ארצות י-הודה סח

שלו ואין לאחרים זכות בו. דלהריטב"א מקרי שלכם אף שהוא איסורי הנאה ודעת הרשב"א דהוי כהפקר וקשה מהא דאמרו גיטין (ד' כ') כתבו על איסורי הנאה כשר והרי עכ"פ נתינה בעי ואם נימא דהיא הפקר שוב לא שייך כלל נתינה וקשה לדעת הריטב"א הנ"ל

ומצאתי בספר בית מאיר על חיו"ד (סי' רכ"א) שהביא המחלוקת דהרשב"א והריטב"א הנ"ל שהקשה כן. ובאמת לא קשה זאת דהנה באיסורי הנאה אין לקדש בהם או משום דאיסורי הנאה לית ליה בעלים ובעינן נתן הוא והא לאו נתינה היא דהא אינו שלו שכל הקודם בו זכה. וגם י"ל עוד טעם אחר דלא לקדש באיסורי הנאה משום דבעינן שהיא תקבל כסף ובפחות משו"פ לא מקניא נפשה ואיסורי הנאה שאין שוה כלום אין כאן כסף. ותלי זאת אי בגט העיקר קפידא אנתינה דידיה אם רק הוא שלו אף דאין בו שו"פ. והיינו אי כתבו על איסורי הנאה פסול ואפי' יש בנתינה שו"פ לא מהני מאחר דהנאה זו לאו דידיה הוא ואנן, נתינה משלו בעינן. ואז להסוברים דאיסורי הנאה אית ליה בעלים ומקרי שפיר נתינה אף באיסורי הנאה משא"כ אי נימא דכתבו על איסורי הנאה כשר והיינו, דעיקר קפידא דבעינן דהדבר יהי' שוה כסף אף דלאו דידיה נינהו ואז לא מהני באיסורי הנאה אף להסוברים דאיסורי הנאה אית ליה בעלים דלא שוה שום כסף בעולם. ואתי שפיר דברי הרשב"א דהוי כהפקר דזה רק היכא דבעינן דשווי החפץ יהא שו"פ. דלענין זה אמרינן באיסורי הנאה דהוי הפקר ולא שוה כלום אבל בגט דלא בעי רק נתינת הגט והרי נתן לה אף דאין בו קנין וזכי' מ"מ נתינה מיהא מקרי

אמנם בגוף קושית הגאון בעל טיב גיטין בקושיתו דבאיסורי הנאה חזי לאצטרופי שלא כדרך הנאה. אחר העיון לא קשה מידי לפי מה שביארו האחרונים קושית המרש"א שבועות (כ"ג) בשיטת המהריב"ל דחדש שם בטעמא דר"ש דפוטר דכל היכא דמשהו אסור אסור נמי שלא כדרך הנאה ע"ש והקשה המהרש"א שם דמנין לנו לומר דחייב בשלא כדרך הנאתן בכל האסורים לר"ש כמו בכ"ש הא חזינן לר' יוחנן דס"ל ביומא ובכמה מקומות דחצי שיעור אסור מה"ת ואעפ"כ סובר דשלא כדרך הנאה אינו אסור אלא מדרבנן. ותירצו האחרונים דהא דאוסר ר"י בחצי שיעור הוא רק, משום דחזי לאצטרופי דאף באוכל כמות מרובה שלא כדרך הנאתן לא אתי לכלל חיוב לכך ס"ל לר"י דשרי מה"ת. אבל לר"ש דמחייב בכ"ש אלמא דס"ל דכ"ש הוי איסור מחמת עצמו. א"כ יש סברא לומר דשלא כדה"נ חשוב כאכילת כ"ש עיין בספר עמק יהושע (סי' יוד) שהאריך בזה וא"כ בשלא כדרך הנאה לא שייך צירוף ולא קשה קושית הגאון בעל טיב גיטין בתירוץ התוס',. אמנם מאחר דאתינא לדברי המריב"ל הנ"ל לא קשה נמי קושית התוס' דחזי שלא כדרך הנאה. דלר"ש דס"ל כל שהוא למכות ס"ל דכל איסורין לוקין עליהם שלא כדרך הנאה דהרי כ"ש הוה שלא כדרך הנאה. א"כ י"ל דמתניתין דהכא אתיא בזה כר"ש ולוקין גם שלא כדרך הנאה, אך יש לתרץ דלא מצי לאוקמא מתניתן דהמקדש בערלה כו' כר"ש. דהא קתני נמי בב"ח והלא בב"ח כ"ע מודים דלוקין שלא כדרך הנאה כדאיתא פסחים (כ"ה) דלא כתיב ביה אכילה. והרבה הארכתי בזה בחידושי לתרץ קושית המחברים בחולין (קי"ג) בהמבשל חלב בחלב כו' דכ"ע אין איסור חל על איסור ע"ש וקשה דהא במוסיף לכ"ע אסחע"א ובב"ח איסור מוסיף הוא דאסור שלכדה"נ. וגם קושית הרא"מ מולא תבשל ועוד הרבה דברים מתמיהים ויבואר אי"ה בחידושי חצי שיעור על יור"ד ואכ"מ. ועיין בב"ח אה"ע (סי' כ"ח) שחדש דלרב דאמר המקדש בחיטי קורדנייתא אין חוששין לקדושין לא יוכל לסבור דאין ביעור חמץ אלא שריפה דא"כ כל הנשרפין אפרן מותר וחזי ליהנות באפרן וכקושית התוס'. פ' כל שעה ע"ש. ולדברי המהריב"ל דכל היכא דמשהו אסור שלא כדה"נ נמי אסור א"כ בחמץ בפסח דאיסורו איסור משהו בודאי אסור נמי שלא כדרך אכילה ואף דהוא רק דרבנן הא קיימ"ל דהמקדש באיסורי דרבנן כו'. ואפשר לומר דבחמץ מה"ת אסור שלא כדרך אכילה ואף דנאמר לא יאכל וקיימ"ל דכל היכא דכתיב אכילה דוקא כדרך אכילה. ובאמת כ"ה דעת התוס' פסחים (כ"ח) ד"ה ותנן נמי גבי עבודת גילולים דבחמץ דכתיב לא תאכל מותר שלא כדה"נ. מ"מ לדעת הרמב"ם דאיסור דמשהו בחמץ בפסח מקרא דלא יאכל. ולפי הכללא דהמהרוב"ל היכא דאסור במשהו אסור נמי שלכדה"נ וא"כ בחמץ דהאיסור מדאו' במשהו באיסור לאו לא משום חצי שיעור. אפשר נמי האיסור דשלא כדרך אכילה נמי מדאו' כמו לר' שמעון במלקות לשיטתיה בכ"ש למכות דה"ה דלוקין שלכדה"נ וא"כ נמי לענין איסור לאו. ובאמת בגוף קושית התוס' במתני' דהמקדש בערלה דהקשו דחזי ליהנות שלא כדה"נ באפרן וכפסחים (כ"ט) לכאורה ניחא דמשום בב"ח דקתני נמי במתניתין ובב"ח הוא מהנקברין דאפרן אסור וכן כלאי הכרם דהכל מודים דאפרן אסור. ואשר משום זה לא נוכל לתרץ קושית התוס' דמאי אינה מקודשת דקתני במתניתין היינו קידושי וודאי אבל קדושי ספק איכא ובזה מתורץ הרבה קושיות כמובן. וגם מה דקשה בתירץ התוס' דמיירי דליכא שו"פ באפרן דניחוש שמא שוה פרוטה במדי לשמואל דאמר קדושין (י"ב) המקדש בתמרה חוששין שמא שו"פ במדי ועיין באור חדש לקדושין שתירץ כן. אמנם זה אינו דאיך כייליה עם כלאי הכרם דכ"ע מודים דלוקין אפי שלא כדה"נ וליכא אפי קדושי ספק ועיין במל"מ (פ"ה מהלכות אשות) שנסתפק במי שקידש אשה חולנית באה"נ באופן דהיא מותרת להנות ממנו כגון שהיא מסוכנת אם היא מקודשת כיון דאצלו הוא אסור ליהנות בו. והרבה