עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryארצות י-הודה

ארצות י-הודה י

Artzos Yehudah 10 · ארצות י-הודה · free full Hebrew text

Open in the reader →

מקצתה דהיו צריכין לכל העדות מראש עד סוף וכיון שאחד בטל גם השאר בטל כן אסבר לן הראב"ד והריטב"א ז"ל: סימן ג'

שאלה אי בממון בעינן כאשר זמם ולא כאשר עשה. וביאור דעת הפוסקים בזה והרבה חדושי דינים בהזמה. ופלפול בדברי הפוסקים בזה וביאור דעתם בטעם דלא בעינן כאשר זמם דוקא בממון

תשובה בממון אי בעינן כאשר זמם דוקא ולא כאשר עשה כבדיני נפשות או לא. מחלוקת התוס' והנמק"י בזה דהתוס' (בב"ק ד') ד"ה ועדים זוממין דבממון לא בעינן כאשר זמם משום דאפשר בחזרה כך פירשו בשם הריב"א. ובשם הר"י הביאו משום דבממון עונשין מן הדין. ובש"א למכות (דף ה') ביאר דהריב"א והר"י לא פליגי אלא היכא דלא אפשר בחזרה כו' אזי סמכינן אטעמא דבממון עונשין מן הדין ע"ש שתירץ קושית הרא"ם בשיטת הרמב"ם דהיכא דיש איסור עשה עונשין מן הדין והא בע"ז העידים בלאו דלא תענה. וגם קושית התומים דלמה לי קרא דועשיתם לו ולא לזרעו לעידי ב"ג וחלוצה דלא לקיים בהו כאשר זמם דבלא קרא ידעינן דהיכי מיירי אי קודם גמר דין הא אין עידים זוממין נהרגין עד שיגמור הדין כמתניתין ה' ואי לאחר גמ"ד הוי כאשר עשה והנמק"י הקשה כזאת במתניתין דח"ה דהיו שנים מעידין אותו שאכלה כו' דהן עדות אחד להזמה דהיכי מיירי אי כשהוזמו קודם גמר דין אין להם לשלם כלום ואם לאחר גמ"ד הוי כאשר עשה והריטב"א תירץ דמיירי שהמחזיק הוא חוץ לקרקע כשדן עליה ואחר שנגמר הדין הוזמו עידיו קודם שהחזירוהו שם דהוי כאשר זמם ומוכח דעת הנמק"י והריטב"א דבממון נמי בעינן כאשר זמם דוקא ולא כאשר עשה. ובאמת טעמא בעי דהא בממון עונשין מן הדין וגם אפשר בחזרה אמנם נראה לע"ד על פי דברי הגמרא דכריתות כ"ד דשור הנסקל שהוזמו עידיו כל הקודם בו זכה מאי טעמא דהבעלים איאושי איאש ואפקריה דסברו דעידי אמת הם ולא יבואו עדים להזימם ומה גם שכבר פרע בודאי אפקריה לממונו וזכה המחזיק מתורת הפקר ונלע"ד דהיינו טעמא דסוברים בממון נמי בעינן כאשר זמם דוקא וטעמא רבה איכא בדבר דלא אפסדיה העדים לבעלים כלום דבודאי הפקיר ממונא לפי הגמרא דכריתות הנ"ל. ולא משום הזמה דעתם דבממון בעינן כאשר זמם דוקא. אלא דבכאשר עשה זכה המחזיק מתורת הפקר כנ"ל ולא שייך לכל הסוגיא דמכות דלא הרגו נהרגין דלא משום הזמה אתינן עלה וא"כ תלי להפוסקים בסוגיא דכריתות הנ"ל. א"כ לדידהו שפיר שייך בממון נמי כאשר זמם. ובהיות כן קשה לכאורה דברי הרמב"ם דפסק בפי"א מהלכות נ"מ כסוגיא דכריתות הנ"ל. ובפ' כ' מהלכות עדות (הלכה ב') פסק דבממון חייבין אף בכאשר עשה ואחז החבל בתרי ראשין לדברינו. ואולי זהו דעת הראב"ד דהשיג עליו ולא פירש דבריו ונושאי כליו דחקו לידע טעם דהשגתו ולדברינו יש לומר דזה דעת הראב"ד נמי בטעם כאשר זמם דבעינן בממון והיינו דפסק נמי כאותה סוגיא דכריתות ובזה השיג על הרמב"ם מאחר דפסק כסוגיא דכריתות ובודאי הדין דבממון נמי בעינן כאשר זמם דוקא והיכא דהוי כאשר, עשה זכה התובע מתורת הפקר. ואיך פסק שם (הל' ב') דבממון אף בכאשר עשה מחייבינן. ואפשר לתרץ ולומר כחידושינו שחדשנו בסי' הקודם להסוברים דבכאשר עשה אף בממון פעורים מ"מ חייבין מדינא דגרמי ויהיה חיוב דהרמב"ם מדינא דגרמי ולא משום הזמה דלא שייך אלא בכאשר זמם דעדיין לא זכה עוד התובע משא"כ היכא דכבר זכה התובע מכח הפקר לדברי הגמרא דכריתות ליכא לחיובי הע"ז אלא משום דינא דגרמי דגרמו לי' להפקיר. ומשום כאשר זמם ליכא לחיובי אהכי דגרמו שיפקירו דזה אינו די"ל כדעת הריטב"א (מכות ה') דהקשה בב"ג וחלוצה דהא הפסידו לו מת"כ ותירץ דזה מקרי גרמי והתורה אמרה כאשר זמם לעשות ולא כאשר זמם לגרום. אך באמת משום גרמי בודאי מחייבי. זה מה שנראה לתרץ דברי הרמב"ם. ובסי' הקודם תירצנו בזה הרבה קושיות. וראיתי בשער המשפט (סי' כ' ס"ק א') שחקר באחד שתבע לחבירו ע"פ עדים והשיב הלה איני יודע דהוצרך לשלם ע"פ עדים ואח"כ הביא הנתבע עידי הזמה שמזימים לעדים הללו והכריע דבכהאי גונא פטורין מלהחזיר המעות לדברי הגמרא דכריתות דשור הנסקל שהוזמו עידיו דכל הקודם בו זכה ומוכח מגמ' הנ"ל דהיכי דנגמר דינו בב"ד ע"פ עדים והנתבע לא ידע אף שנתברר אח"כ ע"פ עדים שהוא שקר מ"מ איאושי איאש לה כבר ומפקר לה וזכה התובע מתורת הפקר והכא נמי כשהנתבע אינו יודע אם חייב לו או לא והוצרך לשלם לו ע"פ עדים בב"ד בשעת הפירעון אפקריה להמעות. ואף שהתובע נתכוין לזכות בו מחמת שהיה סובר דמגיע לו ע"פ דין מ"מ כיון שמתכוין לזכות בו זוכה מתורת הפקר ע"ש דהכריע הדין כן וא"כ בודאי נמי דהעדים פטורין מלשלם לו דלא אפסדו לזה כלום דבודאי אפקר המעות הנ"ל והוי כאשר עשה. ולדברינו הדין דשער המשפט דין אמת והוא נמי טעמא דכאשר עשה בממון דפטורים אך מ"מ מגרמי חייבין העדים דגרמו להפקיר על ידן וכן (בסי' כ"ה ס"ק ב') בטעה בדבר משנה דחוזר הדין ודנין אותו כהלכה דמשמע דאף שכבר שילם הבע"ד חוזר הדין ומחזיר הממון דומיא דשיקול הדעת דאינו חוזר דמיירי דוקא כשכבר שילם הבע"ד על פי הדיין