ארצות י-הודה לא

דברי רש"י מו"ק (דף ג') ד"ה. אף המקיים שדבריו סותרים למ"ש בע"ז וע"ש שפלפל בדברי הערוך הנ"ל שזכרנו: והנה בענין הלזה ראיתי סתירה בדברי התוס' דסותרים דבריהם זה את זה. (דבשבועות י"ז) ד"ה לא צריך וכן (ביבמות צ') כתבו לחלק דהיכי דהתחלת המעשה הי' באיסור אז השהי' נמי חשוב מעשה. ע"ש (ביבמות צ') גבי סדין בציצית דכתבו דהא דלא חשיב מה שאינו לובש הטלית בת ד' כנפות שעובר בקום ועשה אלא כעובר בשב וא"ת. משום דהתחלת העיטוף הי' בהיתר ולא חשיב השהי' כמעשה. ע"ש שבזה תרצו דלא קשה מר"א (מכות כ"א) היכא דשהו ולא כו' דחייב על כל אחת ואחת משום דתחילת הלבישה הי' באיסור (ובנזיר י"ז) גבי הא דבעי רבא אי צריך שהי' כו' פירשו דמה דשהה ולא יצא מבית הקברות חשיב מעשה דהשהי' גופא חשיב מעשה והא התם התחלה הי' בהיתר ואיך קא חשיב השהי' למעשה. ואולי לפירש הרא"ש (נדרים ד') דביאר שם דהסוגיא דנזיר אזלא אליבא דמ"ד דלאו שאין בו מעשה לוקין. ולהכי שפיר חשיב השהי' מעשה והרבה הארכתי בחידושי. והנה בעיקר דברי הרמב"ם שזכרנו במקיים כלאים עי' בכ"מ (פ"א מהלכות כלאים) שהביא הירושלמי (דפ"ח דכלאים) דמחלוקת ר"ע ורבנן במקיים כלאים. ופירש הכ"מ דלר' עקיבא אף שלא ע"י מעשה לוקין. ובאמת דעת רש"י והתוס' (בעובדת כוכבים ס"ד) דלר"ע דוקא ע"י מעשה. ע"ש שהביאו ראי' (ממכות ד') ולרבנן בלא מעשה אף איסורא ליכא ועי' בביאורי הגר"א (סי' רצ"ו) דיש לו דרך אחרת בביאור הירושלמי ובדעת הרמב"ם: סימן יב

ביאור דעת הפוסקים במכירת שטרות אי דאו' או דרבנן ופלפול בדעת הפוסקים בטעמא דהמוכר שטר חוב לחבירו דיוכל למחול. וישוב נבון בדעת הרי"ף איך דעתו במכירת שטרות אי דאו' או דרבנן. והרבה חדושי דינים במחילת שטרות. ובמחילת כתובה. וביאור הרבה סוגיות בש"ס בזה

בש"ע ח"מ (סי' ס"ו סעיף א') אותיות אין נקנין אלא בכתיבה ומסירה כו'. וזה לשון התומים שם. הרב הש"ך האריך (בס"ק א') להכריע כהנך רבותא דס"ל מכירת שטרות ד"ת. ומ"מ יכול למחול כמ"ש התוס' דשני שעבודים יש כו'. ועיקר יסודו שהרא"ש והר"ן והמ"מ כולם חשבו שהרי"ף ס"ל דמכירת שטרות דרבנן וכולם טעו בהבנתו. ודברים בלתי ברורים כי ודאי אם האמת כמו שחשב הש"ך דיסודם ברי"ף. ומה שהקשה למה אמרי' שם דאפי' יורש מוחל. ואילו כפ' י"נ אמרינן נתנו במתנת שכיב מרע אינו יכול למחול. ומזה שפטו הואיל דרי"ף הקשה קושיא זו ש"מ דמכירה דרבנן. יפה דחה דבריהם די"ל מה בכך אדרבה הואיל והוא דאו' ומ"מ יכול למחול ואף בש"מ למה לא יהי' יכול למחול. אמנם מתי' הרי"ף נלמוד דבריהם דלמ"ד דהוא דאו' צ"ל במתנת ש"מ לכך אין היורשים יכולים למחול דכיון דגם הוא כיורש דאו' וכאילו הגיע בחלקו. ואיך יהי' היורש השני מוחלו. ואולם הרי"ף כתב הטעם דלכך אינו יכול למחול דעשו אותו כמתנה דאו' כאלו מטי ליד המקבל ע"ש. ואלו ס"ל מכירת שטרות דאו' הא כל מוכר ונותן הוי מתנה דאו' ומטו לידו כיון דנגמר המכירה ד"ת הרי מטו לידו ושלו הוא בכל אופן כמו שארי מטלטלין כו' ע"ש שהאריך דמתירוץ הרי"ף מוכח דעתו דמכירת שטרות דרבנן עכ"ל התומים. והנה עפר אני תחת כפות רגלי רבותינו הגאונים הרא"ש והר"ן והמ"מ והש"ך. ולדעתי כוונה אחרת בדעת הרי"ף באופן דאף מקושיתו מוכח דעתו דמכירת שטרות דרבנן. וגם תירוצו עולה שפיר בדרך אחרת. דהנה קשה לי קושיא חמורה לשיטת ר"ת דמכירת שטרות דאו'. והטעם דיכול למחול משום ששני שעבודים יש למלוה על הלוה שעבוד הגוף ושעבוד נכסים ושעבוד הגוף לא נתפס בקנין. ולא חל המכירה עליו דהוא דבר שאין בו ממש. וא"כ נשאר הוא אצל המלוה ושעבוד נכסים הוא רק מטעם ערבות. וא"כ מאחר דמוחל המלוה שעבוד הגוף דנשאר אצלו. ממילא פקע שעבוד נכסי דהוא מטעם ערב דאם ליכא לוה ליכא ערב. וקשה דאיך יכול יורש למחול דמאחר דאינו נתפס הקנין על שעבוד הגוף משום דאין בו ממש וכללא קיימ"ל דדבר שאין בו ממש ליתיה בירושה כמבואר (בסי' רע"ו). ומה גם שהשעבוד נכסי הם ביד אחר. ומעתה נראה לע"ד דזה כוונת הרי"ף בקושיתו שהקשה למה אמרינן שם דאפי' יורש מוחל ואלו (בפ' יש נוחלין) אמרינן נתנו במתנת ש"מ אין יכול למחול ופירש הבעה"ת שם הובא בב"י דאין היורש יכול למחול אבל הוא עצמו יכול למחול ומשום דאלמוהו רבנן למתנת ש"מ כו'. אבל ביורש דלא שייך טירוף דעת לא יכול למחול. ובשלמא אי נימא דמכירת שטרות דרבנן ומה"ת לא חל המכר שפיר יש לחלק בדרבנן בין מכירה מאחר דמה"ת לא חל המכר ולהכי יכול למחול משא"כ במתנת ש"מ דשייך טירוף דעת אלמוהו רבנן משא"כ אי נימא דמכירת שערות דאו'. והטעם משום שני שעבודים כנ"ל דעל שעבוד הגוף לא נתפס הקנין. וע"כ במתנת ש"מ נמי מדאו' יכול למחול אלא משום אלמוהו וקשה בלא אלמוהו נמי אין יכול היורש למחול דהא אין נתפס הקנין על שעבוד הגוף ורק בדידיה יכול למחול. וע"כ הטעם דמדרבנן הוא מכירת שטרות

ומעתה נראה לע"ד שפיר תירוצו של הרי"ף על קושיתו דמאי שנא מתנת ש"מ דאינו יכול למחול. ולפי פירושנו הקושיא על מחילה דמכירת שטרות ולפיר"ת משום שני שעבודים כנ"ל דמאי שנא ממתנת