ארצות י-הודה כו

קושית הרשב"א בסוף קידושין דלמה לי קרא דונתן לאשר אשם לשעבודא דר"נ הא ידעינן דכל אשר יש ללוה הן בבית הן בשדה הכל משועבד למלוה משעבודא דאו' ע"כ קושיתו. וחדשתי להוכיח דשעבודא דר"נ יחול אף אנכסים דקנה אחר הלואה ולא כתב דאקני והוכחתי דשעבודא דאו' הוא מטעם ערבות וערבות לא שייך אלא אקרקע דהי' לו בעת הלואה לא מה שקנה אח"כ דאהני לא סמכה דעתיה כן תירצתי בחידושי קושית הרשב"א. ולדברינו דשעבוד נכסים דהוא מטעם ערבות לא עדיף מערב גופא דבכל מה שמוצא בידו בזמן הפירעון מחויב לשלם עבורו א"כ אף מדין שעבודא דאו' טורף הנכסים שקנה אח"כ. אמנם בכל זאת נוכל לתרץ כנ"ל אחר העיון והנ"מ לטרוף מלקוחות שמכרם לו אח"כ דאף דכתב לו דאקני העלה הקצוה"ח (בסי' קי"ב) דנכסים שקנה אח"כ לא שייך שעבוד ע"ש שהאריך בזה לתרץ קושיתו דאיך מהני דאקני לשעבד את עצמו בדבר שלא בא לעולם מאי שנא מקנין דלא מהני בדבר שלבל"ע ושעבוד עדיף מקנין דמ"ד שעבודא לאו דאו' אף שעבד בפירוש לא מהני וקנין פשיטא דמועיל ע"ש שתירץ בזה דאף למ"ד שעבודא דאו' אפ"ה מנכסים שיקנה אח"כ לא שייך שעבוד מה"ת. וא"כ מטעם שעבודא דאו' לא הוה מגבינן מנכסים שקנה אח"כ ולהכי מהני הקרא דונתן לאשר אשם לו משעבודא דר"נ דגוף החוב של מלוה הראשון הוא ומשועבד לו מדר"נ זה מה שנלע"ד בענין שעבודא דאו'. וביתר דברי הקצוה"ח שהרבה להקשות בשיטת הש"ך ועיקר חידושי בעבדי כמטלטלי דמי בין למ"ד שעבודא דאו' ובין למ"ד שעבודא לאו דאו' לעולם עבדי כמטלטלי דמי אלא דלמ"ד דאו' ה"ה מטלטלי נמי משועבד מדאו' ולמ"ד דשעבודא דרבנן אזי מה"ת קרקע נמי לא משתעבד והחילוק בין קרקע למטלטלין אינו אלא מדרבנן ובדרבנן עבדי כמטלטלי דמי ע"ש כבר קדמו בחידושי פ"י על טור ח"מ (סי' ל"ט) ע"ש. סימן יוד

שאלה ראובן לוה מנה משמעון ובו ביום מכר שדה ליהודא בעדים ולא פירש אחריות. ואח"כ בא בעל חוב דראובן וטרף השדה מיהודא בחובו. ובהגיע זמ"פ של שמעון באו שניהם שמעון ויהודה לגבות מנכסי ראובן שזמנם שוה ולא הספיקו נכסיו כ"א לסלק אחד מהם מה דינם. גם איך הדין אם באים לגבות מנכסים משועבדים לגבי המכירה ביון דלא פירש אחריות בשעת המכירה

תשובה לכאורה כיון דקיימ"ל דשעבודא דא' וא"כ מע"פ נמי גובה מה"ת מנכסים משועבדים וכדפסק רב פפא הלכתא ב"ב (סוף פ' גט פשוט) אלא דמע"פ לית ליה קלא תקנו רבנן משום פסידא דלקוחות דלא ידעו לאזדהורי דלא לטרף מלקוחות וכמבואר בסמ"ע ובש"ע (סי' ל"ט) ולהכי לא אמרינן אחריות טעות סופר במע"פ וא"כ במלוה הבאה מחמת מכר דאמרינן (ב"ב מ"ב) דבמכירה מאן דמכר ארעא בפרהסיא מכר כי היכי דליפוק עליה קלא ולא שייך פסידא דלקוחות שוב אוקמינן אדינא דא' דאף מע"פ לגבות מנכסים משועבדים. ולענין הספק השני בבאים לגבות מראובן ולא הספיק נכסיו כ"א לאחד מהם אם יש דין קדימה לאחד על חבירו לפי מה דמבואר בתשובת מבי"ט ח"ב (סי' צ"ה וסי' צ"ו) דאם לא פרע הלוקח טורף המוכר ממשועבדים מיום המכירה. וא"כ בודאי שוים הם בבאים לגבות בבת אחת דזמנם שוה דאף במכירה מתחיל זמן טירוף נכסים משעת המכירה וא"כ דינם שוה דחולקין ביניהם לפי החשבון דמבואר (בסי' ק"ד סעיף יוד). אמנם באמת מחלוקת הפוסקים בזה ודעת בעה"ת (ריש שער מ"ז) הובא בש"ך (סי' קט"ז ס"ק ה') דבמוכר שדהו בעדים בעינן שיקבל עליו אחריות דבהא לא אמרינן אחריות טעות סופר הוא וגם דעת הרשב"ם (ב"ב מ"א) כן כאשר הכריע הש"ך שם סי' הנ"ל. וא"כ כל דלא קבל עליו אחריות לא יוכל לגבות מן המשועבדין. והנה הרב ש"ך שם הביא דהג"ת הקשה עליו דכיון דקיימ"ל דשעבודא דא' ומאן דמזבין בפרהסיא זבין ומה"ת בין מע"פ ובין מלוה בשטר שוים הם לגבות מן המשועבדים ותירץ הש"ך דדוקא בהלואה שייך שעבודא דא' דעבד לוה לאיש מלוה ולא במוכר ע"ש

והנה בהא דכתב הש"ך דמצא להרשב"ם ב"ב שסובר כן כנ"ל שזכרנו יפה פירש בתומים סי' הנ"ל דכל עיקר ספק של הג"ת דפקפק בדין זה הוא מכח קושיא שלו דכיון דשעבודא דא' ומוכר אית ליה קלא מה צורך לתנאי אחריות. וא"כ אין מהרשב"ם ראי' דהרשב"ם פירש כן בדרב ורב ס"ל שעבודא לאו דאו' אמנם הקשה בתומים שם מהא (דב"מ ט"ז) שהקשה הש"ס במוכר שדה גזולה דגובה הקרן ממשועבדים הא השטר לא נתן לכתוב ולדין זה קשה דמה בכך שלא נתן לכתוב דל שטרא מהכא אפי' במוכר בעדים לגבי ממשעבדי ע"ש. ותירץ דל"א מוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי רק למאן דאמר שעבודא דא' רק במע"פ משום דלית ליה קלא ואיכא פסידא דלקוחות תקנו דלא לגבי מן הלקוחות דלא ידעו לאזדהורי משו"ה במוכר בעדים דאיכא קלא גובה ממשעבדי משא"כ למ"ד דשעבודא לאו דא' ואף בשטר לא גבי אלא מתקנת חכמים וכשיטת הרשב"א (הובא בריש סי' ל"ט) לא חלקו בין הלואה למכר ובאמת כבר זכרנו דעת הש"ך דהכריע דבמוכר לכ"ע שעבודא לאו דא'. אמת דקשה לכאורה דאף אי נימא דשעבודא לאו דא' וא"כ מה"ת אף מלוה בשטר לא מגבי ממשעבדי אלא מתקנת חכמים וא"כ מתקנת חכמים מיהא לגבי ממשעבדי ויש לישב. אמנם בגוף דברי הש"ך הנ"ל דחדש דבמלוה