עמודי אור צט

הוא שאלו ידענו כן שהשולים רובן מן הטיט הי' מקבל טומאה] אלא ע"כ דיש בילה בדבר המתגבל ומתערב יפה, ולא חיישינן להכי כלל, ואף שבאמת דעת הרמב"ם היא דיש בילה בכל מילי, מ"מ קשה לאוקמי כל הנך דלא כהלכתא [וע"ה טהרות פ"א מ"ה ומ"ו]

העולה מכל מה שכתבנו, שדעת הרמב"ם בכל מילי יש בילה, ודעת הרא"ש דבקמח בקמח יש בילה אף לשמואל, ודעת הסמ"ק דאף עיסה בעיסה יש בילה, וכבר הוכחנו לעיל שכן היא דעת רש"י, וכן הוא מתבאר מדברי התוס' כמש"ל, וכבר ביארנו הדברים בראיות נכונות, וכ"ה דעת המל"מ, וגם הר"ש והרא"ש ס"ל דבדמאי שעיקרו מדבריהם אמרינן בי' יש בילה בדבר הנעשה גוף אחד, כמ"ש בפ"ה דדמאי, ולפ"ז לא תהא חלת ח"ל שלנו חמורה מדמאי, וע"פ הדברים האלה נלענ"ד ברור שיש לסמוך על כל הני רבוותא ולעשות עיסה מקמח חדש וישן ולהפריש עליו מיני' ובי'

(טז) ודע דעכ"פ אף בזה שאנו דנין דיש בילה מ"מ צריך לערבו ולבוללו יפה יפה, שהרי אפי' בלח בלח ממש כיין ושמן שנינו ביומא (נ"ג:) עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא בריקן, פירש"י בגמרא מפרש חוזר ומערה מזרק מלא לתוך הריקן כדי לערבן יפה יפה, ועיין במכות (ד'.) חבית של יין [או של מים, כפי חילופי הגרסאות שם] שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה, חיישינן לשלושה לוגין שיהיו במקום אחד ודוק

ודע שהגאון בעל חו"ד בה' חלה שלו כתב בפשיטות שאם לש עיסה אחת מתבואה חדשה וישינה, או שערב העיסות עד שנעשות גוף אחד מצטרפין, ואולי למדה מההיא דש"ע סי' שכ"ד ס"ב, שיש חילוק בין נשוך לבלול, ולענין צירוף ולענין להפריש מזע"ז, ואין הנידון דומה לראי', שהרי כבר ביאר הר"ש בריש כלאים, דאף מינים שהם כלאים זה בזה, ולענין תרומה אין תורמין מזע"ז דהוי ממינו על שא"מ, מ"מ כשנעשו קמח, רשאי להפריש מזע"ז כל שאחד דומה בקמחו לחבירו, ושאר מינין שאינן דומין אף בקמחן זה לזה, אין מפרישין מזע"ז, הרי שעיקר דין מבשא"מ תלוי במראית העין, ומטע' זה בבלול מצטרפין כל המינין, מטע' שאין היכר ביניהן, כיון שנעשו גוף אחד, אבל אין כ"ז מועיל בענין צירוף חדש וישן

אחר שכתבתי זה מצאתי דאתא לידי ספר תשובת הרא"ש בכלל ב' סי' ב' העיר על ההוא תקנ' שכ' הר"ש בההיא דשאור מעיסה שלא הורמה חלתה שיכול להפריש עלי' חלה מעיסה אחרת החייבת וז"ל, וא"ת מ"ש מההיא דפרק הקומץ רבה, אמר ר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולי ואמר ר' טרפון לך קח מן השוק ועשר עליו, אבל מטבל גמור לא הי' יכול לעשר עליו, דהתם שאני כיון שנתערב בטל לי' הטבל מדאורייתא, אבל בההיא דחלה כיון דשאור עביד לטעמא לא בטיל, מבוארין הדברים ככל מה שכתבנו בס"ד דליתנהו לכל הני חילוקים שהמציא הגאון בעל חו"ד לחלק בין תרומה לחלה בענין הפרשה מחיוב על הפטור, ובשאור משום טכ"ע נגעו בה ועיין שם עוד בסי' ג'

ומ"מ ראיתי מ"ש עוד הרא"ש לענין עובדא דידי' בפת חיוב שנתערב בפת פטור [ומשמעות לשונם שם דאפילו ברוב של פטור מיירי] וז"ל וגם אותן ככרות חשיבי ולא בטילי, כר"ע דאמר אף ככרות של בעה"ב, הלכך יכול להפריש מטבל גמור עליהם עכ"ל, ולכאורה הוא תמוה שהרי שיטת רוב הפוסקים הוא דכל הני מילי חשיבי דלא בטלי, מדרבנן נינהו, ומדאורייתא חד בתרי בטיל בכל מילי, הן אמת שהתוס' בסוף מעילה כתבו דדבר חשוב לא בטיל מה"ת ועיין במל"מ פ"ז מה' מעילה ה"ו, ואולי הרא"ש בתשובה שם לשיטתם קאי, ואך באמת הרא"ש בגיד הנשה סי' ל"ה כתב וז"ל דמדאוריית' לא שנא דבר חשוב ול"ש שאין חשוב דאורייתא חד בתרי בטיל עכ"ל, והדברים צריכין אצלי תלמוד, ואולי יש לצדד קצת בזה דהרא"ש שם בעובדא דידי' דמיירי בחלת חו"ל [משא"כ בההיא דשאור בכל מה שהכרחנו בפירושו, דמתניתין סתמא קתני דאף בחלת ארץ ישראל] וכיון שיש בה תרי חומרי דרבנן שלא תבטל, חדא דטבל לא בטיל, ועוד דדבר חשוב לא בטיל לפיכך השווה אותה לחלת ח"ל החייבת שגם עיקרה דרבנן כו' כנ"ל. העלוב יחיאל העליר במהר"ר אהרן זללה"ה חופ"ק הנ"ל

סימן עב וואלקאוויסק אח יקר מאוד נעלה, לשם ולתהלה ה"ה כ"א חרב החריף ובקי המפו' סוע"ה החכם השלם י"א מרבים כו' כ"ש מוהר"ר יהושע נ"י ולכל דילי' שלום

ראיתי לישא וליתן בתשובתו החמודה אשר העריך בענין חלה על דבר תשובת משנה העברה, ובדברים המסתעפים

(א) פתח דבריו תמה בדברי הרמב"ם (פ"ג מה' בכורים ה"ו) שכתב ומנין שהבכורים אסורים לאונן שהרי נאמר בהן ושמחת בכל הטוב מכלל שהוא חייב לאוכלן בשמח' לא באנינות, והאוכלן באנינות מכין אותו מכת מרדו' ע"כ, והוא נגד הסוגיא בפסחים (ל"ו:) דמפקינן איסור אנינות בבכורים מהיקישא דמעשר [ולטעם זה הי' חייב מלקות כמו האוכל מע"ש באנינות] ודרשא זו שהביא הרמב"ם דחו שם בסוגיא דפרכינן ור"ש [דשרי בכורים לאונן] נהי דהיקישא לית לי' שמחה מיהא כתיב בהו דכתיב ושמחת, ומשני ההוא לזמן שמחה הוא דאתא כדתנן מעצרת ועד החג מביא וקורא מהחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא, ודין זה דזמן שמחה הלכה הוא, וכ"פ הרמב"ם וא"כ שמחה באכילת בכורים מנין לנו, זו היא תמיהת כ"א שי', ומצאתי שכיון לדעת רבינו הגאון ר' ע"א נ"ע בתוספותיו על משניות פ"ב דבכורים, והוסיף לתמוה שם שגם לענין ביעור כתב הטעם דבכורי' חייבי' בביעור ע"פ הירושלמי דדריש ביערתי הקדש, הקדש העליון, בכורים, ובגמרא יבמות (ע"ג:) נפקא לן זה ג"כ מהיקישא דמע"ש, ואמאי שביק תלמודא דידן, וראיתי עוד להרמב"ם (פ"ב שם הי"ט) שכתב ויראה לי שהבכורים שנטמאו אינו מסיק בהן התנור כתרומה טמאה מפני שהן כקדשי המקדש וכבר תמה שם בכ"מ שדין זה מבואר בסוגי' שם ופשטא דסוגיא שם משמע דהא נמי מהיקישא דמע"ש נפקא לן, ולמה תלה הרמב"ם דין זה בדעתו

ובאמת מכל זה נרא' בעליל דלא ס"ל להרמב"ם כלל לשום דבר היקישא דבכורים למע"ש [לבד לענין האוכלן בטומאת עצמן שלוקה, מהאי קרא לא תוכל לאכול בשעריך דדרשינן מיני' שם לאו לאוכלו בטומאה, וכתיב התם תרומת ידך אלו בכורים, אבל היקישא דמע"ש לא ס"ל כלל ודוק] והדבר צריך טעם לדחות כל הסוגיות הנז' מהלכה

והנה התוס' ביבמות (ע"ג. ד"ה משא"כ) תמהו בהא דקי"ל הבכורים כנכסי כהן, כתרומה והוא לקולא, ואמאי לא ילפינן להו ממעשר לחומרא, דלהוו ממון

הגבוה

(ב) וראיתי להרחיב הדבור בזה בס"ד, והנה התוס' הקשו שם עוד אמאי לא ילפינן מהאי היקישא לחייב מיתה במעשר שני בטומאת הגוף [כמו בבכורי' דילפי מתרומה], ותירצו דמדכתיב ומתו בו ממעטינן מעשר, עוד הקשו, אהא דמע"ש בטל ברוב היכא דאין לו מתירין, ולא ילפינן מבכורים להצריך ק"א, ותירצו דלא שייך למילף הכי דבכורים גופייהו בטלו ברוב מדאורייתא, אלו תורף דבריהם ז"ל, ואני בעניי תמיה על זה מסוגי' דמנחות (ע"ז:) דילפינן התם תרומת לחמי תודה מתרומת מעשר, נאמר כאן תרומה ונאמר להלן תרומה כו', ויליף מינה לשיעורא, וגרסינן שם בעי רבא תרומת לחמי תודה חייבין עליהן מיתה וחומש ואין חייבין עליהן מית' וחומש, כיון דאיתקש לתרומת מעשר כתרומת מעשר דמי, או דילמ' בו וחמישיתו מיעט רחמנ' מדמעת או אינה מדמעת [שיהא צרי' להעלותם בק"א, רש"י ועש"ה] הלא מבואר דשני דברי' אלו לא פסיקא לי' להש"ס, ואמאי פשיטא להו לרבותינו בעלי התוס' דבו ממעט הכא לענין מעשר שני טפי מהתם, וגם לענין דימוע הא חזינן דמספק לי' להש"ס למילף

הן אמת דלכאור' יש לתמוה בבעי' זו, דהא בסוגי' דסנהדרין (פ"ד.) מתבאר דלרבנן דפליגי עלי' דרבי בו מיעוטא הוא אף לדברים שלמדו בג"ש מתרומה מ"מ ממעטינן בהו מיתה מדכתיב בו, וא"כ אמאי מספקא לי' להש"ס בתרומת לחמי תודה לענין מיתה, מדילפי בג"ש, מ"מ הא אתא בו ומיעט כמו באינך

אלא שלהיפוך יש לתמוה דהא בבכורים וחלה פסיקא לן (פ"א דחלה מ"ט ופ"ב דבכורי' מ"א) דחייבים עליהן מיתה משום דתרומה קרינהו רחמנא ועי' היטיב במפרשים]