עמודי אור פט

והנה קשה להכריע בדבר שאין בו שורש מהש"ס, ועיקר דין כתיבת האזינו לא נזכר בש"ס כלל, וכבר נתקשה הר"ן שם בש"ס דמגילה (ט"ז:) דכייל כל השירות כולן נכתבו' אריח ע"ג ל', ולבינ' ע"ג א' חוץ כו' ואמאי לא אידכר כלל דין שירת האזינו, ותירץ דהאי כללא לא קאי אלא בשירות שיש בהם אריחין ולבינים, מש"כ בשירת האזינו שכולה לבינים, דברי הנוב"י אינן מדוקדקין, שכתב שלא נזכר בפירוש בש"ס בשירו' האזינו שיהא אעג"א כו', והא היא לדברי הר"ן כולה לבינה ע"ג לבינה] ואולם זה יתיישב בש"ס דילן דנסיב לה דרך כללא, ואיכא למימר דאהכי קאי כללא, אך לשון הירושלמי (פ"ג דמגילה ה"ז) אמר רב שירת הים ושירת דבורה נכתבין אריח ע"ג ל', ולבינה עג"א, עשרת בני המן ומלכי כנען נכתבי' אריח עג"א ולבינה עג"ל, [ומזה מוכח שאין לנו זולתם הנכתבין דרך שירה, ומשמע דאף בשירת דוד שבשמואל ליכא קפידא בסידור כתיבה כלל, וכן משמע במס' פי"ג אף שיש לפרש שם דסידור פיזור התיבות לא נתנו חכמים שיעור, אבל מ"מ כתיבתה דרך שירה, אולם פשט הלשון לא משמע הכי עש"ה ודוק] וכיון דנקיט בפרטו' דיני כתיבות השירות, יקשה אמאי שיירה לשירת

האזינו

(ב) ובאמת לשון הברייתא בשבת [ק"ג:] כתבה כשירה או שכתב השירה כיוצא בה פסולה, משמע דחדא שירה הוא [והוא שירת הים, וכן מבואר בפירושי' שם] מדלא נקט או שכתב השירות כיוצא בה, אמנם הרמב"ם (פ"ז מה ס"ת ה' י"א) כתב דינו כלשון ברייתא זו, אך שם (בפ"ח ה"ג) כתב או ששינה צורת השירות, [פי' שירת הים והאזינו] פסולה, וכן בפ"י שם בחשבו פסולי ס"ת כתב, י"ח ששינה צורת השירו', משמע דתרווייהו לעיכובא נינהו, ושירה מיקרו

ולענ"ד נרא' שגוף הדבר אם האזינו נקראת שירה במחלוקת שנוי' שהרמב"ם (בפ"ז שם) כתב מ"ע על כל איש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו, שנא' ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר כתבו לכם את התורה שיש בה שירה זו, לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות, וראיתי בס' חתם סופר שתמה על הרמב"ם דמאי דיוקא הוא, כיון דרחמנא אמר כתבו את השיר', הרי הותרה לנו כתיבת השירה לבדה, כמו שהותר' לנו כתיבת פרשת סוטה, ותפילין ומזוז', ע"ש שהאריך וחשבה לתמי' עצומה, ולענ"ד דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל נכונים וברורים, והנה מה שהקשה מפ' סוטה לא הבנתי כלל, דמאי נימא גם בסוטה יכתוב תורה שלימה הא בהדיא ממעטינן (סוטה י"ז.) מאלה, למעט צוואות ע"ש, א"כ גלי לנו רחמנא דלא בעי רק כתיבת פ' זו לבדה, שהרי אלות לבד הוא כותב וממעטינן שאר דברי הפרש', וכ"ש דלא נבעי כתיבת התורה כולה, וביותר אני תמה לענ"ד דלא שייך כלל בפרש' סוטה איסור כתיבת התורה פרשה אחת, שהרי להמחק היא עומדת, ואטו מ"ד אין כותבין מגילה לתינוק הוא איסור בכתיב', הא כל כותב ס"ת הוא כותב' פרשיו' פרשיו' אלא האיסו' הוא לקיים פרשה אחת ולא להשלים כל התורה, וא"כ פרשת סוטה שנכתבת על דעת להמחק, מה איסור יש בכתיבתה פרשה אחת, אין זה ענין כלל לדין זה, ומה שהקשה מתפילין ומזוזה, הדברים נכונים, דבשלמא בתפילין שפרטה התורה כתיבת הד' פרשיות והלכותיהן, ואלו כתב ס"ת שלימה והניח' בראשו או בזרועו, פשיטא שלא קיים מצות תפילין, שהרי שאר התורה מפסקת בין הפרשיות, ואין זה כסדרן בהנחתן בבתים, ועוד כמה פרטים, וכן אם יקבע ס"ת במשקוף ביתו במקום מזוזה פשיטא שלא יצא חובתו, דהא פרשת שמע והי' אם שמוע אינם סמוכים בה, ובמזוזה הם סמוכין, וא"כ כיון דאצרכה תורה תפילין ומזוזה בפרטיהן, ואי אפשר לקיימן בכתיבת תורה שלימה, לזה ההכרח הוא לבטל איסור כתיבת התורה פרשיות פרשיות דלא נפיק חובתו כ"א בביטול דין זה, אבל בכתיבת ס"ת שהתורה אמרה כתבו לכם את השירה, ואם נכתוב כל התורה, לא גרענו חובה זו, וקיימנו הדין שלא לכתוב התורה פרשיות פרשיות, למה ניתן לבטלו, יש לנו לדון דהכי כוונה התורה שיכתבו כולה, מן היסוד דאין כותבין פרשיות ודוק כי נכון הוא בע"ה, ועכ"פ מבואר דהוא יפרש שירה דקרא בשירת האזינו, אלא דממילא משתמע חיוב כתיבת התורה כולה, כיון שאין כותבין פרשיות, והנה זה עולה למ"ד (גיטין ס'.) אין כותבין התורה מגילה מגילה, אבל למאן דשרי התם לכתוב פרשיות, אטו נימא דלית לי' מצות כתיבת ס"ת כולה, זה לא ניתן להאמר, והנה הגאון בשאגת ארי' (סי' ל"ד) הביא לשון הש"ס דנדרים, דכתבו לכם את השירה אכל התורה קאי, [ומצינו כזה דרשת חז"ל שקראו לתורה שירה (בע"ג ג':) אר"ל כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מותח עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו, מה טעם ובלילה שירה עמי ע"ש] וע"כ מ"ד מותר לכתוב פרשיות מפרש הכי, דשירה דהאי קרא אכולה תורה קאי, [ואיני מנין שם פשוטות דברי הש"א שהחליט שאם התחיל אביו לכתוב מקצת הס"ת אף שהבן השליטה לא יצא הבן ידי חובת המצוה כתיבת ס"ת, והא קי"ל דאפי' הגיה בה אות אחת כאלו כתבה, ואף שהתוס' במנחות (ל'.) כתבו דהיינו שהשהה המוכר אצלו בלתי מוגה, מ"מ מסתבר דה"ה ביורש כה"ג, אם עבר אביו ולא גמרה, והבן גמרה, ודאי לא גרע מהגיה אות אחת, ובזה נסתר גם הוכחתו מהש"ס דסנהדרין, דס"ס נימא דהיינו בין מלך להדיוט, דהדיוט אם עבר אביו ולא השלימה והשלימה הבן יצא ידי חובת המצוה ומלך לא יצא עד שיכתבנה כולה עש"ה, וע"כ לשון הש"ס הכי נסיב, שכיון שאמר שלא יתנאה בשל אבותיו, משמע שגם אביו התנאה בה, היינו שהיתה תורה שלימה, ובהא גם בהדיוט דינא הכי עש"ה ודוק כי קצרתי]

(ג) והנה הרי"ף ז"ל פסק בגיטין שם כמ"ד כותבין התורה מגילה, ומ"מ פסק בהלכותיו דיני חיוב כתיבת ס"ת, וע"כ כמשנ"ת, ולדידי' מתפרש לשון שירה אכל התור' כולה ולא אהאזינו לחוד, וראיתי להרא"ש שם בגיטין שתמה על הרי"ף אמאי פסק כמ"ד כותבין דהא אפלגו בה ת"ק ור' יהוד', ות"ק ס"ל אין כותבין ואית לן למיפסק כוותי', ונלפענ"ד ביישוב דעת הרי"ף דהא בסוגיא שם בגיטין מייתי טעמא דר"ל דאין כותבין, משום דכתיב לקוח את ספר התורה הזה, דמשמע תורה שלימה, [ומבואר בסוגיא שם דר' יוחנן נמי מודה בדרשא דהאי קרא דקאי בתר דאידבק, ובזה הוסיף הרא"ש תמיהתו על הרי"ף, דמשמע דכ"ע מודה דבתר דאידבק אין כותבין מגילה עש"ב] ובאמת הדבר במחלוקת שנוי ורבי יהודה לשיטתו אזיל דבב"ב (ט"ו:) תניא שמנה פסוקים שבתורה יהושע כתבן דברי ר' יהודה ואמרי לה ר' נחמי' א"ל ר' שמעון אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התורה הזה אלא כו', מבואר דר' יהודה לא חייש לדרשת לקוח את ספר התורה הזה למשמע מינה תור' שלימה, ואין זה ענין לענ"ד למה שנחלקו בשאר מקומות אם מקצת ככולו וכבר כתבו התוס' בריש בכורות (ג' ד"ה ור"י) שאין לדמות הענין בזה ע"ש] ולהכי אזיל לטעמי' בגיטין, וס"ל כותבין התורה מגילה מגילה, ור"ש הוא דדריש מלקוח את ספר התורה דתורה שלימה משמע, ור' יהודה ור"ש הלכה כר"י, וגם סתמא דברייתא (בב"ב שם יו"ד) כר"י דיהושע כתב שמנה פסוקים, ולא דרשינן הזה על תורה שלימה ולכך פסק הרי"ף כהך סוגיא דב"ב וכר' יהודה, דכותבין מגילה מגילה ודוק היטיב

(ד) העולה מתוך מה שכתבנו שדבר זה אי האזינו נקראת שירה תליא באשלי רברבי, [אי קאי השירה דכתיב גבי מצות ס"ת אהאזינו לחוד מתפרשת ע"כ לשון שירה, ואי קאי אכל התורה אין לנו שם שירה על האזינו,] ובזה הי' מיושב יותר קושיית הר"ן דאמאי שייר הש"ס כתיבת שירת האזינו, דאפשר אזיל האי אמורא בשיטת מ"ד כותבין מגילה [ועי' בסוגיא דב"ב שם דדחי הש"ס אליבא דרב [דהוא מרא דהאי מימרא דכל השירות] הואיל ואשתני כו' דייתי כר"ש ודוק כי קצרתי,] וא"כ האזינו לא איקרי שירה כלל [דשירה דקרא אכל התורה קאי כמשנ"ת] ואיהו לא מיירי אלא בדין כתיבת השירו', ומ"מ אין להוציא מזה קולא לנ"ד, דסוף סוף אסור לשנויי בה ממה שאמרו חז"ל ושנוי פוסלה, תדע שהרי בשיטותי' יש הפסק באמצע שיעור פרשה סתומה, ואלו עשה כן בשאר התורה, פסלה, וע"כ קבלה הוא ביד חז"ל לכתבה כן, ואין לשנות

(ה) אך אם הכוונה אף לדעת הר"ן להשוות השיטין משני עבריהם לעכובא, תמה אני שהרי אף במגילה בעשרת ב"ה, שזה יסודו להשוו' הבנין כמבוא', לא ראיתי מימי בדקדק דכתיבת השמות למשוך האותיות ולהשוותם מצד שמאל, וכל המגילות שהי' למראה עיני לא ראיתי בהם דבר זה, וכן הגיד לי הסופר מובהק דפה שכן ראה כל ימיו ועשה בלי דקדוק לזה כלל, ואולם דנתי שהרי גם לדעת הר"ן לא יחמיר בהשוואה זו ממה שהיא בכל דפי ס"ת, והלא אין קפידא בכל התורה בשתי אותיות היוצאים חוץ לשיטות, ואף כאן ע"פ רוב לא יפריד ביניהם יותר משתי אותיות [ומ"מ אין זה דחי' גמורה שהרי לכתחילה מדקדקים בכל התורה להשוות השיטין לגמרי, וכאן עושין לכתחיל' השיטין בלתי שוות, ומנהג מתפשט