עמודי אור צח

דבטיל] הרי דפשיטא להו דאף שאור בעיסה חשיב לח ומתערב, ולמ"ש מוכח דגם בזה יש בילה, והוא ממש כדעת הסמ"ק דאף בעיסה בעיסה יש בילה, כמ"ש לעיל ודוק היטיב

**(הג"ה עוד נ"ל קצת ראי' לדעת הרא"ש דבירושלמי (פ"ה) דדמאי פליגי חזקי' אטר אין בילה אלא ליין ושמן בלבד, ור"י אמר עד כזיתין הן נבללין, ולכאורה דר"י כהלכתא בלא טעמא היא, לומר דכל שהחתיכות עד כזיתים יש בהן בילה, ואם הן יותר מזיתים אין בילה, והנלענ"ד בפירושו דאשכחן גבי מנחה שמצוה לבוללה, וענין בלילה במנחה היא ע"כ כשאר בלילות שהוזכרו בש"ס שהוא נבלל ומתערב יפה, דהא תנן במנחות (פי"ב) ומייתי לה שם (י"ח:) ששים [פי' עשרונים] נבללין ס"א אין נבללין, ופירש"י שם דאפילו לרבנן דאמרי ששים לוג [פי' לוג לכל עשרון] והכי קיי"ל להלכה, מ"מ קים להו דאין נבללין יפה בכלי אחד, הרי מבואר דצריך שיהא נבלל ומתערב יפה, והנה במנחות (ע"ד:) שנינו חלות בוללן דברי ר' וח"א סולת, ושם (ע"ה.) ת"ר סולת בלולה מלמד שנבללת סולת, ר' אומר חלות בוללן שנאמר חלות בלולות בשמן, ומפרש לה ר' כיצד עושה נותן שמן כו' ולשה ואופה ופותתה ונותן עלי' שמן ובוללה, הרי מבואר דלר' היתה הבלילה אחר הפתיתה, ותנן התם (ע"ה:) וכולן פותתן כזיתים, הרי מבואר דאף בפתיתין כזיתים שייך בילה אליבא דר', ומינה דייק ר"י דעד כזיתין שייך בילה, ואע"ג דתנן מנחות (י"ח.) דמנחה שפתתה פתים מרובות כשירה, ולחד לישנא בגמ' שם מפרשינן פתים מרובות ממש דהיינו יותר מכזיתים, ולכאורה הא בהנך לא שייך בילה [ואע"ג דבילה לא מעכבא מ"מ ראוי לבילה בעינן כמבואר בסוגיא שם,] הכה בפשוטו יש לומר דהתם אליבא דרבנן שהבלילה היתה בהיותה סולת, אבל לר' קושטא הוא דבכה"ג לא מתכשרה עש"ה ודוק] אבל ביותר מכזיתים לא אשכחן שיהא נקרא בילה, ולפי"ז מדר"י נילף לדידן, דאע"ג דלא קיי"ל כר' דעד כזיתים הן נבללין, משום דבאמת לית הלכתא כר' דאאר חלות בוללן, מ"מ הא לרבנן בסולת עכ"פ רחמנא קריא בלילה ויש סעד ברור לדעת הרא"ש דקמח בקמח יש בילה ודוק

(יב) עוד נ"ל להביא ראי' לדעת הרא"ש דבדבר דק כקמח יש בילה, מההיא דתנן (פרה פ"ט מ"ז) אפר כשר שנתערב באפר מקלה, הולכין אחר הרוב לטמא, ואין מקדשין בו, ר' אליעזר אומר מקדשין בכולן, ופי' שם הרע"ב דסבר ר"א לא בעינן שיעורא בהזאה, וא"א דליכא פורתא מאפר חטאת עכ"ל, וביאור דבריו דודאי בכל הזאה בעינן שיעלה מעט מהאפר עמה כדדרשינן בסוטה (ט"ז:) עליו כדי לערבן עיי"ש, אלא דכיון דס"ל לר"א הזאה אינה צריכא שיעור, א"כ בכל אפר שיעלה באזוב, א"א שלא יהא בו מעט מאפר חטאת, הרי זה מבואר דבאפר באפר [ע"י תערובת מים עכ"פ] יש בו בילה אליבא דר"א, ובהך סברא לא אשכחן דפליגי רבנן עלי', ואין לדחות דלמא באמת ר"א כר"ש ס"ל דאמר בר"ה (י"ג:) דאף בפול המצרי יש בילה, וכבר פסק שם שמואל דלא כוותי', דלכל אין בילה, דאכתי תקשה מסוגיא דר"ה שם דפרכינן כיון דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי, וקמ"ל נמי הלכה כר"ש במאי דפליג אדרבנן, לכל אין בילה ל"ל, ופירש"י דמדאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי אשמעינן דהאי דאמר הלכה כר"ש לאו משום בילה אלא משום דכולי' חדש, אבל בילה לית לי' עכ"ל, וא"א אכתי תיקשי דלמא איצטריך שמואל למיפסק לכל אין בילה לאפוקי מדר"א דס"ל גבי אפר יש בילה, ואין לומר דממילא שמעינן לה, כיון דלית לי' דר"ש דאמר יש בילה בפול המצרי, ממילא ליתא נמי לדר"א הא ליתא דע"כ הא דאין בילה לאו כולהו בחדא מחתא מחתינהו, דהא ר' יוחנן ס"ל בירושלמי פ"ה דדמאי דעד כזיתים אין נבללין, וביותר מזיתים אין נבללין, ה"נ איכא לפלוגי דדווקא בפול המצרי שהוא גדול אין בילה, אבל באפר שהוא דבר דק יש בילה [וכמו שבאמת דעת הראשונים דבקמח ודכוותי' אף לשמואל יש בילה] ולהכי איצטריך שמואל למיפסק, לכל אין בילה לאפוקי מדר"א ואין להקשו' דלאפוקי מההיא דר"א דפרה לא איצטריך שמואל מיפסק דהא כבר אמר שמואל (נדה ח'.) דהלכתא כר"א בד' בכולי סדר טהרות ותו לא, וממילא שמעינן דליתא לההיא דר"א דפרה, הא ליתא דההוא כללא לא אתמר אלא היכי דפליגי רבנן עלי', אבל הכא בהך סברא דיש בילה באפר לא אשכחן כלל דפליגי רבנן עלי', ושפיר איצטריך לי' לשמואל למיפסק דלא כוותי' א"א דלא ס"ל] וא"כ מאי פריך הש"ס לכל אין בילה למ' לי', אלא ע"כ דבאמת אפר באפר דמי ליין ושמן, וכיון דפסק שמואל דביין ושמן יש בילה, א"כ גם באפר באפר ס"ל ג"כ דיש בילה ושפיר פריך שם הש"ס, באופן שיש כאן ידים מוכיחות לסברת הרא"ש בס"ד

(יג) והמתבאר מדברינו אלה דלר"א, רק בתערובות אפר עם אפר ע"י מים יש בילה ולא זולת, ונלענ"ד שיש להכריח כן בפשיטו' מההיא דתנן (תרומות פ"ה מ"ב) סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין, רא"א תירום ותשרף שאני אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה ושם עוד (מ"ה ומ"ו) ס"ל לר"א שסאה העולה מהמדומע מדמעת כתרומת ודאי ולא לפי חשבון, ומבואר הוא בשבת קמ"ב.) דלחומרא אמר ר"א [ולא משום דתרומה בעינא מחתא ע"ש] וביאור הדברים דר"א ס"ל אף לענין תערובות איסור בהיתר אין בילה, [ובזו לא סבירא לן כוותי' אלא כיון שנתבטל מה"ת שוב אין מדמע אלא לפי חשבון] ולפיכך הוא משער בכל האיסור דחיישינן שמא האיסור כולו נפל לכאן, והרי במשנה זו דפרה ס"ל דבאפר באפר יש בילה וע"כ נצטרך לחלק וכמש"נ ודוק

ובזה נלענ"ד לישב דברי רש"י בסוגיא דתמורה (י"ב.) דתנן התם אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון, ופירש"י עיסה של חולין שנתחמצה בשאור של תרומה הרי כולה אסורה ואם נפל מאותה עיסה לתוך עיסה אחרת וחימצתה אינה אוסרתה אלא לפי חשבון שאור תרומה שמעורב בה כו' עכ"ל, ובגמרא שם אתמר עלה מאן תנא דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, אר"י דלא כר"א דתנן סאה של תרומה כו', ואין המחומץ מחמץ אר"י מתניתין דלא כר"א דתנן שאור כו' והתו' שם הקשו דלפירש"י אמאי הוצרך להביא משנה דשאור מההיא משנה שהביא גבי מדומע מצי לאכוחי שפיר דלא כר"א, ולפמ"ש ניחא, דההיא דמדומע לא אמרה ר"א אלא בדברים שאין בהם בילה כגון תבואה בתבואה, משא"כ בשאור בעיסה שהוכחנו לעיל לשיטת רש"י דיש בילה לכ"ע [וכמו שביארנו זה בשיט' ר"א גופי' גבי אפר] בזו ר"א מודה שאין אוסר המדומע אלא לפי חשבון, להכי מייתי ממתני' דשאור [ועיין תרומות (פ"ד מי"א) למה אמרו תרומה עולה בק"א אם אינו ידוע אם בלולות הן ודוק]

(יד) והנה הרמב"ם פט"ו מה' פרה אדומה ה' ד' כתב, אפר פרה שנתערב באפר מקלה וקידש בכולן, אם הי' הרוב אפר פרה מטמא במי נדה, ואם הי' הרוב אפר מקלה אין מטמא במגע אבל מטמא במשא עכ"ל ויש לעיין בזה במה שדקדק הרמב"ם וקידש בכולן והן הן דברי ר"א שאמר מקדשין בכולן, ודברי ר"א באמת מתבארים יפה דכיון דקיי"ל (סוטה ט"ז:) שאפר פרה צריך שיעור שיראה על המים, ודאי דאפר מקלה לא משלים להאי שיעורא, ולפיכך צריך שיקדש בכולן, שיהא בתערובות שיעור זה מאפר פרה לבד האפר מקלה, משא"כ להרמב"ם שפוסק כת"ק דר"א שהאפר פסול לקדש בו, רק שאם קידש בו יש בו חומר שהוא מטמא [במגע אם הרוב אפר פרה, ובמשא אם הרוב אפר מקלה] ואי הוה אמרינן דאף באפר באפר אין בילה, א"כ אפילו נתן מכל התערובות רק כשיעור שיראה על המים, הול"ל שיטמאו דהוי לן למיחש דלמא איתרמי לי' אפר פרה לחוד, ועכ"פ הו"ל להרמב"ם לבאר דעכ"פ מטמא בספק בכה"ג, אלא ע"כ דס"ל להרמב"ם בזה יש בילה ובכה"ג ליכא ספיקא כלל עד שיקדש בכולן, ובפחות מזה אינו מטמא דאמרינן יש בילה באפר אפי' לקולא

(טו) ומצאתי עוד סעד לדעת הסמ"ק ודעימי' דאף עיסה בעיס' כשהוא מגובל יפה אמרינן בי' יש בילה, מההיא דתנן (פי"א דכלים מ"ד) ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור, אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור, וכן העושה מן החלמא ומן הגללים, וז"ל הרמב"ם (פי"ב דכלים ה"ד) וכן טיט שבללו בגללים ושרף הכל בכבשן ועשוהו כלי, אם רוב מן הטיט ה"ז מקבל טומאה מפני שהוא כ"ח, ואם רוב מן הגללים אינו מקבל טומאה, והנה הר"ש הביא שם תוספתא ופסקה הרמב"ם ה"ח שם, קיתון שעשה מן הטמא ושולי' מן הטהור טהור, עשאוה הטהור ושולי' מן הטמא טמא, ודבר פשוט הוא דלאו דוקא שיהא שולי' מן הטמא לחוד, אלא שאפילו שול' רוב מן הטמא ומיעוטו מן הטהור ג"כ טמא, וכיון שהכל הולך אחר המקבל העושה מלאכה, ובו ודאי אזלינן בתר רובא, ולפ"ז יקשה אמאי מטהרין ברישא ברובו גללים, ניחוש שמא שולי' רובו מן הטיט, [ודבר פשוט