ארצות י-הודה ד

שאלות ותשובות ארצות יהודה על חלק חשן המשפט סימן א

שאלה בקבלת עדות אי בעינן שלשה מומחין גמורים או רק שיודעין לקבל עדות ולדעת איזה עד כשר ואיזה עד פסול סגי. גם יבואר הרבה חידושים בדיני קבלת עדות ובדין נמצא אחד מהם קאו"פ בעדות ובדיינים. וביאור דעת הפוסקים הקשים בזה

תשובה לכאורה הדין פשוט דלא בעינן ג' מומחין דכיון דלדין א"צ ג' מומחין ובחד דגמיר סגי כמבואר בטור ש"ע (סי' ג') והדיינים צריכים לקבל עדות ואיך כשרים ג' הדיוטות בחד דגמיר אם אינם ראוין לקבל עדות. ובהיות כן קשה מאד פסקי המחבר אהדדי (דבסי' ג') פסק דלדין שלשה הדיוטות כשירים בחד דגמיר ובסי' כ"ח (סעיף כ"א) פסק להלכה כדעת הרא"ש דבקבלת עדות בעינן שלשה מומחין. וראיתי להתומים (סי' ג') שעמד בדברי המחבר דפסק כרמ"ה בשלשה הדיוטות לענין דין ולקבלת עדות בעינן שלשה. אך באמת עדיפא יש להקשות דאיך יוכל להיות כזאת דלדין יהיו כשירים הדיוטות ולקבלת עדות יהיו פסולים דאי אפשר לדין בלא קבלת עדות. והרבה הייתי נבוך בזה עד שמצאתי להכנה"ג בהגהת הב"י (סי' כ"ח אות קכ"ג) שהאריך הרבה בזה דהעיקר דמומחים דכתב המחבר בקבלת עדות אין כוונתו מומחין כמומחין דעלמא רק מומחין שיודעין לקבל עדות ובשלשה הדיוטות דאית בהו חד דגמיר סגי וע"ש (בס"ק קכ"ה) כתב בשם הבני שמואל דגם הרי"ף מודה דבדיעבד בחד דגמיר סגי ובקצוה"ח (סי' ע"ט) הביא דברי המהרי"ט חלק חו"מ (סי' מ"ו) דלקבלת עדות בשלשה הדיוטות סגי וכן הביא בעל כנה"ג והאריך שם בקצוה"ח לסתור דעת המהרי"ט מתשובת הרי"ף ע"ש. ובכנה"ג בהגהת ב"י שזכרנו מבואר דגם הרי"ף מודה בזה כנ"ל. וא"כ מכל הנ"ל מבואר דמומחין דזכר המחבר (בסי' כ"ח סעיף כ"א) ע"כ דלאו דוקא אלא שיודעין לקבל עדות ובשלשה הדיוטות דאית בינייהו חד דגמיר סגי. אמנם התומים (בסי' ג') שזכרנו לא כן דעתו בכוונת דעת המחבר שהוא דעת הרי"ף. והבנתו בדעת המחבר דבעינן דוקא מומחים גמורים ותירץ שם סתירתו דכל טעמו של המחבר דפסק כרמ"ה הוא משום דס"ל כהרמב"ם דחד כשר מה"ת דפסק כרב אחא וא"כ א"צ רק חד דגמיר דהא מה שתקנו שלשה משום יושבי קרנות. וא"כ בקבלת עדות בעי ודאי ד"ת שלשה דאל"כ הוי עד מפי עד וכיון דד"ת בעי שלשה אף שלשה דגמירי בעינן זה תוכן דבריו. ובאמת תלי זה בזה דאם לא יוכלו לקבל עדות איך יוכלו לדון כנ"ל ותמוהים מאד דברי התומים בזה

ומצאתי להנתיבות המשפט (בסי' ג' ס"ק ג') שהרגיש להקשות על הרמב"ם (בפ"ה מה' סנהדרין הל' י"ח) דההודאה לפניו לא הוי הודאה ויכול להחליף הטענות א"כ מכש"כ דאין יכול לקבל עדות דהא אין להם דין ב"ד כמ"ש הרמב"ם בהדיא ולקבלת עדות בעי ב"ד ושכן כתב הש"ך בהדיא (בסי' מ"ו ס"ק ע') והוא תמוה דהא הודאות והלואות פרש"י בסנהדרין עדי הודאה והלואה. ואם אין יכול לקבל עדות האיך אפשר לו לדון הא הגדה בפניו לא חשיבה הגדה כו'. וגם איך אפשר לו לדון שום דין ולומר חייב אתה ליתן דהא אפשר לו להחליף הטענות ע"ש דהעלה דלא כהש"ך (סי' מ"ו ס"ק ע') וכל מקום דמותר לו לדון יכול לקבל עדות והטענות ואין יכולין לחזור בו לא העדים ולא הבע"ד ומקיימין השטר עפ"י עדות שיעידו לפניו דנגד דין זה שהן יכולין לדון עושין כל מה שהב"ד עושין. והביא שם דכן משמע מהרשב"א (ב"ק צ' ע"ב) וז"ל דמומחה אינו יכול לדון ע"פ ראיית עצמו דראייתו של דיין מומחה אינו בדין שיהי' כשמיעה משני עדים. משמע דמומחה יכול לדין עכ"פ כששומע