ארצות י-הודה נה

המהרי"ט. ועי' במל"מ (פ"ו מהלכות אשות) שהקשה במה שתקנו במי שנשטית אשתו שאין יכול לגרשה שישליש גט ביד שליח והקשה מגמ' דנזיר (י"ב) ע"ש וגם אני הקשתי קושיא בענין אי מצי למעבד שליח במילתא דלא מצי למיעבד. בהא דנתבאר (בסי' קכ"ז) באה"ע בגט מוקדם דאין תקנה להכשירו אלא על ידי שליח. והיכא מהני ע"י שליח כיון דאיהו גופו לא מצי עביד ולא יכול לגרש בגט זה ובהחפזי לא מצאתי מי שהעיר בזה: אמנם נראה לתרץ לע"ד ולחדש חלוק נכון בזה. אמנם דלא אמרו מילתא דלא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח הוא רק בגוני דהשתא בזמן ההוא אין לנו שום בירור שיבא זמן שיוכל לעשותו דומיא דמשוה שליח עתה שיקדש לו א"א אחר שתתגרש. מ"מ אין הדבר ברור שיגיע זמן שיוכל לקדשה דאולי לא יגרשנה בעלה כלל לכך לא מצי משוי שליח. ומעתה באשה שוטית שהבעל עושה שליח לגרשה כשתשתפה מאחר שכבר ישנו האשות ולא תלי כלל במעשה כיון שיש מציאות ושייך הענין שרוצה לעשות אלא החסרון מצד האשה המקבלת שלא תוכל לקבלו רק כשתשתפה. וכיון דפשיטא לן שיכול לעשות שליח לגרש אחר זמן כההיא דפ' כל הגט (כ"ט) לא תיתבי' נהלה אלא לאחר ל' יום לא מקרי בשביל הכי לא מצי עביד שאין כאן אלא חסרון פעולה מצד המקבל. ולא דמי כלל לכותב גט לאשה דעלמא ומידי דהוה אקדושין דמצי לעשות שליח דיש גם חסרון דעת המקבלת שמא לא תתרצה אלא ע"כ דלא הוי שליח בקדושין בגדר דלא. מצי עביד כיון דעכ"פ שייך ענין אישות מהני השליחות שתתרצה. וראי' לזה יש להביא ממה שכתבו הפוסקים ומכללם הר"מ והרא"ש דלר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלבל"ע יכול לעשות שליח וקשה הא אפי' למ"ד מקנה דבר, שלבל"ע מ"מ אין חל הקנין עד שיבוא לעולם כמו בפירות דקל דעד שלבל"ע יכול לחזור וא"כ אפי' לר"מ איך עושה שליח עכשיו במאי דלא מצי למיעבד אלא ע"כ ודאי דלא תלי במאי דמצי עביד עכשיו אלא אם היא בתורת קדושין וכנ"ל. אח"כ מצאתי בספר גט מקושר שכתב נמי כסברא זו דהעיקר אם שייך עכ"פ באותו ענין שפיר מקרי מצי עביד ותירץ נמי הגמרא דקדושין (כ"ג) דעבד נעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו של חבירו לחבירו ולא מיד רבו של עצמו. ולכך העבד עושה שליח לקבל אע"פ שאין יכול לקבל בעצמו לרשב"א דמ"מ ענין החירות שייך בו אלא שהוא אין לו יד לקבל. אבל אחר שפיר יכול לקבלו ולא שייך היכא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח אלא בענין קרבנות. והעלה שם דזה ממש שחילק בש"ס ואמר אהא דכהני שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן ומשני ישראל לא שייכי בקרבנות כלל. אבל עבד שייך בגיטין והיינו שענין הקרבנות אינו בישראל כלל ע"ש שהאריך וזכיתי לכוין לדעתו. ועי' במל"מ (פ"ט מהלכות אשות הלכה ו') ד"ה בספיקו שמסתפק באשה שהיתה ספק מקודשת כגון שזרק קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה ובא אחר ועשה שליח דהרי איהו אם הי' מקדשה היו חוששין לקדושין מספק. וא"כ חשיב מילתא דמצי עביד השתא. או דילמא זיל לאידך גיסא כיון שהוא לא יכול לקדשה קדושין גמורין חשיב מילתא דלא מצי למיעבד ע"ש. שמראה פנים לכל צד. והעלה דתלי במחלוקת רש"י ותוס' יבמות (צ"ט) גבי תערובות כהן בולד שפחה ע"ש. ועי' בתשובת שיבת ציון (סי' פ"ו) שדחה זאת דאין ראי' מהתם. ע"ש בדבריו שהעיר נמי כדברינו והוכיח דדבר שהוא במציאות למיעבד השתא מצי למיעבד אף דלא מצי עביד השתא דאל"כ לא תמצא שליחות לקדושין כלל דניחוש שמא לא תתרצה האשה להתקדש לו ע"ש. ובעיקר הוכחה דכהנים שלוחי דרחמנא ננהו לא ידענא מהיכא מוכח זאת דדילמא לאו שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן ננהו רק מתורת זכי' והרי הרבה פוסקים ס"ל דזכי' לאו מטעם שליחות הוא אלא משום יד. ועי' בקצוה"ח (סי' ק"ה). אמנם באמת יד לא שייך כל שאין לו יד בעצמו והאיך מועיל זכי' ומאחר דזכי' מטעם שליחות שפיר יש ראי' לחלוקינו הנ"ל דרק כשיש בו מציאות הענין מקרי שפיר מצי עביד דאל"כ איך קיימ"ל דהמזכה לעובר קנה בפ' מי שמת ולכ"ע זכין לקטן בן יומו. והתוס' פ' התקבל ס"ד כתבו דבדעת אחרת יש לו זכי' מה"ת ואם זכין מטעם שליחות הוא קשה איך זכין לקטן בן יומו אף שעדיין לא הגיע למדת צרור וזרקו כו'. ואיהו גופו לא מצי זכי. ואיך זכין לי' אנן והא כל מילתא דלא מצי למיעבד. אלא ע"כ כיון דהקטן יש לו שייכות בענין שמקנין לו רק בשביל שאין לו יד ובדבר הנקנה אין חסרון שפיר מזכינן ליה כנ"ל. ועי' בשו"ת נוב"י מה"ת חאה"ע (סי' ע"ז) דאף לפי מה דקיימ"ל דכהני שלוחי דרחמנא ננהו מ"מ בשחיטה דכשרה בבעלים שלוחי דידן נינהו דלא שייך מי איכא מידי דבעלים לא מצי עבדי כו'. דהא שחיטה בבעלים לכתחלה יליף שליחות משליחות קדשים. וא"כ גם הבעלים מצי לשחוט. וא"כ כיון דשלוחי דידן נינהו יכול לטעון לתיקוני שדרתיך. ועי' באור חדש לקדושין שנתקשה בזה דאמאי לא קא פשיט הגמרא בנדרים (ל"ה) דכהני שלוחי דרחמנא ולא שלוחי דידן דאל"כ למה לי קרא דעושין שליחות בקדשים דהיינו לריב"ק ושחטו אותו כל קהל ישראל ותיפוק ליה מדחזינן שהכהנים בעבודתן נעשו שלוחי דידן מכלל דיכול לעשות שליח בקדשים. ותירץ על פי דברי הפ"מ ח"ב (סי' קי"ו) שהקשה מאי קא מיבעי' להגמרא תפשוט לי' דאיך אמרי' בברייתא חולין (י"ג) איש איש מלמד שהעובדי כוכבים נודרים נו"נ כישראל והא אין שליחות לעובד כוכבים. ותירץ שם הפ"מ דהיכא דאי אפשר לעשות ע"י שליח כמו בעובד כוכבים. באמת שלוחי דרחמנא