ארצות י-הודה לח

מהני המכירה אבל בשעבודא דר"נ דהוא מה"ת ולהכי אינו יכול למחול ושפיר דמחויב לשלם להלוקח דהוא מלוה שלו מה"ת וכן תירץ הדרישה כנ"ל וכן הש"ך (סי' ס"ו סעיף ט"ז) שכתב לחלק כחילוק הנ"ל. אך זה ניחא אי מכירת שטרות לאו דאו' דאז אם קבל הפירעון ונמחל השעבוד ופקע שעבוד דמלוה ראשון ואין ללוקח על הלוה כלום אבל אי נימא דמכירת שטרות דאו' והטעם דיכול למחול משום שני שעבודים כנ"ל וזה דוקא במכירת שטרות דליכא שעבוד הגוף במכירה כנ"ל דהוא דבר שאין בו ממש אבל לא בשעבודא דר"נ דלגמרי נשתעבד השני לראשון אף שעבוד הגוף כנ"ל ולהכי לא יכול למחול. וזה נראה לחלק רק במחילה דרק במחל לו המלוה השני דהוא לטובתו והוא לא עשה כלום ולא מקרי מזיק ומאחר דמן הדין יוכל למחול המוכר דנשאר אצלו שעבוד הגוף אין להלוקח על הלוה כלום. אבל בפורע להמוכר וב"ד אמרו ליתן להלוקח והוא קדם ופרע למוכר מקרי מזיק שעבודו של חבירו מאחר דהוא לא נהנה. ובודאי מקרי מזיק ואף במכירת שטרות בודאי מחייב. ובזה ניחא נמי לתרץ לדעתי דעת הרא"ש כלל ע"ג בתשובה (סי' א') דכתב הרא"ש במסרב ועכבוהו ב"ד מעותיו ביד מי שמחויב לו מדר"נ והוא עבר ציוי ב"ד ופרע למסרב וחייב הרא"ש לחייב ההוא לפרוע שנייה ונתן טעם א' דהו"ל מזיק שעבודו של חבירו ויש בו דינא דגרמי. והקשו האחרונים דע"כ ס"ל להרא"ש בתשובה ההיא דשעבודא דר"נ יוכל למחול דאל"כ בלאו הכי חייב לפרוע דהא משתעבד מדר"נ ובמקום דמחילה לא מהני פשיטא דפירעון לא מהני וע"כ דס"ל דיוכל למחול ומ"מ חייבוהו משום מזיק ובאמת דעת הרא"ש בשעבודא דר"נ דלא יוכל למחול עיין ש"ך (סי' פ"ו ס"ק י"א) וא"כ דבריו סותרים זה את זה. אך לדברינו ניחא דזה הסברא לחלק בין מוחל לפורע מעצמו ואינו שומע לציוי ב"ד האומרים לו ליתן ללוקח דבמוחל דהוא לטובתו והוא אינו עושה כלום אינו מקרי מזיק אבל בפורע דאין לו הנאה הרי בגדר מזיק שעבודו של חבירו כיון דלית ליה הנאה מניה וכשהרציתי הדברים אמרו לי שכן מבואר באחרונים ואין הפנאי מסכים לעיין: סימן טז

ביאור דעת הפוסקים בחשוד על השבועה אי מדא' נפסל לשבועה או לא וביאור דעת התוס' בזה. גם יבואר הרבה חדושי דינים בעבר עבירה דרבנן בשב ואל תעשה וביאור דעת הפוסקים בזה. ועוד הרבה חדושי דינים כפסולי עדות מחמת עבירה

חשוד על השבועה אי מדאורייתא נפסל לשבועה או לא מחלוקת ראשונים בזה. דעת התוס' (ב"ק ק"ח) ד"ה תרי כפילי הכריעו מגמרא שבועות (מ"ה) דקתני ושכנגדו חשוד על השבועה ומשמע דרבנן הוא וכיון דמדאורייתא שבועתו שבועה מחייב כפל עכ"ל. וכן הב"י חו"מ (סי' צ"ב) הביא בשם ריב"ן מיג"ש דחשוד על השבועה פסול לעדות ודייק לה ממש"כ רש"י שמא יוציא הלה את הפיקדון ויפסלנו לעדות ולשבועה ומשמע דאינו רק דרבנן. ובשבועות פ' כל הנשבעין חשיב לה בהדיא בפסולי דרבנן. ובכנה"ג בהגהות הב"י על הטור הקשה מגמרא מפורשת (סנהדרין כ"ז) דאל תשת רשע עד קאי על גזלנין ומועלי שבועות ומשמע שם בהדיא דהוא פסול תורה וכן הקשה על התוס' דב"ק הנ"ל. ולע"ד נראה לתרץ בהקדם מה דקשה לי ג"כ לשיטת התוס' הנ"ל דחשוד דפסול לשבועה הוא רק דרבנן א"כ סתרי דבריהם זה את זה דא"כ מאי קא קשיא להו בסנהדרין כ"ז ובשבועות מ"ו ארבא דס"ל דבעינן רשע דחמס והקשה ליה אביי בסנהדרין מברייתא דתניא אל תשת רשע עד אלו הגזלנין ומועלי בשבועה מאי לאו אחת שבועת ממון ואחת שבועת שוא אלמא דלא בעינן רשע דחמס ומשני לא אידי ואידי שבועת ממון כו' והקשו בתוס' שם דאמאי לא פריך ממתניתין דשבועות דקתני ושכנגדו חשוד על השבועה ומפרש בגמרא ואפי' שבועת שוא ולא פליג שום תנא וה"ה דיפסול לעדות. ולשיטתם דחשוד פסול רק מדרבנן לשבועה ומה"ת כשר לשבועה והוכיחו מגמרא הנ"ל א"כ ליכא קושיא מהתם דבאמת מה"ת כשר משום דבעינן רשע דחמס ורק מדרבנן פסול ותמוה מאוד

אמנם מה שנראה לע"ד בתירוץ הקושיות הנ"ל. על פי מה שמצאתי בחידושי הר"ן פ' ז"ב לתרץ קושית התוס' הנ"ל לרבא דס"ל לענין פסולי עדות בעינן רשע דחמס אמאי העובר על שבועת שוא פסול לשבועה. לפי מה דאמרינן פ"ק דמציעא דלכך לא אמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא משום דאשתמוטי קא משתמיט עד דהוה ליה זוזי ופרע ליה או דספק מלוה ישנה יש לו עליו ותפס ליה בשביל כן ובאם שלא יזכור יחזיר לו ורמי רחמנא שבועה עליה דבשבועה אי אפשר בחזרה כמ"ש התוס' שם. וא"כ לכך בעבר על שבועת שוא פסול לשבועה אף דאינו נפסל לעדות משום דרע לשמים ורע לבריות מ"מ לשבועה פסול משום די"ל דאינו רע לבריות כלל דאשתמוטי משתמיט וכ"ש אי תפיס ליה משום ספק מלוה ישנה וכשלא יזכור יחזיר לו ומשום אימת השבועה ודאי לא יפרוש כיון דהוא חשוד על שבועת שוא. ומעתה שזכינו לדברי הר"ן הנ"ל דאשתמוטי קא משתמיט לא שייך בשבועת שוא דלא יפרוש אף משום חומר השבועה וכשיזכור לא יחזיר ורק משום מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועה שייך אשתמוטי קא משתמיט כנ"ל. וא"כ ע"כ הקרא דאל תשת רשע עד לדידן דקיימ"ל דאביי ולא בעינן בפסולי עדות רשע דחמס ודרשינן אגזלנין ומועלין בשבועה ובאיזה שבועה