עמודי אור פא

סימן נח סוואלק עוד לו בענין האמור. בזו השעה קבלתי מכתבו, אשר כתב כת"ר שי' [לדחות הפקפוק שהעירותי על המתירין ראיי' בנפילת המקור] דיציאת דם דרך דופן היינו נמי שהדם יוצא דרך המקור ואח"כ הוא מתעקם ויוצא דרך דופן, הנה אירע לי בענין זה דבר נפלא כי היום הביא לי אחד למכור ס' מעשה טובי' עיינתי בו דרך העברה רגעים אחדים, ומצאתי שביאר ענין יציאת ולד דרך דופן שנזכר בש"ס בכ"מ [ומובן שהוא הענין ליציאת דם דרך דופן, דבחדא מחתא מחתינהו בש"ס] כי נודע הוא לחכמי הרפואה, ומשם בארה, דאין נוגעין במקור כלל אדרבה נזהרין הרבה שלא לפגע בו, למעלה ממנו חותכין א"כ אין זה ישוב לקושייתי [מהא דאיצטריך למעוטי מטומאה דם שיצא דרך דופן], שהרי לא הלך הדם דרך המקור ואח"כ נתעקם, רק הדמים במקור הם ומ"מ יציאתם הי' דרך דופן הנחתך, ולענין הדין כבר הודעתי דעתי העני' להקל מצירוף כל צדדי ההיתר של אשה זו, וביותר שהרי הראב"ד והרז"ה בס' בעלי הנפש נחלקו אי רוב דמים טמאים באשה או לא, דעת הרז"ה דלא אמרינן רוב דמים טמאים ע"ש, ומדברי התוס' יש לדקדק שמטין לדעת הראב"ד שכתבו (נדה י"ז ד"ה ודם) להכריח דבעלי' איכא ג"כ דמים טמאים, דאי אין בעלי' מד' מיני דמים טמאים א"כ דם שבפרוזדור אמאי הוה ספק, נחזי אי הוה מד' מיני דמי' אי לא, ודוחק לומר דמיירי בנאבד עכ"ד, הרי מבואר דעכ"פ הוה ניחא להו לאוקמה בנאבד, ומחזקינן לי' כטמא אם הוא מן המקור, ולא אמרינן כיון דנאבד יש לנו ספק אחר דילמא דם טהור הי', ע"כ דסבירא להו כהראב"ד דרוב דמי המקור טמאים ודוק. ויש לענ"ד סמוכין לדעת הרז"ה מהירושלמי (פ"א דנדה ה' א') דשקיל וטרי בדקה ומצאה ספק, פי' דם שהוא ספק אם הוא טמא או טהור אם מטמאה מעל"ע, ואם איתא דרוב דמים טמאים באשה א"כ בספק דם הוה לן למיזל בתר רובא, כבכל דוכתא, ע"כ דלא אמרינן רוב דמים טמאים ודוק

מ"מ אין לצרף זה לשום ספק להקל מצד עצם הדמים, אך בנ"ד שהדם משונה ממה שהיתה רגילה לראות [בעת שהיתה רואה כשאר נשים] וגם כי זקנה היא שדעת הרבה מהפו' להקל בכה"ג, מכל הני טעמי הסכמתי עם כת"ר להתירה לבעלה, והמקום יהא בעזרינו לכוין האמת, ואל יצל מפינו דבר אמת, היא החותמת. ידידו דו"ש וש"ת באהבה העלוב יחיאל העליר הנ"ל

סימן נט וואלקאוויסק החיים והשלום לכבוד י"ע וי"נ ה"ה הרב המאוה"ג החריף ובקי סוע"ה המפורסם י"א וכו' איש חמודות כש"ת מוהר"ר אברהם צבי נ"י האב"ד דק"ק ברעסטאוויטש בעה"מ ס' פתחי תשובה. (א) ע"ד אשר דברנו בענין חידושו של הגאון בעל פ"מ הובא בס"ט (סי' פ"ז ס"ק ג' וסי' ק"צ ס"ק ס"א) דלא גזרו בכתמים אלא בנמצא על בגדי האשה, אבל בנמצא על כתונת האיש אפי' אין לו במה לתלות, אמרינן מעלמא אתא, לפי שלא גזרו חז"ל ע"ז, והנה הספר פ"מ לא ראיתיו אך תורף דבריו המובאים בס"ט שם תמוהים לענ"ד, מה שהביא מסוגיא דנדה (י"ד.) דפריך הש"ס בנמצא על שלו אמאי טמאים דילמא דם מאכולת הוא, ופירשו בתוס' שם בשם ר"ח דכיון דאיכא הוכחה מדלא נמצא על שלה] ש"מ מעלמא אתא, ומזה למד הפ"מ לדון כן לענין כתם מדלא נמצא על חלוק שלה רק על שלו ש"מ מעלמא אתא, ותמוה הוא לענ"ד. דהתם גם היא בדקה בעד אחר תשמיש, ואם הי' מגופה הי' לה למצוא ג"כ דם על עד שלה, ושפיר יש רגלים לדבר, מדלא נמצא על שלה, אבל בכתם הנמצא מאי ראי' הוא שמא כשיצא הדם ממנה נשמט אז חלוקה מכנגד מקום הדם, ונזדמן לשם חלוקו [דהא ע"כ מיירי דהי' עמה במטה] והא בסוגיין דנדה (נ"ח:) מבואר דאפי' לבשה ג' חלוקים ומצאה כתם בעליון ולא בשנים התחתונים טמאה [כל שאין לה במה לתלות כדין התלי' בשאר כתמים] דאמרינן הפנימי נשמט ובא הכתם על החיצון, וכ"ש שיש לתלו' כן בכתונת שדרכו להשמט ואף לפי מ"ש הס"ט בסי' ק"צ ס"ק מ"ה בשם הפ"מ דבבגדים שלנו שהם מקיפים מכל צד לא מטמאינן בבגד העליון עש"ב, מ"מ פשוט דלא שייך זה בחלוק, דא"כ נאמר שאם נמצא כתם על סדין ששכבה עליו ולא נמצא על כתונתה שהיא טהורה, וזה דבר בטל מבואר, לפי שהחלוק דרכו להתקפל בשעת שינה ודוק]. ומה שהביא עוד שם להכריח כן דהא קי"ל בנמצא למעלה מהחגור דטהורה אע"פ שלא עברה בשוק של טבחים, דתלינן בדבר שאינו מצוי כו' ע"ש, לא הבנתי איך דן אפשר משאי אפשר, דהא למעלה מהחגור א"א לבא מגופה, לכך תולין אותו בדבר בלתי מצוי, אבל בנ"ד אפשר הוא להמצא על כתונת שלו על דרך שנ"ת, או אנפי אחריני ומנ"ל לטהר, ודוק

(ב) ולענ"ד דין חלוק שלו כשאר דבר כגון סדין וכיוצא המונח במטתה, וכל שנמצא עליו כתם יותר מכגריס הרי זו טמאה [אם לא נתעסקה תחלה בדבר שתולין בו הכתם אף בבגדי האשה]. ומצאתי ת"ל י"ת תוספתא ערוכה בנדה (פ"ו) נמצאת על חלוק בנה השוכב בצידה הרי זו טמאה מפני שמתהפכת [פי' שיתכן שתתהפך וישמט חלוקה מכנגד יציאת הדם לכך נפל הדם על חלוק בנה] ולא על בנה בלבד אמרו אלא על כל אדם, אלא שדברו חכמים בהוה ע"כ, והרי זה מבואר כדברינו בס"ד

(ג) אולם כ"ז לטמא אותה מתורת כתם אבל להחשיבה מחמת זה רואה מ"ת, הדין פשוט דלא גרע מנמצא על חלוקה אחר שעה שאע"פ שטמאה משום כתם, מ"מ לא מחשבינן לה רואה מ"ת דאמרינן אחר תשמיש ראתה, הכי נמי בנמצא על כתונת שלו, אם שהה עמה במטה אחר תשמיש תלינן שאח"כ ראתה, אבל אם פירש ממנה אותיום, ואח"כ מצא דם על כתונתו, כיון שנת' דמטמאינן לה לאשה ולא תלינן מעלמא אתא, ממילא יש להחשיבה לרואה מ"ת ואם שהה עמה שכתבנו לעיל להקל לענין רואה מ"ת, נלענ"ד דאפי' קנח עצמו בחלוקו אחר תשמיש, ושהה עמה במטה, ואח"כ מצא על חלוקו דם, נלענ"ד דלא הויא רואה מ"ת כיון שבשעה שקנח לא ראה אם הי' דם על החלוק, תלינן דלא הי' אז דם, והדם הנמצא על חלוקו בא אח"כ, ונלענ"ד דבהכי מיירי עובדא דנוב"י ש"ת ביו"ד (פ"ז) אף שלא ביאר כ"כ, נראה שהשאלה שם היתה אליו פא"פ ודקדק בה כן, לכך הסכים להקל עש"ה, ומ"ש כתר"ה שדבריו הולכים לשיטת הפ"מ דבחלוקו לא גזרו כלל, וא"כ אפי' אין דבר לתלות אמרינן מעלמא אתא, ולכך אע"פ שקנח עצמו בחלוקו תלינן הדם מעלמא, ממילא לפ"ז הי' הדין נותן להקל אפי' פירש ממנה מיד, ולפענ"ד זה אינו, וגם בפשוטו הא עיקר יסודו של הפמ"א הוא מדלא נמצא על שלה ש"ט מעלמא אתא, והלא שם בעובדא דנוב"י נמצא גם על חלוקה ואזדא בזה קולא של הפמ"א, אע"כ כמ"ש שמיירי ששהה עמה, ותלינן שהדם בא אח"כ ודוק]

(ד) וראיתי להעיר כאן במ"ש הגאון מוהר"ר עקיבא איגר בתשובותיו סי' ס"ב ראי' דהרגשת עד הוא דאורייתא מהא דאיתא בנדה (דף י"ב.) בעא מיני' ר' אבא מרב הונא אשה מהו שתקנח עצמה לחייב בעלה בחטאת כו' א"כ לבו נוקפו ופורש, ובזה יקשה ממ"נ אם הרגישה הא ודאי מדינא צריכה בדיקה, כיון דאיכא ריעותא דהרגישה בפנינו ואי דלא ארגשה הא לא יתחייב בעלה חטאת, אע"כ דגם בלא ארגשה חייב חטאת, דאמרינן כסבורה דהרגשת שמש הוה, וזהו לכאורה ראי' ברור' עכ"ל הגאון הנ"ל, ולענ"ד נראה דאינה ראי' דע"כ הא דבעי מיני' ר"א מרב הונא אי מחייב בעלה חטאת, מיירי בעונת וסתה, דאי שלא בשעת וסתה אנוס הוא, כדאיתא בשבועות (דף י"ח.) וכן פסק הרמב"ם ז"ל וכ"כ הרמ"א ביו"ד (סי' קפ"ז) מתשובת הרא"ש, וכיון דע"כ מיירי בשעת וסת', ואין ראי' דהרגשת עד הוא דאורייתא, דלמא הא דמחייבינן לי' בחטאת הוא משום דוסתות דאורייתא וחזקה אורח בזמנו בא, ולקמן (דף ט"ו.) אתמר אמר רב הונא ל"ש כו' קסבר וסתות דאורייתא, וכאן בעי מיני' ר"א מרב הונא דאית לי' וסתות דאורייתא מהו לחייב בעלה בחטאת, דבכה"ג ודאי בדיקה זו טמאה מדאו', ומ"מ לדינא הסכימו כל הפו' דבדיקת עד דאורייתא, אך מסוגיא זו אין הכרח כ"כ [ומ"מ יש לעיין בביאור הסוגיא מה שעמעמו עלי' האחרונים איך שייך לבו נוקפו ופורש, כיון דבשעת וסתה מיירי עי' בנוב"י מ"ת באורך]

(ה) ובענין השבועה והח' שעשו רוב הציבור לתקנתם ובשני' שעברו, פקרו קצת יחידים נגד תקנתם ואח"כ