ארצות י-הודה לו

לבסוף מ"מ בשעה ששעבדם עדיין לא גבה אותם וקיימ"ל כרבא דב"ח מכאן ולהבא גובה. אך דברי הרשב"א סותרים זא"ז דהרשב"א בחידושיו לקדושין (סוף פ' האומר) הקשה דלמה לי קרא דונתן לאשר אשם לו לשעבודא דר"נ. וכן לרבנן דר"נ אמאי פליגי עליו הא כל מה שיש ללוה משועבדים להמלוה משעבודא דאו' וזכרנו לעיל לתרץ זאת ותירץ הרשב"א דאין שעבוד חל כי אם על נכסי לוה ממש הא בנכסים שנשתעבדו ללוה שאין גופן ממון לא וכדין מכר והקדש שאין אדם מוכר מלוה שיש לו ביד אחרים ומכירת שטרות ומעמ"ש הלכתא בלא טעמא. וע"כ צריך מדר"נ דגוף החוב של מלוה ראשון הוא. ובודאי זה החילוק בין שעבודא דאו' לשעבודא דר"נ לתירוץ הרשב"א הנ"ל דמטעם שעבודא דאו' אין חל השעבוד אלא על נכסי הלוה ממש. אבל לא על נכסים המשועבדים ללוה. דבע"ח מכאן ולהבא גובה. ולאו כגבוי דמי אבל משעבודא דר"נ דגוף החוב של מלוה ראשון הוא כאלו הלוהו והוא בע"ד ומנכסי הלוה ממש הוא בא לגבות ומוכח דעת הרשב"א דבשעבודא דר"נ לא שייך מכאן ולהבא גובה דלא מטעם שעבוד בא עליו אלא כאלו הלוהו ממש וצ"ע: סימן טו

ביאור דעת הפוסקים בשעבודא דר"ג אי שייך במטלטלין או לא. ופלפול בדברי הפוסקים בזה וביאור דעת התוס' בכמה מקומות בזה. והרבה חדושי דינים בשעבודא דר"נ. וביאור כמה סוגיות בזה

בשעבודא דר"נ אי שייך במטלטלין או לא. בפוסקים לא נזכר מזה דבר. אמנם התוס' פסחים (נא) ד"ה משתעבדנא כתבו לחלק דבמטלטלי דיתמי לא שייך שעבודא דר"נ דדוקא גבי קרקע שייך למימר הכי דבת שעבוד היא. דכשהקרקע זו משועבדת לראשון חשבינן לה כאלו היא בידו דהא אם מכרה או משכנה חוזר ראובן וגובה אותה ולכך משועבדת נמי לב"ח. אבל במטלטלין אין להחשיבם כאלו הם ביד ראובן כיון שאלו מכרם או משכנם אין גובה מהן. אך מאי דמספקא לן לפי דברי התוס' הנ"ל דלא משתעבדי מטלטלין בשעבודא דר"נ. אם מדאורייתא לא משתעבדי או דלמא רק מדרבנן ומשום תקנת השוק. והנה לפי מה שהעלו התוס' שם בטעמא דלא שייך שדר"נ במטלטלין משום דתלי בשעבוד והיכא דב"ח הראשון היה יכול לגבות ממשעבדי כגון בקרקע דאף אם משכנה או מכרה כו' ולהכי משועבדת נמי מד"ת כנ"ל וא"כ תלי בשעבודא דאו'. ולהסוברים דאי שעבודא דא' אף מטלטלי דיתמי נמי משתעבדי מה"ת. והא דמחלקינן בין מקרקעי למטלטלין אינו אלא מדרבנן וזו דעת הרשב"א בחידושיו לב"ק הובא בקצוה"ח (סי' ל"ט) וא"כ בשעבודא דר"נ דלכולי עלמא דאו' מקרא דונתן לאשר אשם לו ובודאי מדאו' מטלטלי נמי משתעבדי אלא מדרבנן תקנו דלא לשתעבדי ומשום תקנת השוק. ובהדיא דעת הרשב"א בחידושיו לקדושין בסוף דבשעבוד דר"נ במטלטלין דלא גבי אינו אלא מדרבנן ע"ש. ודבר זה נכון לשיטת הרשב"א. אמנם כבר הבאתי לעיל בענין שעבודא דאו' שיטת הרמ"ה בחידושיו דפליג על הרשב"א ודעתו במטלטלין אי נשתעבדו מה"ת אף למ"ד דסובר שעבודא דאו' תלי בהלימודים דשעבוד דאו'. וכתב דלעולא דיליף שעבודא דאו' מקרא דיוציא לך העבוט החוצה עכצ"ל דס"ל כר"מ דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח כיון דקרא במטלטלין איירי וע"כ איכא שעבודא דא' אף במטלטלין. דאין סברא לומר דס"ל לעולא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח מה"ת אלא מדרבנן דלא שייך תקנה גבי יורשין ולרב פפא הכריע שם דעתו מאחר דמסיק בסוף ב"ב דשעבודא דאו' כיון דקיימ"ל דמטלטלי לא משתעבדי לב"ח עכצ"ל דעתו לענין הלכה דין זה דשעבודא דאו' אינו מן המקרא אלא מדין ערבות. ודוקא בקרקעות דדעתו של אדם סומכות עליהן איכא ערבות אבל לא במטלטלין שאין דעתו של אדם סומכות עליהן וליכא ערבות לא משתעבדי ע"ש בחדושנו סי' ט' שתירצנו בזה דעת הרא"ש מהשגות הש"ך שהשיג עליו (בסי' ל"ט)וגם דעת המרש"ל אשר הרב ש"ך בנה עליו דייק דדבריו סותרים זה את זה והכרענו שם דעת התוס' בשעבודא דאו' דאינו מן המקרא אלא משום ערבות ע"ש. שתירצנו קושית השעה"מ הלכות גזילה (פ"ג הלכה ד') שהעיר בסתירת דברי התוס' דפ"ק דב"ק דסותרים לדבריהם פ' נושאין על האנוסה ע"ש. וא"כ מאחר דדעת התוס' דשעבודא דאו' הוא משום ערבות ודוקא בקרקע דדעתו של אדם סומכת עליהן איכא ערבות משא"כ במטלטלין דלא סמכה דעתו של אדם וליכא ערבות לא. ומעתה יאיר לנו נתיב חדש בשעבודא דר"נ דהתוס' לא כתבו זאת (בפסחים ל"א) דבמטלטלים לא שייך שעבודא דר"נ אלא לרבא לשיטתיה (בכורות מ"ח) דשעבודא דאו' הוא מטעם ערבות וכן דעת הרא"ש כאשר ביארנו לעיל דעתו דפסק כרב פפא בסוף מס' ב"ב וברב פפא הא כבר הכריע הרמ"ה דעתו דשעבודא דאו' הוא מטעם ערבות ובמטלטלין לא שייך ערבות דאין דעתו של אדם סומכות עליהן ולדידהו שפיר הכריעו לשיטתם דבמטלטלין לא שייך שעבודא דר"נ. אבל להסוברים דשעבודא דר"נ מקרא דיוציא לך העבוט חוצה ואז אף במטלטלים נמי דאו' הוא

והיוצא לנו דדין זה דשעבודא דר"נ אי שייך במטלטלים לפי מה שהעלו התוס' דתלי בשעבודא דאו'. א"כ תלי בהלימודים דילפינן שעבודא דאו' לדעת הרמ"ה. דאי ילפינן דהוא רק משום ערבות וא"כ דוקא בקרקע דדעתו של אדם שומכות עליהן