ארצות י-הודה כא

פרעתי ע"ש. והנה אין דמיונו עולה יפה בזה דלא דמי דהא דאינו נאמן לומר פרעתי אינו משום נאמנות דידיה דהא באמת בא לפטור עצמו ובאמת מאמינים אנחנו להעדים האומרים לוה ופרע והוחזק כפרן על פיהם במה שאמר שלא לוה ולהכי חייב לשלם אבל לא משום נאמנות דידי'. דהא הם אומרים נמי שפרע וסלק עדותן זה כנגד זה ונמצא הוחזק כפרן במה שאמר שלוה וכן מבואר בסמ"ע (סי' ע"ט). ומה שטען בעל קצוה"ח הא בחיוב חדש בעי אתם עידי ובלי אתם עידי לאו כלום וכמ"ש בש"ע (סי' מ') ובמודה בחוב ישן אשכחן דאפי' בלא אתם עידי והיכא דלא טען לא טענינן ליה השטאה וחייב לשלם וכדאיתא בסנהדרין (פ' ע"ב) וכן מבואר בש"ע (סי' פ"ח) עכ"ל ואחר העיון בודאי לא קשיא זאת על מהרי"ן ל"ב דהרי דעת הרמב"ם (ריש פ"ז מהלכות טוען) הובא בטור (סי' פ"א אות יו"ד) והמחבר פסק להלכה (סי' פ"א סעיף ח') וז"ל אמר בפני שנים הריני מודה בפניכם שיש לפלוני אצלי מנה ואמר כן דרך הודאה גמורה ולא כדרך שיחה אף על פי שלא אמר אתם עידי ואף על פי שאין התובע עמו הרי זה עדות גמורה ומשלם על פיהם וא"כ בנוגע דבא לחוב עצמו ובודאי דרך הודאה גמורה אמר כן ולא דרך שיחה ולא בעינן אתם עידי

ובגוף דברי מהרי"ן ל"ב דתלה זה בטעם דנוגע דפסול דאי נימא הטעם דמשום הנאתו ישקר וא"כ נוטל שכר להעיד נמי פסול מה"ת דבשביל הנאתו ישקר כנ"ל ועיין בח"מ (סי' ל"ז) והע"ש כתב הטעם דפסול נוגע אינו משום דחשיד למשקר רק משום דאדם קרוב אצל ממונו ופסול מגזירת הכתוב והסמ"ע והש"ך השיגו עליו וכתבו הטעם דחשוד למשקר ועיין בנוב"י מהד"ק ח' אהע"ז (סי' כ"ז) שהאריך בזה ולא הכריע נגד הסמ"ע והש"ך. אמנם העלה שם דהא אף נוגע נאמן במילתא דעבידא לאגלויי וע"ש שהוכיח זאת בראיות ברורות אך בנוטל שכר להעיד בודאי אף במילתא דעבידא לאגלויי פסול. אך באמת בתשובת פני יהושע ח' אה"ע הכריע דאף במלתא דעביד לאגלויי פסול נוגע ע"ש. אמנם בב"ש אה"ע (סי' ק"כ) בפשיטות הכריע דבמילתא דעבידא לאגלויי נאמן אף בנוגע והביא ראי' מהא דאמרו (בכורות ל"ו) נאמן הכהן לומר בכור זה ניתן לי במומו דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אנשי והרי אף דהכהן נוגע בדבר וחשוד ובכל זאת נאמן ע"ש ועיין בב"י ח"מ שהביא (בסי' כ"ה) בשם הרשב"א דמי שאינו מחויב להעיד ונטל שכר להעיד אינו נפסל משום נטילת שכר (ועיין בנוב"י מהדו"ק ח' אה"ע סי' ס"ט) ובתשובת שיבת ציון (סי' פ"א) ע"ש ועיין בנוב"י (סי' כ"ז) דאם החזיר השכר עדותו קיימת למפרע וא"צ להעיד מחדש ואשתמיט מיניה דברי הר"ן בספ"ב דקדושין דצריך לחזור ולהעיד מחדש. ובודאי לדברי הר"ן הנ"ל ה"ה. אף בנוגע דהסכימו הפוסקים דיכול לחזור השכר ולהעיד אח"כ ולא אמרינן עביד אינש להחזיק דבריו וא"כ אין נ"מ בכל הפלפול שהאריך שם הגאון בעל נוב"י אם נוגע כשר בעדות אשה ועיין בשב שמעתא (שמעתא ז' פ"ו) שהאריך בזה לבאר דין נוגע ע"ש. והנה בשונא גדול אי פסול לעדות הנה בתשובת מהרש"ל (סי' ל"ג) כתב וז"ל לולא דמסתפינא מרבותי הו"א שונא גדול שרוצה להתנקם פסול לעדות אף לרבנן דמכשרי עדות שונא וראי' מתוס' (מכות ו') א"כ הורג יציל נרבע יציל ופירשו שם שהוא שונא אף דגבי נרבע סתרו טעמם בהורג נשאר הסברא ע"ש דפלפל לומר דדוחק לומר דפריך אליבא דמאן דפוסל עדות שונא א"כ מאי פריך לר' יוסי דלמא ר"י כרבי ס"ל דקאמר בזמן שהתרו כו'. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל (סי' פ"ט) דהאריך בזה לסתור דברי המרש"ל והרבה הארכתי בזה ואין כ"מ. ובחידושי הבאתי ראי' לדעת המרש"ל מגמרא (יבמות קי"ז) הכל נאמנים חוץ מחמשה נשים כו' טעמא דחמותה דאכלה לגרסנא דאימא והא אנן תנן חוץ משבעה נשים ומשני ההיא ר' יהודא. דתניא ר' יהודא מוסיף אף אשת אב וכלה כו' ופירש"י מאי מוסיף אמאי קא מוסיף כו' ורבנן כמים פנים אל פנים כן לב האדם לדעת רש"י ע"ש וכן כתב הרא"ש דכלה ואשתו אסורה מטעם כמים פנים אל פנים כו' וקשה דהא שונא כשר להעיד בשלמא חמותו משום גרסני שפיר וכן אידך אלא ש"מ דשונא גדול פסול לעדות ועיין בשב שמעתא (שמעתא ז' פ' ד') שהביא דברי הרמב"ם (פ"א מה' סוטה) דחמש נשים אין נאמנין להפסיד כתובתה משום שנאה הא בדיני ממונות שונא גמור כשר ואף לדברי המהרש"ל שזכרנו אינו מוכרח דצרה יהי' בגדר שונא כזה ע"ש שתירץ דוקא בעד כשר הוא דשונא כשר להעיד. אבל הפסולים להעיד דכשר בסוטה אינו אלא משום אומדנא והוכחה וכל ששונא ואיכא למימר דמחמת שנאה פסול ומשו"ה אין הצרה נאמנת כו': סימן ח

ביאור דין שעבודא דאורייתא במלוה ע"פ: וביאור דברי התוס' בזה בכמה סוגיות וביאור דעת הפוסקים בזה וישוב נכון על קושית הט"ז בח"מ (סי' פ"ח) בשעבודא דאורייתא באופנים שונים. ופלפול בדברי הפוסקים בזה

הרא"ש פ' שבועת הפקדון הביא מחלוקת התוס' ורמב"ן אי במלוה ע"פ הוי מודה במקצת הודאת שעבוד קרקעות. דלהתוס' מקרי שעבוד קרקעות דהקשו התוס' (בשבועות ל"ז ובב"מ ד') למאן דאמר שעבודא דאו' מודה במקצת היכי משכחת לה דחייב רחמנא שבועה הא הוה ליה כפירת שעבוד