ארצות י-הודה ה

משני עדים רק ע"פ ראייתו אינו יכול לדון וזהו דלא כהש"ך (סי' מ"ו סק"ע) והא דכתב הרמב"ם (פ"ה מה"ס הי"ח) דיחיד מומחה לרבים אע"פ שדן ד"מ יחידי אין ההודאה בפניו חשיבה הודאה בב"ד שיהי' לו דין שטר וגם לענין אם בא והודה מעצמו לא מהני ההודאה כיון דאפי' בשלשה בעינן קבעו ושלחו לקמן (סי' ל"ט סעיף ט) וגם אין ב"ד אחר יכול לדון מתוך אותו כתב שכתב היחיד מומחה או השנים שהודו כו' כיון שאין עליהם דין ב"ד הוי מפיהם ולא מפי כתבם כו' וכן אין יכולים לקבל עדות או טענות ולשלוח לב"ד אחר דהוי עדים מפי עדים אכן הן בעצמן יכולין לדון במקום שדינו דין כגון במומחה או שנים אליבא דשמואל ע"ש שהאריך. ומהתימא שלא הרגיש בדברי התומים הנ"ל אף שדברי הש"ך (סי' מ"ו ס"ק ע"ב) מורים כמותו ועיין בח"מ באה"ע (סי' י"ז ס"ק ל"ט) בטעם דצריך ג' לקבלת עדות ולא ב' דשנים לא מקרי ב"ד ורק הוה כעד מפי עד ע"ש דבעגונה דאף עד מפי עד כשר באמת לא צריך ג'. ועיין בתשובות רע"א (סי' קכ"ג) שהאריך בזה: והנה המל"מ (פט"ז מהלכות עדות) הביא המרש"א והכנה"ג דגם בדיינים אם נמצא: אחד מהם קאו"פ בטלה כל הועד כמו בעדים ועיין בקצוה"ח (סי' ל"ו) דהקשה מגמרא דסנהדרין (ד:) דמן התורה חד כשר ומ"ט אמרו בשלשה משום יושבי קרנות ופריך הגמרא אטו בשלשה מי לא הוי יושבי קרנות ומשני אי אפשר דלית בהו חד דגמיר ולדבריהם הא מאן דלא גמיר אשירה מקרי ומאי מהני החד דגמיר הא השנים דלא גמירי מבטלים כל הועד. ובשער המשפט (סי' ג') הקשה כזאת. ובאמת הכנה"ג לשיטתיה אזיל בהגהת חו"מ (סי' של"ו) בהגהת הב"י דבדרבנן לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה כל הועד וא"כ מאחר דמה"ת בחד סגי כגמרא דסנהדרין הנ"ל והא דצריכין ג' הוא משום יושבי קרנות ומדרבנן לא אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול כו'. ובזה נסתר נמי מה שראיתי להאחרונים דמתרצים סתירת הרמב"ם דפסק חד כשר מה"ת ופסק נמי דשנים שדנו אין דיניהם דין דלא כשמואל דהוא נגד הגמרא דמאן דאית ליה דרב אחא אית ליה דשמואל וכבר נתקשו בזה גדולי האחרונים. ותרצו משום האי דינא דכנה"ג דאף בדיינים אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטלה כל הועד ולא משכחת להאי דינא דשמואל דהא ע"כ אחד מהשנים בודאי פסול הוא דאי שניהם מומחים צריכא למימר דדיניהם דין הא אף בחד מומחה כשר מה"ת. וע"כ דאחד מהם הדיוט וקשיא דלפסול את השני לדינא דכנה"ג הנ"ל ורק לשמואל לשיטתי' דפסק במכות ו' דהלכה כר' יוסי דאף בעדים אם נמצא אחד מהם קאו"פ תתקיים העדות בשאר ומכש"כ בדיינים. אבל הרמב"ם לשיטתיה דפסק בעדים דאם נמצא קאו"פ בטלה כל הועד דלא כר"י וה"ה בדיינים וליתא לדינא דשמואל כנ"ל עכ"ל. ולדברינו הנ"ל דבארנו בשם הכנה"ג דבדרבנן לא אמרינן נמצא אחד קאו"פ בטלה כל הועד והרמב"ם דפסק חד כשר מה"ת והא דצריך שלשה הוא מדרבנן אכתי הקושיא במקומה עומדת

אמנם לכאורה יש להביא ראי' לדין דכנסה"ג. דבדיינים אם נמצא אחד מהם קרוב או"פ בטלה כל הועד מגמרא סנהדרין פ' זה בורר (דף כ"ג) דפליגי במתניתין ר"מ וחכמים דזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ושניהם בוררין להם עוד אחד אי אדיינים קאי או אבע"ד דלר"מ אבעלי דינין ולחכמים אדיינים דהדיינין בוררין להם שלישי ובגמרא שם נימא דבדרב יהודה אמר רב קא מפליגי דאמר רב יהודא אמר רב אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ יודעים מי חותם עמהן ופירש"י שמא יחתמו עמהם עד אחד פסול ומבטל עדות כולם ונמצאו אלו בושים דרבי מאיר לית ליה לדרב יהודא ורבנן אית להו דרב יהודא הלכך דעת הדיינים בעינן ומשני דכ"ע אית להו דרב יהודא ודעת הדיינים כ"ע לא פליגי דבעינן אלא אי בעינן נמי דעת הבע"ד קא מפליגי. והרי ברור דלכ"ע נמצא אחד מהם קאו"פ בדיינים בטלה כל הועד כמו בעדים. אמנם לכאורה יש להביא ראי' להיפך דבדיינים לא נתבטל כל הועד בנמצא אחד מהם קאו"פ מהא דאמרו בסנהדרין (ל"ו) דיני ממונות ודיני נפשות מכות וקידוש החודש אב ובנו רב ותלמידו אין מונין אלא אחת הרי דבאחת מונין להם אף דבדיני נפשות יש בו שלש ועשרים ולא אמרינן דנתבטל כל הועד בשביל שנמצא קאו"פ. והתוס' כתבו דמשום קדוש החודש אצטריך דאל"כ פשיטא דלענין דין אין קרובים כשרים. וקשה דאמאי לא מבטלי האינך וע"ש בראב"ד דהקשה בלא"ה על הרמב"ם דבש"ס הגרסא דמונין להו בחד. והנה הרמב"ם בהלכות סנהדרין (פ"ג) ז"ל אין מתחילין את הדינים בלילה מפי השמועה למדו שהדינין כנגעים שנאמר כל ריב וכל נגע כו'. ובדיני ממונות אם התחילו ביום מותר לגמור הדין בלילה עכ"ל. ובלחם משנה תמה עליו דבפ' אחד דיני ממונות (ל"ד) משמע מאן דאית ליה הקישא דריבים לנגעים ס"ל דאפי' גמר דין אין גומרין בלילה. וא"כ איך פוסק הרמב"ם דגומרין בלילה ואית ליה הקישא ע"ש. ובאמת נלע"ד לתרץ דקשה לכאורה דלמה לי קרא דאל אחד מבניו להורות דחד נמי כשר דסד"א מה ריבים בשלשה אף נגעים בשלשה דזה ליתא דהא בפרק א' דסנהדרין אמר רב אחא בריה דרב איקא ד"ת חד כשר בדיני ממונות דכתיב בצדק כו' ומפני מה אמרו בשלשה משום יושבי קרנות וכיון דמדאו' ריבים גופייהו סגי בחד למה לי לאחד גבי נגעים. וע"כ צ"ל דסד"א לאקושי לקבלת עדות דבעינן דוקא שלשה וא"כ מוכח דקרא דריבים היינו קבלת עדות. ובודאי לפ"ז הקישא דריבים לנגעים היינו נמי קבלת. וזה רק לשיטת הרמב"ם דפסק כרב אחא דמה"ת חד כשר אבל סוגית הש"ס אזלא אליבא דמ"ד מן התורה שלשה בעינן בדיני ממונות. וא"כ לא מוכח מידי מהך דאל בניו ושוב א"צ למילף מהקושא: והנה בטעם דר' יוסי דסובר דלא אמרינן