ארצות י-הודה סד

דאל"כ למה צריך קרא דזבחי להכשיר הפסח הא בלאו הכי לא שייך הכא אי עביד לא מהני ככל הני חילוקים ובזה אתי נמי שפיר קושית התוס' דהכריע השעה"מ דעתם דלא ס"ל הני חילוקים מדקא קשיא להו משוחט פסח על חמץ כנ"ל דסמכו על הירושלמי דמוכח דלא ס"ל להני חילוקי ומכח הירושלמי הנ"ל הקשו זאת אבל לדברי הנתיבות הנ"ל שזכרנו שהכריע כדעת המהרי"ט ושאף התוס' ס"ל כן. ובכל זאת שפיר הקשו דהתם באמת שפיר מתוקן האיסור אי נימא דלא מהני מעשיו ושחיטתו לאו שם שחיטה עלה והוה נוחר ומעקר דפטור בפסח דבעינן דוקא שחיטה אתי שפיר דלא נסתר נמי מן הירושלמי דבודאי צריך קרא דזבחי להכשיר דאי לאו קרא בודאי הוה אמרינן דלא מהני שחיטתו והוה, נוחר ומעקר דפטור כדי לתקן האיסור ואשמעינן קרא דבכל זאת הפסח כשר מקרא דזבחי וא"כ מוכח תירוץ המהרי"ט מן הירושלמי וכדברי הנתיבות וראי' נכונה היא. אמנם לאחר העיון אי משום הא לא אריא דמהירושלמי אין להוכיח דעת המהרי"ט וחילוקו דיש לפרש הירושלמי בדרך אחר דכונת חזקיה דלעולם הפסח פסול דלא כר' שמואל ואפ"ה לקי מדקראו הכתוב זבחי למימרא דאף שנפסל זבחי מקרי דללקי עלה. וכן פירש הירושלמי הגאון בעל תפארת ישראל פסחים (פ' ת"נ) בכדי דלא לשוי מחלוקת רחוקה בין תלמודא להירושלמי ולדברינו נסתר דברי בנו הגאון שם ע"ש. וכן מצורם אוזן בכור בלא"ה לא קשה מידי דבדבר דממילא לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אעלמ"ה. כמו שתירץ הגאון בעל פר"ח לענין ביטול ברוב לשיטת הראב"ד דאין מבטלין איסור לכתחילה דאו' וקשה דברי הש"ע יו"ד (סי' צ"ט סעיף, ה') ז"ל אין מבטלין איסור לכתחילה ואפי' נפל לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו אין מוסיפין כו' עבר וביטלו או שרבה עליו בשוגג מותר כו'. ואמאי הא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עלמה"נ. ותירץ כיון דסוף סוף השתא הא נתבטל ברוב הובא במשובב נתיבות להגאון בעל קצוה"ח (סי' ל"ד) וכ"כ בצורם אוזן בכור דאע"ג דאמר רחמנא אי על"מ לא גרע מנפל בו מום ממילא דלא נאמר האי כללא דלא מהני אלא היכא דעל ידי עשייתו דוקא נעשה מה דאמר רחמנא לא תעביד אבל לא בדבר דממילא, ע"ש במשובב נתיבות שהכריע לענין שנוי קונה דלא שייך להקשות לרבא מהאי טעמא משום דשינוי ממילא נמי קנה. וזה ביאור דברי התוס' תמורה שם בצורם אוזן בכור ובסוף דבריהם כתבו ובזה ניחא למה לא נאסר צורם אוזן בכור מכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כמו בבשר בחלב דיש לומר דוקא בשר בחלב נפיק מיניה הואיל ואפי' נפל הבשר ממילא לחלב החלב אסור כו'

ובאמת הרבה נתקשיתי לדעת ההבדל מהני דנפקי מלא תאכל כל תועבה דאמאי לא נימא א בהו אי עביד לא מהני ואמאי צריך קרא דלא תאכל כל תועבה. וכן לאביי דסובר אי עביד מהני אמאי לא נימא נמי בהנך דלא נפקי מלא תכ"ת דמהני דבודאי לא פליג עלה. וביותר קשה לדברי השעה"מ הנ"ל שזכרנו דתירץ קושית מהרשד"מ משוחט בשבת דשחיטתו כשירה דאמאי לא נימא דאי עביד לא מהני. וז"ל השעה"מ והנה לקושית המהרשד"מ שהקשה מההיא דשחיטת חולין דשחיטתו כשירה ונתעצם הרבה בקושיא זו והניחה בצ"ע אחרי המחילה אין כאן קושיא כלל. ואשתמיטתיה סוגית הגמרא דפ', כל הבשר (דף קט"ו) דפרכינן התם לרב אשי דיליף מלתכ"ת. אלא מעתה מעשה שבת לתסרו ומתרצינן אמר קרא כי קודש היא לכם היא קודש ואין מעשיה קודש. וכיון שכן כי היכא דחזינן לרב אשי דס"ל דהשוחט בשבת שחיטתו כשירה והותרה באכילה. וכן המבשל משום דאין מעשיה קודש ה"נ לרבא דס"ל דלא מהני בעלמא. גבי שבת אית ליה דהשחיטה כשירה דהיא קודש ואין מעשיה קודש. ותירץ בזה קושית בעל ש"ג משום דגלי קרא גבי שחיטה ובישול דמעשייהו מועילין ה"נ בכל איסורי שבת גמרינן לה דמהני. ומשו"ה מכירתו מכירה עכ"ל. הרי ברור בדבריו דחדא מלתא הוא הלמודים אי עביד לא מהני ולתכ"ת. ולהכי כיון דגלי קרא בהא גמרינן נמי אידך דמהני. וקשה דלמה צריך לתכ"ת ת"ל מטעם אי עביד לא מהני, ולאביי דסובר דבכל איסורין מהני בודאי לא ניתן להאמר דאף מלתכ"ת בהני דנפקינן לא יאסרו דבודאי לא פליג עלה. ומדברי התוס' תמורה הנ"ל שזכרנו וכאשר ביארנו דבריהם על פי שיטת הפר"ח כנ"ל דבדבר דממילא לא שייך לאמר דלא מהני ומטעם אי עביד, לא מהני ליכא דלכ"ע מהני אתי שפיר דצריך קרא דלתכ"ת לרב אשי לאסור בשר בחלב אף בדיעבד. דמשום אי עביד לא מהני לא הוה ידעינן איסורא דבב"ח. דאפי' ממילא נפל הבשר לתוך החלב נמי אסור ולא שייך לא עביד לא מהני להכי צריך רב אשי קרא דלתכ"ת דכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ולאביי פשיטא מהאי קרא נמי לאסור

ובגוף תירוץ השעה"מ מסוגיא דפ' כל הבשר דגלי קרא דהיא קודש ואין מעשיה קודש וגמרינן לה להא נמי הנה בתשובת נוב"י מה"ת חי"ד (סס"י ט') הביא הגאון בעל נוב"י נמי קושית מהרשד"מ משחיטת שבת דאמאי לא נימא לא מהני וזה לשונו. וכאן לא שייך לשנויי כדמשני (בדף קט"ו) דפריך מעשה שבת לתסר ומשני אמר קרא היא קודש ואין מעשיה קודש דשם קאי אקושיא דלתסר מלא תאכל כ"ת והרי מעשה שבת תועבה היא לך. וא"כ הקושיא ששבת יגרום האיסור ושפיר משני היא קודש כו' ונ"מ למבשל בשבת או שארי מלאכות שבאכילה אבל שחיטה אין אנו רוצים שהמעשה יאסרנו אלא שהמעשה לא יתירנו ולא יהי השחיטה נחשבת לשחיטה וכמתה מאליה דמי לא שייך לשנוי היא קודש דמה בכך שאין