ארצות י-הודה לה

סימן יד

שאלה בדינא דר"נ דמוציאין מזה ונותנים לזה אם ראובן היה חייב לכמה מלוים ולמלוה אחד יש עליו שטרות הרבה וזמן שטרות כל המלוים שוה ובאים ביום אחד לגבות מלוה דראובן משעבודא דר"ג דהדין (בסי' קי"א סעיף כג) דיחלוקו והאיך חולקים בזה אי נוטל כל שטר דלק בפני עצמו וחולקין נכסי הלוה לפי מנין השטרות ולא לפי מגין האנשים. או דילמא נשתעבד לכולם בשוה וחולקים לפי מגין המלוים בשוה

תשובה הנה בבאים לגבות מלוה ראשון ומטעם שעבוד בכהאי גונא מצינו מחלוקת בין הפוסקים בזה. דהב"ח בתשובה (סי' ל"ה) דעתו דאינו גובה לפי שטרות רק לפי ב"ח דלכולם נשתעבד בשוה. ולזה שיש לו שטרות הרבה אינו נוטל רק חלק אחד כאילו אין לו אלא שטר אחד וראי' שלו מהא דאמרי' ב"ב (קע"ב ע"א) דאית לי' חד בר מאה לא לשויה תרי בעל חמשין חמשין דניחא לי' ללוה דלפגום שטרי' ומשמע דאילו הלוה מרוצה ומסכים לזה עבדינן ואי איתא דביש על לוה אחד כמה בעלי חובות שזמנם שוה ולאחד מהם שטרות הרבה ואין ללוה לשלם לכולם דנוטל מלוה זה שיש לו הרבה שטרות בכל שטר ושטר חלק בפני עצמו תיפוק לי' דלא. משוינן למלוה אחד משטר של מאה תרי של חמשין חמשין שלא להפקיע זכות של שארי ב"ח דחיישינן דלמא יש על לוה זה עוד כמה ב"ח שזמנם שוה למלוה זה. ולא יהי' ללוה לשלם לכולם ויטול מלוה זה חלק יותר מהראוי לו דהשתא שאין לו אלא שטר אחד ממאה לא יטול אלא חלק אחד וכשיהי' לו תרי שטרי בני חמשין חמשין יטול שני חלקים אך דעת הש"ך (סי' נ"ג) דמחשבין לפי שטרות ע"ש וכן דעת הצ"צ בתשובה (סי' ט"ו) שהכריע כהרב ש"ך ע"ש דדחה ראיות הב"ח מגמרא ב"ב. ועי' בש"ך (סי' נ"ג) דדחה נמי ראיות הב"ח מגמרא הנ"ל. די"ל דכותבין כן על השטר אחריני דהוא הי' שטר של ק' ועבדו ממנו חמשין חמשין. וא"כ בעת גבי' אין לו מ"מ רק חלק ק' אחד ע"ש. ועי' בתומים סי' הנ"ל. ומעתה נבא לנד"ד. לפי מה שהעלה הש"ך (בסי' פ"ו ס"ק י"א) דבשעבודא דר"נ דאינו בא על הלוה השני מצד שעבוד נכסי של מלוה שלו כ"א מצד דהתורה שעבד גופו של השני להראשון ועשו לב"ד שלו ממש דגם גופו של השני נשתעבד לראשון ולהכי אינו יכול למחול אף דמכירת שטרות דאו' ומטעם דשני שעבודים יש למלוה על הלוה וכשיטת ר"ת ע"ש. ובקצוה"ח סי' הנ"ל והרבה האר תי בזה בחידושי. וא"כ דהלוה השני הוי דומיא דלוה גופא תלי במחלוקת הפוסקים הנ"ל דלהב"ח אינו גובה לפי שטרות דלכולם נשתעבד בשוה כמו שפסק המחבר (בסי' ק"ד ס"י) ולהש"ך (סי' נ"ג) ותשובות צ"צ שזכרנו גובה כל שטר חלקו בפני עצמו וכנ"ל

אמנם נראה לע"ד דאפי' להסוברים בב"ח דכל אחד נוטל חלקו בפני עצמו מודה בשעבודא דר"נ דמשתעבד לכל אחד בשוה ומי שיש לו הרבה שטרות נוטל רק חלק אחד דדוקא מניה דידיה ומטעם שעבוד דמשתעבד לכל אחד ויש לכל אחד עליו שעבוד הגוף. ואף אם יהי' לו נכסים אח"כ מחויב לשלם להם שפיר אמרינן בזה דזמנם שוה ביום אחד ואין בהם דין קדימה דמ"מ גובה כל אחד לפי ערך השטרות ואי דלא נמצא נכסיו לכולם יגבו בפעם אחר לפי ערך כשיהי' לו מאחר דאית להם שעבוד הגוף עליו משא"כ בשעבודא דר"נ דאם יתן עתה נכסיו ויסלק חובו לא יוכלו עוד לגבות ממנו בודאי מאחר דהתורה שעבדה נכסיו לב"ח דמלוה שלו ואם יש הרבה מלוים משתעבד לכל אחד ואחד בודאי אף אם יש לאחד שטרות הרבה אינו נוטל רק חלק אחד דמן התורה משתעבד לכולם בשוה דלא יפסדו על ידו וזה נכון בסברא. ומעתה יש לתרץ קושית הרשב"א בחידושיו סוף קדושין הובא בקצוה"ח (סי' פ"ו ס"ק א') דמאי נ"מ מדר"נ הא וכי לא ידעינן דכל אשר יש ללוה הן בבית הן בשדה הכל משועבד למלוה. וא"כ כשיגיע זמ"פ ודאי טורף המלוה ע"ש שהעלה דשטרות בני גוביינא דמילי נינהו ומילי לא משתעבדא. והרבה הארכתי בחידושי בזה ולדברינו הנ"ל נ"מ דאי משום שעבודא דאו' הא אף אם יש למלוה אחד שטרות הרבה והרבה מלוים יש לו נוטל כ"א לפי השטרות ויפסדו הלקוחות ולהכי צריך משעבודא דר"נ

ואך מה דיש לחקור בשעבודא דר"נ באחד שהי' עליו שני ב"ח ובאים לגבות מלוה שלו משעבוד דר"נ וחוב של לוה זו הוא קודם שלוה משניהם ובאים לגבות קרקע אי שייך בהם דין קדימה או לא. ולכאורה דין זה מבואר (בסי' קי"א סעיף כ"ג) אם הי' ללוה שני מלוים שהלוו לו ובאים לגבות כאחד מבעלי חובים שלו אם הלוה הלוה לבעלי חוביו בשטר לאחר שלוה משניהם יחלוקו כו'. ואם חובותיו של לוה קודם שלוה משניהם או קודם שלוה מאחרון וכתב לראשון אגב זכה בהם הראשון ודין זה פירש הדרישה והב"ח דקאי אמטלטלין ואבבא דרישא דאין ללוה אלא שטר חוב שהן מטלטלין. ואם באים המלוים לגבות מלוה של לוה שלהם קרקע. הביא בש"ך מחלוקת בעה"ת והרשב"א בזה דלבעה"ת יש דין קדימה ואפי' לא כתב אגב לראשון מפקינן מדר"נ. אך בתשובת רשב"א (סי' תתק"ד) שהביא ב"י לעיל (סי' ק"ד סעיף ד') נראה דחולק וסובר דלא שייך בזה דין קדימה, והטעם דהרשב"א הנ"ל דקיימ"ל כרבא פסחים (ל"א) דב"ח מכאן ולהבא גובה. והש"ך שם השיג עליו מהא דאמרינן פ' כל שעה (ל"א) דלענין שעבודא דר"נ לא שייך לומר מכאן ולהבא גובה אלא הו"ל כאלו הלוה השני להראשון דאל"כ אמאי יתומים שגבו קרקע ב"ר חוזר וגובה מהן עכ"ל הש"ך שם. ואמת שכן לשון הרשב"א שם דאפי' שעבדן בפירוש כו' אפי' גבה אותם