ארצות י-הודה ז

או דילמא אף מגרמי פטורין גם יבואר הרבה דינים בהזמה ובענין עדות שאי"ל. אי בעינן בממון

תשובה לכאורה עלה בדעתי דדין זה מפורש (בסי' א' סעיף ד') בדברי הרמ"א זה לשונו עדים שהעידו עדות שקר והוזמו והוציאו ממון על פיהם ואי אפשר למיהדר דנין אותן ומחייבין לשלם והוא מדינא דגרמי. ומקורו מהמרדכי ריש פ' החובל והרי ברור בדעת הרמ"א דחייבין מדינא דגרמי היכא דליכא לקיים בהו כאשר זמם היינו היכא שכבר הוציאו ממון על פיהם. אך לכאורה זה אינו דאין ראי' מדברי הרמ"א דהא ע"כ באמת דעת הרמ"א כדעת התוס' דבממון לא בעינן כאשר זמם דוקא ואף בכאשר עשה מחייבינן להו בממון דאל"כ אף מדינא דגרמי הי' פטורים לשלם מאחר דהעידים במלקות מלאו דלא תענה והיכא דאיכא ממון ומלקות פטורים מממון.. ואז לא שייך לומר דבפירוש רבתה התורה ע"ז לתשלומין דזהו דוקא קודם שהוציאו ממון על פיהם דאז החיוב עלייהו מכאשר זמם ושייך לומר עלייהו החידוש דרבתה התורה ע"ז לתשלומין משא"כ היכא דכבר הוציאו ממון ואינם בהזמה ומדינא דגרמי באנו לחייבם הדרינן לכללא דממון ומלקות פטורין מתשלומין. ובאופן זה נסתר גם ספקתינו הנ"ל דחקרנו דבודאי פטורים מממון וכן מצאתי בנתיבות המשפט סי' הנ"ל דהכריע דעת הרמ"א כדעת התוס' דבממון בכאשר עשה נמי מחייבינן ע"ש. וא"כ אפשט לן ספיקתינו. אמנם אחר העיון באמת זה אינו דכבר הכריע בקצוה"ח (סי' ל"ח) בקושית הראשונים בעידים שאמרו שקר העדנו דנאמנים לגבי עצמן והקשו הראשונים מגמרא (מכות ד') אמר רב יהודא אמר רב ע"ז משלם לפי חלקו ומקשה הגמרא ומי משלם והתניא אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו כולן ומתרץ רבא באומר עדות שקר העדנו ופריך כל כמיניה דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כו' וקשה מאי פריך כל כמיניה אדרבה כיון דאינו יכול לחזור הרי צריך לשלם ונאמנים לגבי עצמם. ובטור הביא דעת ר"ח דאין משלמין כלל משום דינא דגרמי ע"ש שכן דעת הב"י והמל"מ וגם דעת הרמב"ם כן. אך הש"ך השיג עליהם בדעת הר"ח דלא משום גרמי משלם אלא שהרמב"ם והר"ח מיירי מתשלומי הזמה. ע"ש בקצוה"ח שחידש דבע"ז איכא מלקות מלאו דלא תענה וכל היכא דאיכא ממון ומלקות פטורים מתשלומין אלא דאמרו בפירוש רבתה תורה ע"ז לתשלומין. אלא תינח לענין תשלומי כאשר זמם דבפירוש רבתה התורה משא"כ בשאר תשלומין דלא רבתה התורה אלא כיון דכבר רבתה התורה ע"ז לתשלומין כבר פטרה אותן התורה ממלקות במקום דאיכא לקיים בהו כאשר זמם ולא גרע מחייבי מלקות שוגגין דחייב ממון והכא נמי תו ליכא מלקות בע"ז כיון דרבתה התורה ע"ז לתשלומין מכאשר זמם א"כ משלם נמי עבור היזק שהזיקו משום כיון דליכא מלקות. וזה רק לדידן דחייבי מלקות שוגגין חייבין אבל לר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין א"כ גבי עדים לא משלמי אלא כאשר זמם דבפירוש רבתה התורה. אבל תשלומי היזק מדינא דגרמי אין לנו כיון דחייבי מלקות נינהו לא גרע משוגג. וא"כ רבא דס"ל כריש לקיש שם ומשני שם באומר עדות שקר העדנו אליביה פריך שפיר כל כמיניה דאליביה אין העדים צריכים לשלם מדינא דגרמי עכ"ל הקצוה"ח. והנה דברי הקצוה"ח הם קילורין לעינים בהא דחידש דכיון דרבתה התורה ע"ז לתשלומין הוי כחייבי מלקות שוגגין דחייבין אף בדינא דגרמי. וא"כ שפיר יש להוכיח מדברי הרמ"א דאף דפטורים בכאשר עשה מ"מ חייבים מדינא דגרמי. וכיון דקם הוכחתינו בדברי הרמ"א יתורץ לן היטב קושית האחרונים שהקשו להשיטות הסוברים דאף בממון בעינן כאשר זמם ולא כאשר עשה ואם נימא דבדיני ממונות בעינן עדות שאתה יכול להזימה מה"ת. קשה מדברי הגמ' (כריתות כ"ד) דא"ר כרוספדאי אר"י שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זכה מ"ט כיון דנגמר דיניה א איאושי מיאשי בעלים מינייהו והוי הפקר ומכיון דאפקרי בעלים הוי כאשר עשה ואיך מקבלים עדות והא הוי עדות שאי אי"ל עי' בתשובת רע"א (סי' קע"ו) שהקשה כן ובספר ים התלמוד (דף צ"א). אבל לדברינו הנ"ל דאף דיהיו פטורים מכאשר זמם בכל זאת יחייבו מדינא דגרמי אתי שפיר דלא הוה עדות שאי אי"ל משום גרמי דיתחייבו. אך זה ניחא אי גרמי דינא ומה"ת שפיר לא הוה עדות שאי אי"ל משום גרמי דיתחייבו. אבל אי נימא דגרמי קנסא ומדרבנן אכתי קשה דהא הוה עדות שאי אתה יכול להזימה. ולכאורה קשה בזה דעת הנמוק"י דהנמוק"י סובר דבממון נמי בעינן כאשר זמם ולא כאשר עשה והש"ך (בסי' שפ"ו) הכריע דעתו דגרמי קנסא ומדרבנן וקשה הא הוי עדות שאי אי"ל. אמנם באמת הש"ך (סי' ל"ג) הביא הד"מ שסובר בדעת הנמוק"י דבממון לא בעינן עדות שאי"ל אלא שהש"ך הכריע שם דעתו להיפך אך משור הנסקל בלאו הכי קשה דלכ"ע בעינן עדות שאי אי"ל מה"ת מכמיתת בעלים כך מיתת השור וקשה הא הוי עדות שאי"ל. ואולי נוכל לתרץ לדברי הגמר דסנהדרין (ל"ו) אמר ר' אבהו עשרה דברים יש בין דיני ממונות לדיני נפשות וכולם אין נוהגין בשור הנסקל חוץ מעשרים ושלשה ופירש רש"י אף דמכמיתת בעלים כך מיתת השור ילפינן דכל דיני נפשות בעינן בשור מ"מ גלי לן קרא דבחד דמי לדיני נפשות כו' ע"ש. וא"כ בשור הנסקל נמי אין ראי' דבעינן מה"ת עדות שאי"ל מכמיתת בעלים כך מיתת השור. אך במקום אחר דחיתי זאת והוכחתי דזה רק בדינים השייך בדיינים קא מרבינן מכמיתת הבעלים כך מיתת השור רק חדא דכ"ג. אבל בשאר דברים כגון בעדות בודאי שוים לדיני נפשות מדרשה הנ"ל דאל"כ אמאי לא קא חשיב להסוברים דבממון לא בעינן כאשר זמם דוקא ואף בכאשר עשה מחייבינן ובנפשות בעינן דוקא כאשר זמם ולא כאשר עשה. וכן אין להוכיח דעדות מיוחדת