ארצות י-הודה סג

לוקמי דנקט מתרויהו בע"כ ומקחם מקח כדרב הונא אלא דלא ידעינן הי מנייהו קדים. אך גם זה אינו דלא שייכא לדרב הונא דרב הונא מיירי היכא דאנסוהו על המכירה עד שאמר רוצה אני אזי אמרינן מדקבל מעות בודאי גמר ומקני אבל הכא דלא אנסוהו על המכירה אלא יהבו ליה מעות בע"כ אין ראי' מדקבל המעות דגמר ומקני מאחר דלא אנסוהו על המכירה והמעות לא קבל מדעתו מאי הוה ליה למעבד אלא ע"כ ודאי דמדקתני יחלוקו משמע דהמכירה לאחד מהני אך לא ידעינן למי נתרצה וע"ז פריך ולחזי זוזי ממאן דנקט ונדע למי שנתרצה ומשני לא צריכא דנקט זוזי מתרויהו מחד מדעתו ומחד בע"כ והמכירה היתה לזה שמדעתו ולא יוכל למכור להשני אלא המכירה בע"כ. באופן דלא זכיתי להבין קושית הגהות מרדכי הנ"ל סימן כז

ביאור דעת הפוסקים באי עביד לא מהני, וביאור כמה סוגיות בש"ס ופלפול בדעת הפוסקים בזה. וישוב נכון בכמה מקומות בדברי האחרונים

בש"ע ח"מ (סי' ר"ח סעיף א') בהגה"ה וכן אם נשבע ונדר שלא למכור ועבר ומכר כו' עי' בסמ"ע וש"ך שביארו דברי המרדכי והאחרונים האריכו מאוד בשרש זה. דאי עביד לא מהני לתרץ דברים הסותרים וקושיות חמורות. ובראשם קושית הש"ג ס"פ משילין שהעיר בסתירת דברי רבא פ' מרובה ופ' השואל לדעתו במס' תמורה. וכן קושית המהרשד"מ מהשוחט בשבת דשחיטתו כשירה והא כיון דאמר רחמנא לא תעביד ולא תשחוט בשבת נימא אי עביד לא מהני ועוד קושיות רבות המפוזרות בספרי האחרונים ולחלק יצאו בחלוקים נכונים ואמיתים. והרבה מהם לדבר אחד נתכונו. ובקצרה נבא לבאר החילוקים היוצאים מכלל דבריהם. א) חילוק הש"ך סי' הנ"ל. דע"כ לא אמרינן אי עביד לא מהני אלא בגזילה ודכוותיה דאי אפשר לעשות המעשה אלא בהעברת הלאו. משא"כ היכא דאפשר לעשות בהיתר ובוודאי אמרינן דמהני ע"ש שתירץ בזה דברי המרדכי ומתורץ נמי קושיות הנ"ל שזכרנו ע"י בנוב"י מה"ת (חאה"ע סי' קכ"ט) שתירץ בזה הקושיא משוחט בשבת. ב) תירוץ השעה"מ (פ"ג מהלכות גירושין הלכה י"ט). דע"כ לא אמר רבא אי עביד לא מהני אלא היכא דהמעשה עצמו הוא האיסור כגון לאו דגזילה דהוה מקשינן מיניה לרבא וכן תמורה ואינך. משא"כ היכא דהמעשה עצמו אינו אסור ויומא דקא גרים אז כ"ע מודי דמהני ומתורץ נמי בזה קושיות הנ"ל. ג) תירץ המהרי"ט דהיכא אמרינן אי עביד לא מהני. אם בזה דאמרינן לא מהני פלטינן מאיסורא ומתוקן האיסור בזה אמרינן לא מהני אבל היכא דאף אי נימא לא מהני לא פלטינן מאיסורא ואיסורא כדקאי קאי ולא פקע מיניה ומשו"ה אמרינן דמהני ומעשיו קיימין. ובאלו ג' התירוצים נפתחו להאחרונים שערי החכמה לבנות ולסתור ולתרץ כל דבר הקשה בזה. ואף שראיתי להאחרונים שחדשו עוד בפרטות הקושיות ועי' בתשובת רע"א (סי' קכ"ט). אך בכלל ג' החילוקים האלו יסודם ולא אאריך בזה

והנה בחילוק הראשון הוא תירוץ הש"ך שזכרנו הקשה בנתיבות המשפט (סי' ר"ח) מדברי התוס' דתמורה ד'. דהקשו שם בד"ה ורבא ז"ל וא"ת שוחט פסח על החמץ לפסל כו'. ותירצו דבירושלמי מצריך קרא להכשיר משום דזבחי קרא רחמנא ע"ש. ולחילוק הש"ך מאי קא קשיא להו והא שם אפשר לעשות בהיתר. אלא ע"כ דהתוס' לא ס"ל החילוק הנ"ל. ובאמת לא על הש"ך תלונתו הלא לכל התירוצים קשה דנסתר מדברי התוס' דמאי קא קשיא להו נימא ככל הני חילוקים וכ"ע מודי דמהני. ובאמת השעה"מ הנ"ל שזכרנו הביא דברי התוס' הנ"ל וכתב דהתוס' לא ס"ל הני חילוקים ע"ש. אמנם באמת הנתיבות המשפט שם הכריע מסברא דנפשיה חילוק מהרי"ט הנ"ל דע"כ לא אמרינן לרבא דאי עביד לא מהני אם בזה דאמרינן לא מהני יתוקן האיסור מה שעשה. בזה אמרינן לא מהני. אבל היכא דלא יתוקן האיסור גם רבא מודי דמהני. והכריע שגם התוס' ס"ל החילוק הזה. ובכל זאת שפיר הקשו משוחט פסח על החמץ דשם בפסח דבעינן דוקא שחיטה אבל נוחר ומעקר פטור. בודאי ראוי לומר דשחיטתו לאו שם שחיטה עלה ולא מהני מעשיו והוי כנוחר ומעקר דאינו עובר על לאו דלא תשחט כו' ע"ש. ואף שלכאורה דבר חכמה בפיו ונעלם זאת מהגאון בעל שעה"מ דכתב בפירוש שחילוק המהרי"ט נסתר מדברי התוס' הנ"ל ועי' בתשובת רע"א (סי' קצ"ט) דמשמע נמי כדברי הנתיבות ע"ש. ויש להביא ראי' לדבריו דהנה התוס' פסחים (ס"ג) ד"ה עובר כתבו דבשוחט פסח על החמץ אומר ריב"א דהפסח כשר דלא שנה עליו הכתוב לעכב ועי' במהרש"א שם. ותמה הפר"ח על הריב"א דהא ליתא דקיימא לן כרבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והובא זאת בשעה"מ שם (פ"ג מהלכות גירושין הלכה י"ט) דברי הפר"ח. והשעה"מ הקשה על הפר"ח הלא הריב"א יוכל לסבור ככל הני חילוקים ותירוצים שזכרנו דרבא נמי מודו דמהני. ובאמת דקשה זאת להפר"ח. אך לע"ד לתרץ דלכאורה כל הני חילוקים נסתר מדברי הירושלמי שהביאו התוס' בתמורה (ד') שזכרנו בתירוצם דבירושלמי מצריך קרא להכשיר דזבחי קרא רחמנא ועי' במל"מ (פ"א מהלכות ק"פ הלכה ה') שהביא הירושלמי הנ"ל בביאור באורך ע"ש. ומדברי הירושלמי הנ"ל ליתא לכל הני חילוקים