ארצות י-הודה ק

השמטות השמטה מסימן ב'

והנה עיקר ראיות הנוב"י ויסודתו אשר שנה ושלש בתשובה שם הוא מגמרא סנהדרין (דף ל') דפליגי ריב"ק ורבנן בעדות מיוחדת ואח"כ פליגי ר' נתן ורבנן אם שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו ומסיק במאי קא מפלגי אי בעית אימא קרא איבעית אימא סברא אי בעית אימא קרא כו' איבעית אימא סברא מר סבר עד אחד כי אתי לשבועה אתי לממונא לא אתי ואידך אטו כי אתו בהדי הדדי בחד פומא מסהדין אל מצרפין כו'. והנה קיי"ל כר"נ דשומעין דבריו של זה היום וחבירו אפי' לאחר זמן (רמב"ם פ"ד מהלכות עדות ובטור ח"מ סי' ל') ובב"ק כ"ד מקשה אטו אנן מי ידעי דכל דקאי בבי דינא לאסהודי קאתי ומשני שבאו רצופים א"נ דרמזי רמוזי

והנה קושית הנוב"י והוכחתו מעדות הוא רק אי עדות מיוחדת כשר בדיני ממונות כדמסיק בסוף דבריו ע"ש. דאי מה"ת בדיני ממונות פסול עדות מיוחדת הא באמת לא מהני מה"ת ומאי קא מוכיח. אך הראי' שהביא דמדפליגי בקראי ע"כ דפלוגתייהו בדין תורה לא ידענא ראיתו דהא בגמרא מסיק דכולי עלמא כרבנן דפליגי עליה דר' יהושע בן קרחה והכא באקושי הגדה לראייה קא מפליני. וא"כ לר' נתן ולתנא קמא דידיה עדות. מיוחדת בדיני ממונות פסול מה"ת אלא דלר' נתן לא אקשינן הגדה לראייה ואף דבראייה פסול עדות מיוחדת מכל מקום בהגדה כשר. ואיך קא מוכיח לר' נתן דבאמת פסול מה"ת ולא מהני. ואי משום דר' יהושע בן קרחה סבירא ליה כר' נתן ולדידיה כשר עדות מיוחדת בממון אף בראיה. הא באמת לר' יהושע בן קרחה סבירא ליה כמותו אלא בסברא דמאחר דאפי' בראיה לא בעינן מכש"כ בהגדה אבל בקראי לא מצי סבר כמותו דלר' נתן קראי משמע לאיסור עדות מיוחדת בממון ולר' יהושע בן קרחה להתיר עדות מיוחדת בממון כדמסיק והוא עד או ראה או ידע מכל מקום דאפילו עדות מיוחדת כשר. ובע"כ דפסקינן הלכה כר' יהושע, בן קרחה. ואפי' לסברתו של הנוב"י ליכא הוכחה מאחר דלר' נתן פסול עדות מיוחדת בממון. וביותר אין ראיה מהגמרא דב"ק דהתם קא מסהדי אנגיחות אחרות ונפרדות היינו שעד אחד מעיד ששורו של ראובן נגח שור של שמעון ביום פלוני ולמחר בא עד השור והעיד ששורו של ראובן נגח שור של לוי ביום פלוני וכן השלישי וכדמשמע לשון הגמרא דליעודי. גברא בעינן ג' ימים על כל נגיחה ונגיחה ובודאי לא ראו כאחת ושפיר יכולים הראשונים לאמור מי קא הוי ידעינן דלאחר ג' ימים יבואו עדים אחרים ויעידו על שור אחר ויצטרפו עמנו אני רק לחייב שבועה באתי מאחר דהתם לא צריך שיראו כאחת אף לר' נתן אבל הכא לר' נתן בודאי צריך שיראו כאחת דלדידיה פסול עדות מיוחדת בדיני ממונות. וא"כ בודאי ידעו דגם האחרים יבואו מאחר דראו כאחת ולא שייך להקשות כנ"ל. עוד השמטה לסי' הנ"ל

והנה לכאורה היה נראה להוכיח דלענין שור בודאי בעינן עדות שאי"ל מקושית האחרונים ב"ק (מ"א) וכי מאחר דמתם קטלינן מועד היכי משכחת לה דלוקי בהעידו עדות מיוחדת בב' פעמים דודאי מדאו' הוי עדות לממון ולא לנפשות ואין השור נהרג דכמיתת בעלים כך מיתת השור או בהעידו בפני ב"ד של ג' דג"כ אין השור נהרג דבעי ב"ד של כ"ג ועי' בתשובת רע"א (סי' ק"ה) דדחה דהוה מצי לשנויי הכי אלא חדא מינייהו נקט ועיין בתשובת עמודי אור (סי' מ"ח) שהקשה בגמרא הנ"ל מאחר דמתם קטלינן מועד היכי משכחת. דלשיטת הרמב"ן דנחתך השוק בצומת הגידין דטריפה דאם נטרפה בחתיכת צומת הגידין אם חתך אח"כ כל הרגל למעלה מצומת הגידין בעצם זה הדרא ומתכשרא. וקשה דהא רב אשי גופא סובר סנהדרין (ע"ח) דשור טריפה שהרג פטור דכמיתת בעלים. וא"כ משכחת לה שנחתך הרגל בצומת הגידין בנגיחות ראשונות לכך לא נהרג ושוב נתקן בנגיחה רביעית שנחתך למעלה מצומת הגידין דהשתא חזר להכשירו ובר קטלא הוא ע"ש. ועי' בתשובת שיבת ציון (סי' ק"א) מה שהביא הירושלמי דפי"א ממסכת יבמות (הלכה ה') בולד כהנת שנתערב בולד, שפחה דקא מיבעי ליה מהו שיעידו עדות אחת ותעלה להם עדות אחת וקא פשיט בירושלמי כיון שאלו, ימצאו זוממין אינן נהרגין אף ההורג אינו נהרג ואף הכא כן . ופירש דברי הירושלמי משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה ועמד שם השואל לדברי הנוב"י