ארצות י-הודה כד

שהניח להן אביהן דהלכה כרב נחמן בדיני דאמר עבדי כמטלטלי דמי בכל מילי דרבנן לגבות מן היתומים כו'. והיינו כמ"ש התוס' והרא"ש (פ' הגוזל קמא) בטעמא דרב נחמן דלא גבי מעבדי דיתמי דהוי מידי דרבנן דסבר שעבודא לאו דאו' ע"ש. שהביא מכמה מקומות ולא הכריע דעת הרא"ש. וקושיא זו הקשה נמי בשעה"מ הלכות גזילה (פ"ג הל' ד') בשם מוהר"ש ז"ל (סי' רי"ח) ומהתימא שלא זכר בעל שעה"מ שזו קושית הש"ך. ובפלפלא חריפתא (פ"ק דב"ק) הקשה נמי בדברי הרא"ש דסותרים דבריו דב"ק שזכרנו לדבריו בב"מ אמתני' דמצא שט"ח. דפסק שם הרא"ש דשעבודא דאו'. וכלל תירוצו שם הוא כתירוץ השעה"מ ע"ש. ועוד הקשה הש"ך בדעת המרש"ל ובהבנתו בדברי הרא"ש ולא הכריע. דביש"ש (פ' קמא דב"ק סי' עז) הביא דעת הרא"ש (דסוף פ' ג"פ) וכתב בפשיטות שדעת הרא"ש דשעבודא דאו'. והכריע כן בראיות ולא שת לבו אל דברי הרא"ש (דפ"ק דב"ק ופ' הגוזל קמא). וגם הקשה עליו דאיך פסק הוא בעצמו ביש"ש שם (בסי' ל"ג) ופ' הגוזל קמא (סי' ח') דעבדי כמטלטלי דמי לענין גבית חוב שהוא דרבנן ע"ש. ובשעה"מ פ' הנ"ל הביא נמי סתירה בדברי התוס' (דב"ק פ"ק) דסותרים לדבריהם דפ' נושאין על האנוסה (דף צ"ט) ד"ה ה"נ. והנה הרבה האריכו האחרונים לתרץ דעת הרא"ש על מכונו. עי' בתומים (סי' ל"ט) ובחידושי פ"י על טור חוה"מ באריכות. וגם אני אענה את חלקי בזה מה שנלע"ד והוא. דהרמ"ה בחידושיו הובא במהרי"ט אלגזי (דף ע"ח) כתב דלעולא דיליף מקרא דיוציא לך העבוט חוצה ע"כ צ"ל דעתו דס"ל כר"מ דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח כיון דקרא במטלטלין איירי וע"כ איכא שעבודא דאו' אף במטלטלין דאין סברא לומר דס"ל לעולא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי מדרבנן דלא שייך תקנתא גבי יורשין דלית להו פסידא. וא"כ אף מדרבנן לא הפקיעו השעבוד וכתב שם דלרב פפא דמסיק התם שעבודא דאו' כיון דמטלטלי דיתמי לב"ח כו' ע"כ צ"ל לענין הלכה דין זה דשעבודא דאו' אינו מן המקרא אלא מדין ערבות ודוקא בקרקעות דדעתו של אדם סומכות עליהן ואיכא ערבות משא"כ במטלטלין דאין דעתו של אדם סומכות עליהן וליכא ערבות עכ"ל

והיוצא לנו מדברי הרמ"ה הנ"ל דדין שעבודא דאו' אי שייך במטלטלין או לא תליא בהלימודים דשעבודא דאו'. דאם הלימוד דשעבודא דאו' מקרא דיוציא לך העבוט חוצה אזי מטלטלין נמי משתעבדי מה"ת כיון דקרא במטלטלין איירי. אמנם אי שעבודא דאו' אינו מן המקרא אלא מדין ערבות ואז דוקא בקרקעות דדעתו של אדם סומכות עליהן ואיכא ערבות משא"כ מטלטלין דלא סמכה דעתו של אדם עליהן וליכא ערבות. אמנם דעת הרשב"א אינו כן דהרשב"א בחידושיו פ"ק דב"ק כתב דלמ"ד דשעבודא דאו' ה"ה במטלטלין ומה"ת מטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח אלא דתקנת חז"ל הוא דאין ב"ח גובה ממטלטלי דיתמי. הובא הרשב"א בקצוה"ח (סי' ל"ע ס"ק א'). וא"כ י"ל לענין הלכה דין זה דשעבודא דאו' מקרא ילפינן כסברת עולא ולפיכך אפי' במטלטלין איכא שעבודא דאו' ואצ"ל דלעולא דיליף מקרא ס"ל כר"מ דלא כהלכתא דודאי מודה ואזיל דמדרבנן מיהא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח. ומאחר שזכינו לדברי הרמ"ה הנ"ל יתורץ לן היטב דעת הרא"ש דלא סתרי דבריו זה את זה דבאמת דעתו להלכה בשעבודא דאו' כדבריו (בס"פ גט פשוט). והעיקר דפסק שם כרב פפא דשעבודא דאו'. אך כבר הכריע הרמ"ה הנ"ל דעת רב פפא דמשום ערבות הוא ואינו מן המקרא ולהכי מטלטלי דיתמי לא משתעבדי משום דלא סמכה דעתו עליהן וליכא ערבות וא"כ הרא"ש דפסק כרב פפא ע"כ נמי דעתו דשעבודא דאו' הוא מטעם ערבות ורק בקרקע דדעתו של אדם סומכות עליהן ואיכא ערבות משא"כ במטלטלין כנ"ל ומעתה אתי שפיר דלא קשה מהא דפסק הרא"ש בפ"ק דב"ק דאין ב"ח גובה מן היתומים מעבדים שהניח להן אביהן דהלכה כרב נחמן בדיני דאמר עבדי כמטלטלי דמי בכל מידי דרבנן פי' דשעבוד דמטלטלין הוא דרבנן דמה"ת לא משתעבדי דלא סמכה דעתו עליהן וליכא ערבות כנ"ל דבוודאי נמי טעמא דרב נחמן משום הכי הוא כמו שהוכיח הרמ"ה לרב פפא דעתו דשעבודא דאו' הוא משום ערבות מדהביא כיון דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח כנ"ל. מכש"כ לרב נחמן גופא בודאי טעמא משום הכי הוא וכן כתב הר"ן טעם זה (בריש פ' הגוזל) ע"ש ולא סתרי דברי הרא"ש אהדדי ובסגנון זה מתורץ שפיר קושית הש"ך על המרש"ל כמובן. וגם סתירת דברי התוס' דכתובות (פ' נושאין על האנוסה) שזכרנו ובזה נדחה דברי השעה"מ (פ"ג מהלכות גזילה). והנה אף כי בסברא הזאת לחלק בין קרקע למטלטלין דבקרקעות דדעתו של אדם סומכות עליהן ואיכא ערבות שעבודא דאו'. אבל לא במטלטלין דליכא ערבות עי' בתומים (סי' ל"ט) שהוכיח כן מדברי רב נחמן בעצמו (ב"ב קכ"ה) דפירש ר"ת דר"נ ס"ל דשעבודא דאורייתא דמדהקשה הגמרא על רב נחמן מהך דיתומים שגבו קרקע בחובת אביהן דחוזר וגובה מהן ומוכח דתלי בשעבודא דאו' ע"ש. שהביא דזו נמי ראיות הרשב"א ודעתו דשעבודא דאו' וקשה דברי ר"נ אהדדי. אלא ע"כ לחלק דרק בקרקע שייך שעבוד משום דדעתו של אדם סומכות עליהן משא"כ במטלטלין וכיון מדעתו לחלוק הנ"ל. אלא שלא ירד לבאר השיטות בהלימודים דשעבודא דאו' אשר האיר עינינו הרמ"ה בחידושיו הנ"ל שזכרנו. דאתי כחומר סתירת הרבה פוסקים ודעת רבותינו בעלי התוס' ביסוד נכון. ולכן ערב התומים השיטות אחת לאחת והקשה דלא משמע כן מהרשב"א בחידושיו לב"ק דאף במטלטלי