירוצם א' הנ"ל דדוקא באומר לכשימכור אבל בסתם דמי היין מפרשינן היין לדמיו. ובאמת קשה מה הפרש יש בין דמי היין לפירות דקל דלא מפרשינן דדקל לפירותיו קאמר ועיין בתשובת רע"א (סי' קמ"א) שהאריך בזאת: סימן לא

ביאור דעת הפוסקים כדבר שאינו קצוב וישוב נכון בדעת הרמב"ם בזה והרבה חדושי דינים בקנין דבר שלא כא לעולם ובדבר שאינו קצוב ופלפול בדעת הפוסקים רבותינו הראשונים ז"ל, וביאור כמה סוגיות בש"ס בזה,