ארצות י-הודה נד

(חת"ס ח' אה"ע סי' נ') דביאר דלא אמרינן שלוחו של אדם כמותו בדבר שצריך לעשות מעשה בגופו ע"ש. ובאמת מבואר כן בתוס' רי"ד (בקדושין פ"ב) ועיין בקצוה"ח (סי' קפ"ב) שהביא להקשות על זה דהא בשליחות לד"ע אי לאו דגלי קרא דאין שליח לד"ע הוה ליה בדין שליחות ואע"ג דאין המשלח עושה כלום ולשמאי הזקן ס"ל דעושה שליח להרוג דשלוחו של אדם כמותו ואין המשלח עושה כלום ע"ש בקצוה"ח ועיין במל"מ (פ ה' ממלוה) דאף בריבית דרבנן דיש שליח לד"ע באיסור דרבנן מ"מ מותר ע"י שליח ע"ש שהקשה מפ' המדיר דיעמיד פרנס ופריך ופרנס לאו שליחותיה עביד כו' והא אין שליח לד"ע והוא כעין קושית הט"ז (ס"ק י"א מסי' רכ"א) במודר הנאה ע"ש מה שתירץ. עוד חדש שם המל"מ דבכותי אין שייך לומר אין שליח לד"ע אליבא דכ"ע ואפי' לרב סמא דע"כ לא אמר רב סמא אלא גבי כהן דאמר קדש לי אשה גרושה דאע"ג דשליח לאו בר חיובא הרי הם יודעים שמשלחם הוזהר בזה וסובר המשלח שלא יעשה משום דברי הרב כו' אבל גבי כותי לא שייך האי טעמא והשיג עליו בשעה"מ (פ' ה' מהלכות מו"ל) דמדברי התוס' (פ"ק דשבועות ג') ד"ה ועל הזקן וז"ל ועוד נראה דאפי' רב אדא מחייב היכא דהניקף בר חיובא כו' מדלא קאמר איש דאמר לקטן או לכותי אקיף לי גדול דהוי נפקותא לרב אדא כו' הרי בהדיא אמרינן ומבואר בדבריהם דאף גבי כותי אמרינן אין שליח לד"ע ע"ש דהקשה עוד דהא אין שליחות לקטן ולכותי ותירץ דלשיטת רש"י דיש שליחות לחומרא ועיין בעצי לבונה על ח' יור"ד (סי' קס"ב ס"ק י') בהגה"ה שתמה עליו. ועיין בש"ב על הלכות נדרים ועיין בנוב"י מהדו"ת ח' אה"ע (סי' ע"א) באיסור דרבנן אי אמרינן אין שליח לד"ע ועיין בנוב"י מהדו"ק (סי' פ') דהוכיח דעת הרמב"ם שאפי' השליח שוגג אמרינן אין שליח לד"ע מהא דמעילה באמר לשלוחו תן ח' לאורחים והוא אמר טלו שתים והם נטלו שלש שכולם מעלו והתם בשוגג מיירי ע"ש (בהלכה ז' ממעילה) ועיין קצוה"ח (סי' קפ"ב). ועיין במל"מ (פ' ב') מהלכות רוצח (הלכה ד') דאי אמרינן בדרבנן יש שליח לד"ע מאי פריך הש"ס במס' ב"ק ונימא דכורה גרים ליה פירש"י דאין שליח לד"ע דאסור לקלקל רה"ר ואע"ג דהא דאסור לקלקל רה"ר אינו אלא מדרבנן ועיין בתשובת נוב"י מהדו"ק (סי' ע"ח אות ע"ז) שתירץ ודחה ראיות המל"מ ועיין בשעה"מ (פ' ה' מהלכות מו"ל הלכה י"ד) שהאריך הרבה בזה ובדין דישראל הלוה בריבית על ידי כותי המפורש (בסי' קס"ט) אי אמרינן גבי כותי אין שליח לד"ע ואי לחומרא יש שליחות וביאר דעת הפוסקים בזה והביא דברי הרשב"א בחידושיו (פ' הפרה נ"א) בור של שני שותפין היכי משכחת לה אי דשוי שליח אין שליח לד"ע וז"ל קשיא לי דלמא שוי שליח כותי וי"ל דאין שליחות לכותי ועיין שם לבסוף שהביא דהמהר"ם די ביטון ז"ל (ד' קפ"ח) הביאו הרב כנה"ג (סי' קפ"ב) בהגהת הטור (אות כ"ב) דאם המשלח אנס את השליח והפחידו בדברים מחייב שולחו ע"ש ונפשט ספיקנו הנ"ל היכא דהכריחו להשליח לדבר עבירה דאם לא אהרגך כנ"ל דבודאי מחייב משלחו. אמנם הקשה לזה הגמרא (דפ' הפרה נ"א) הנ"ל דפריך אי דשוי שליח אין שליח לד"ע ואמאי לא מוקי בשאנסוהו והפחידו ושוי שליח בכהאי גונא וכן הקשה השעה"מ בעצמו שם: סימן כג

ביאור הרבה חידושי דיגים בדינא דכל סילתא דאיהו לא מצי מיעבד לא מצי משוי שליח. וביאור דעת הפוסקים בזה. וביאור כמה סוגיות וחדושי דינים בשלוחין

בהא דקיימ"ל דכל מילתא דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח. והנה המ"א הל' שלוחין (סי' ט') חדש דמידי דאריא דאיסורא רביע עליה יכול לעשות שליח אף דלא מצי עביד. והקשו האחרונים מהך דנזיר (י"ב) דהתם מצד ארי דאיסורא לא מצי עביד ואפי"ה לא מצי משוי שליח. וכן הקשו מיומא (י"ט) לימא תהוי תיובתא דר"ה בריה דר"י דאמר הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וקשה דהא מה דזר פסול הוא בשביל ארי' דאיסורא דרביע עלה. אבל מצד עצמו יכול להיות וכן הקשו קושיות הרבה בדברי המ"א הנ"ל בחידושו הנ"ל. אמנם לדעתי נראה דדרך אחרת להרב מחנה אפרים הנ"ל בחידושו דרק לענין שבועה היכא דנשבע ומחויב לקיים שבועתו חדש כן. ולפי דברי התוס' תמורה (ו') ד"ה השתא דשנינן כל הני שנויי. וא"ת נימא דפליגי בהכי כגון אדם שנשבע שלא לגרש את אשתו ואח"כ עבר וגרשה דלאביי מהני ולרבא לא מהני כיון דעבר אמימרא דרחמנא. ותירצו דבאיסור שבדה מלבו ואינו מה"ת אלא דהוא בעצמו בדה את האיסור לכ"ע מהני ע"ש. וא"כ לפי המתבאר מדברי התוס' דבשבועה שנשבע בעצמו לכ"ע אי עביד מהני ומקרי שפיר עשיה אף לעצמו אלא דמחויב לקיים שבועתו שלא לעשות בעצמו. ולהכי שפיר מצי עביד שליח מאחר דאף בעצמו אם יעשה מהני מעשיו. ולא קשה מזר ומקדושי ח"כ דהקדושין לא תפסי כלל וכמו כן זר שעבד דעבודתו פסולה ולא שייך עבודה וכדומה. דלא מצד איסור בלבד דהא לא מהני כלל מעשיו אם יעשה בעצמו. ובודאי לא מצי משוי שליח ולא קשה מידי. אמנם לשיטת המהרי"ט הובא במל"מ דבעשה שליח בפירוש מועיל אף דאינו יכול לעשות עתה. א"כ קשה על רב הונא ברי' דר"י די"ל דכל דעשו שליח בפירוש מועיל אף במידי דהוא לא מצי עביד. אמת דהאחרונים הקשו הרבה קושיות לשיטת