ארצות י-הודה ו

בדיני ממונות נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה כל הועד בממון. פירוש רש"י במכות משום דלית בהו והצילו העדה. ולפי"ז שפיר תירץ בספר בנין אריאל קושית העולם דכי יסיתך אחיך היינו מן האב וקשה האיך דנין בזה משפט הלא אע"פ שיש כאן ב' עדים דמכמינין לו אחרי הגדר. מ"מ הא קיימ"ל אף שלשה אם נמצא אחד מהם קאו"פ בטלה כל הועד ע"ש שהוכיח דבמסית לא שייך והצילו העדים. ולפירוש רש"י דזכרנו הטעם בדר' יוסי דבממונות תתקיים העדות בשאר משום דלית ביה והצילו העדה ולהכי תתקיים העדות בשאר ובמסית דלא שייך ביה והצילו העדה ושפיר י"ל דאם נמצא אחד מהם קאו"פ תתקיים העדות בשאר ומתישב על נכון כי יסיתך אחיך. והנה גוף קושית בעל מחבר בנין אריאל הוא ע"כ לפי התירוץ מכות ו' רובע יציל ומסקנת הגמרא במקיימי דבר הכתוב מדבר ופירש רש"י ותוס' דהם הבעלי דבר ולאו שם עדים עלייהו. ולפי הגמרא דסנהדרין (ס"ז) אמר לשנים והן עדיו מביאין לב"ד מבואר דהניסת אינו בכלל בע"ד ושם עדות עליו וקשה איך משכחת ניסת ע"י קרוב הא הניסת יפסול העדים מדין נמצא אחד מהן קאו"פ ואין לומר דהקרא מיירי בגוני שלא ראה העדים שרואים אותו ולא יצטרף עמהם בראייה כיון דלר"מ לא צריך כוונה להעיד. י"ל מה בכך דלא ידע מצירוף הראי' מ"מ כיון דבאמת ראו כ"א פסול העדות ועיין בתשובת רע"א (סי' רי"א) שנתקשה בזה והניח בקושיא וכבר קדמו הגאון בעל בנין אריאל בחדושי תורה שלו פ' ראה ע"ש. ובעיקר קושיתם לא קשה אלא לשיטת רש"י דבראי' לחוד סגי ומועיל לבטל עדות הנשארים דאילו לשיטת התוס' דבעינן דוקא שיבואו ג"כ לב"ד הקרוב או הפסול א"כ לא קשה דבאמת לא יבא הניסת לב"ד להעיד והרבה הארכתי בחידושי לתרץ אף לדברי התו' ואכ"מ. ועיין בתשובת רע"א (סי' קע"ט) דהכריע בנמצא קאו"פ דבטל לגמרי דאפי' שבועה ליכא דקאו"פ אינו עד לחייב שבועה ממתני' דר"פ שבועת העדות ואינה נוהגת בנשים ובגמרא אמרינן הכל מודים בעד טומאה והכל מודים בעד מיתה ובהנך גם אשה וקרוב נאמנים וא"כ משכחת שבועת העדים בנשים ובקרובים בהנך מילי וע"כ דשבועת העדות אינו רק בעד כשר דשם עדות עליו בכל מילי ע"ש. ועיין בנוב"י מהדו"ת חלק אה"ע (סי' ע"ו) דהכריע דבאיסור אם נמצא אחד מהם קאו"פ לדידן דפסקינן כרבי דבטלה כל העדות אין הכשר קם אפי' לשבועה ע"ש שהקשה מהא דעד אחד בהכחשה לאו כלום דאמאי נימא לכל עון ולכל חטאת אינו קם לפסוק על פיו להעניש או לאסור לחלוטין אבל, קם הוא לשבועה וע"ש בהגה"ה ועיין בשו"ת שיבת ציון (סי' ע"ז) וע' בחו"מ (סי' פ"ז סעיף כ"ה) בהגה"ה ובש"ך דהביא ראי' מסוטה ע"ש

והנה אי בעינן כוונה לעדות בשעת ראי' או לא לפי המבואר בכריתות (י"ב) שאם אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי פטור דאי בעי אמר לא נתכונתי לעדות וכתבו התוס' שם דמכאן דעדים שלא נתכונו להעיד בשעת ראית המעשה אין בעדותן כלום אם באים להעיד בב"ד אחר זמן ע"ש. וע' בטורי אבן בחי' לראש השנה (כ"ד) שהאריך בזה בסוגיא דכריתות. אמנם דעת הרמב"ם והוא גם בש"ע חו"מ (סי' ל"ו) בענין נמצא אחד קאו"פ דשם אם הקרוב או הפסול לא כיון להעיד בשעת ראי' אינו פוסל את הכשרים עמו והרמב"ם כתב בפשיטות דהכשרים אחד שכיון לעדות ואחד שלא כיון מקבלין עדותו ומבואר דלא חייש לכוונה כלל בשעת ראי' וע"ש בש"ך דאע"ג דבכולם כשרים לא בעינן כוונה כלל בשעת ראי' מ"מ אם נמצא עמהן קרוב או פסול דהשתא מסלקינן עדות הקרוב או הפסול מטעם שלא כיון העדות ולכך אינו פוסל אותם שעמו א"כ בעינן בכשרים כוונה לעדות בשעת ראי' ועי' בשו"ת עמודי אור (סי' פ"ה) שהביא ראי' דהתוס' לא ס"ל הכי מב"ב (מ"א) ד"ה נחלקה ע"ש. ועי' בתשובת כנסת יחזקאל ח' חוה"מ (סי' פ"ח) דהיכא דהזמין לעד הקרוב או הפסול אף להרא"ש והתוס' והוא דעת שני' בש"ע חו"מ (סי' ל"ו) דבעינן דוקא אם העידו בב"ד. פוסל הכשרים ע"ש שביאר דזאת דעת הר"ן הביאו הב"י (סי' ז') ושהרשב"א בתשובה (סי' א' קפ"ט) נסתפק בהזמין ולא הכריע: וע"ש בתשובה הנ"ל שהביא ראי' מהרמב"ם ופלפל בדברי התוס' דמכות. והנה בעיקר דברי הגמ' דכריתות הנ"ל שזכרנו באמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני והוא אומר לא ידעתי דפטור משום דאי בעי אמר לא נתכונתי לעדות. ולפי מה שבארנו דהעדים אין צריכים להיות מזומנים קשה ועי' בחו"מ (סי' ל"ט). אמנם באמת רש"י ז"ל שם נזהר מזה ופירש דמצי למפטר נפשיה בהתירא ולומר מאי לא ידעתי דקאמינא לא נתכונתי להיות עד. ולדעת הש"ך הנ"ל שזכרנו כשהקרוב לא כיון והכשר כיון לא אמרינן נמצא אחד מהם קאו"פ בטלה כו' י"ל דמיירי שהשני עדים שאומרים לו יודע אתה בעדות פלוני הם קרובים למלוה או ללוה וכשרים להעדים ושפיר חייב קרבן שבועה כיון שהם לא יוכלו להעיד ואי דאכתי פטור משום דנמצא אחד מהם קרוב או פסול י"ל דמיירי דהעדים הפסולים לא כוונו להעיד ושפיר מועיל עדותו ולכן שפיר אמר שם בש"ס מגו דאי בעי אמר לא נתכונתי להעיד ממילא שאין ממש בעדותו ג"כ כיון שהוא ג"כ לא כיון: סימן ב

שאלה יש לחקור דבר חדש להשיטות דסוברים דגם בממון בעינן כאשר זמם ולא כאשר עשה והיכא דהוי כאשר עשה פטורים העדים לשלם משום כאשר זמם ולא כאשר עשה, אי חייבין לשלם מדינא דגרמי דגרמו להנתבע היזק לשלם על פיהם ורק מכאשר זמם פטורין אבל מדינא דגרמי באמת חייבין