ארצות י-הודה יט

על המרש"א ובראשם הגאון מו"ה יונתן בספרו או"ת (סי' כ"ב) שכתב שנעלם ממנו סוגיא דסנהדרין (ט') דשם מבואר דפליגי דרב יוסף ס"ל פלוני רבעני לרצוני אינו נאמן על חבירו משום דרשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד ורבא ס"ל דאדם קרוב אצל עצמו ואין משים עצמו רשע ופלגינן דבורו ע"ש. וא"כ קושית התוס' דבמ"צ וכריתות לדעת רבא דס"ל אינו משים עצמו רשע מה יענה במתני' דכריתות דאמרו חכמים מה אם ירצה לומר מזיד הייתי הא לא מהימן כשיאמר מזיד הייתי דאינו משים עצמו רשע. וע"ז תירץ משום חולין בעזרה מהימן אבל בכאן הקשה התוס' איך יתחייבו גלות בעדותן והא י"ל מזיד הייתי על רב יוסף דס"ל אדם משים עצמו רשע בפלוני רבעני לרצוני מה יענה למתני' דמכות דהא יכול לומר מזיד הייתי דנאמן לעשות עצמו רשע דאמוראי צריכין להבין מתני' ולא מצאו לתרץ קושיא זאת. אמנם הנר תמיד לכריתות תירץ דבר נחמד בצירוף קושית הרב תא"י דהקשה על קושית התוס' דהא כבר הקשו התו' במ"צ (ג') דאיך יהיו נאמנים במגו דמזיד הייתי הא קיימ"ל דמגו במקום עדים לא אמרינן כדאיתא במ"צ (פ"א) גבי עובדא דנהר פקוד ותירצו דבאמת מתרץ דבורו ומפרש לא אכלתי שוגג אלא מזיד ע"ש וא"כ לפ"ז מאי הקשו התוס' לתירוצם דתרצו בב"מ דהיכא דאמר בפירוש לא אכלתי חלב לא בשוגג ולא במזיד והעדים אומרים שאכל אפי' לרבנן חייב חטאת דאינו נאמן להכחיש העדים אע"ג דיש לו מגו. וא"כ משכחת לחייבו גלות באומר לא הרגתי כלל לא בשוגג ולא במזיד דשפיר חייב גלות ותירץ הנ"ת דהנה פליגי אמוראי ב"ב אי אמרינן מגו במ"ע או לא דס"ל לרב חסדא דאמרי' מגו במ"ע ומתורץ קושית הרב תא"י דקושית התוס' לר"ח דס"ל ב"ב דאמרי' מגו במקום עדים ונאמן להכחישם מה יענה למתני' כאן דאיך משכחת לה גלות דהא יכול לומר מזיד הייתי וכיון דיש לו מגו נאמן להכחיש העדים וביבמות (כ"ה) מבואר דלר"י אדם משים עצמו רשע וקושית התוס' דיכול לומר שלא אכלתי לא בשוגג ולא במזיד והא אף בכהאי גונא מהימן במגו למ"ד דמגו במ"ע אמרינן כו' ע"ש. וא"כ י"ל למ"ד דאמרינן מגו במ"ע. וא"כ לא הוי מגו דאף אמע"ר מ"מ לא הוי מגו בכהאי גונא ועי' בדורש לציון דרוש (י"ג) בסיום יעל קג"מ שהקשה לתירוץ התו' דכאשר זמם לא נכתב לגבי עדות בגו"ח כלל שהקשה להא דב"ק (פ"ח) זוממי עבד לא יהרגו ע"ש ובנוב"י מ"ק חאה"ע (סי' ע"ד). אמנם הנמוק"י לא ס"ל כדעת התוס' דרוצה לעשות תשובה שלא להביא כו' מהא דהקשה ב"ב (קכ"ד) בהא דאמר ר"י יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר ר"י שנאמן אדם לומר זה בני בכור הוא וכמו שנאמן לומר כו' בן גרושה וחלוצה הוא והקשה דאיך נאמן לומר שהוא בן גרושה וחלוצה והא אין אדם משים עצמו רשע לומר שנשא גרושה וחלוצה ואי איתא דס"ל כסברת התוס' לק"מ דשלא לעשות בניו חללים הוא אומר כן אלא ע"כ דלא ס"ל: סימן ז

ביאור דעת הפוסקים בגזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו כו' אי חייב מדין גזלן או משום מזיק דמחלוקת הקצוה"ח והנתיבות בזה גם יבואר דין נוטל שכר להעיד אי כשר מה"ת וביאור דעת הפוסקים בזה ושונא אי פסול לעדות

בש"ע ח"מ (ל"ד סעיף ז') החולק עם הגנב אינו נפסל ובתומים הקשה דהא הוי כמו כופר בפיקדון דפסול לעדות דהא גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה ע"ש ובקצוה"ח תירץ דהא דבא אחר ואכלו דחייב מטעם מזיק הוא ולא מדין גזלן ובנתיבות המשפט העמיק והרחיב להוכיח דמטעם גזלן הוא ואפי' לא אכלה רק שעשה בו שינוי שקנאה ע"י הגזילה חייב מטעם גזלן ולא משום מזיק. ועיין במשובב נתיבות להגאון בעל קצוה"ח סי' הנ"ל שהחזיק בדעתי' דהחיוב מטעם מזיק הוא. והנה עיקר הוכחת הנתיבות המשפט בזה דהא אפי בשינוי שקנאה ע"י הגזילה דחייב מטעם גזלן הוא משום דמעיקרא בגזילה כשגזלה הגזלן הוא עדיין הגזילה של הנגזל הוא דלא יצאה רק מרשותו של נגזל אבל כשעשה שינוי הרי עשה גזילה חדשה שהוציאו משל בעלים לגמרי. דמעיקרא היה עדיין של בעלים רק א"ב נקרא אבל עכשיו שעשה שינוי מעשה הוי נמי אינו שלו ובודאי אין לך גזלן גדול מזה. והביא ראי' מתמורה ע"ש ודבריו נכונים בסברא וטעמא. אך נפלאתי שלא זכרו דברי הטור (סי' שמ"ח סעיף י"א) שהביא תשובת הרא"ש וז"ל והא דאמרינן רצה מזה גובה רצה מזה גובה היינו דוקא כשהשני גזלם מהראשון דכיון שלא נתיאשו הבעלים הוי כאלו גזלם מהבעלים הראשונים. הרי מבואר דשם גזלן על השני ובאמת מחלוקת הראשונים בהא דאמרינן רצה מזה גובה רצה מזה גובה אם הגזלן הראשון האכיל בעצמו לאחרים קודם. דלהרז"ה והרא"ה פטור האוכל משום דהוצאה דידיה הוא. והתוס' פ' ריש הגוזל ומאכיל ס"ל שאפי' הגזלן בעצמו האכיל לאחרים חייב האוכל. והמחנה אפרים פ"ו מהלכות גזילה הכריע דגם דעת הרמב"ם דאם הגזלן בעצמו האכיל לאחרים חייב האוכל ע"ש והביא ראי' מדאמרינן פ' אלו נערות (דף ל') דתחב לו חבירו תרומה לתוך פיו דפטור מלשלם דקים ליה בדרבא מיניה הא לאו הכי חייב זה האוכל לשלם לו ולא אמרינן הוצאה דמאכיל הוי. ומזה הכריע המ"א כדעת התוס' ובאמת משם ראי' מוכרחת לדברי הנתיבות דמטעם גזלן הוא דחייב דמשום מזיק לא