עמודי אור פ

שקבע, ומעתה אבד הלוה זכותו וכחו בחצירו שהי' יכול להשכירו כל שעה ושעה, והוא הפסד גמור, והסברא מוכרחת לענ"ד, דהא גם בהתנה שכל מלאכה שיזדמן למלוה חשוב נשך (בסי' ק"ס ס' כ"ג) ועיין חו"ד שם, והתם ודאי אין דרך יקח שכר, אלא דהוא הדבר שכתבנו שמה שמשעבד זכותו ובחירתו חשוב הפסד, וק"ו לענין חצר, וכאן לא שייך לחלק אם טוה"נ ממון, או אינו ממון, דעיקר מה שדנו רבותינו אם טוה"נ ממון היינו בתרו"מ וכדומה, דלא אפשר לו ליקח תמורת התרו"מ ממי שנותנים לו, דהא מחויב לתתם לו בחנם, אלא דמצי למשקל מאחר דבר מה שיהנה אוהבו, ע"ז נחלקו אם כה"ג חשוב ממון, כיון שאינו יכול ליקח מאומה מהמקבלם אלא מאחר [ובמלאכה נמי כה"ג הוא ודוק] אבל בחצר דאי בעי שקיל ממי שידור בו, חשוב ממון גמור לכ"ע, ועולה יפה פסק הרמב"ם ודוק

ומ"ש החו"ד לחלק בין אמר ע"מ שתדור בחצירי ובין אמר הלויני ודור בחצירי, איני מבין, דהא בין כך ובין כך שיעבוד חצירו קיים, כיון דעל דעת זה הלוה לו, ומה תוסיף לנו מה שאמר ע"מ

(ב) ויש לי ענין מסתפק בדין חצר דלא קיימא לאגרא בין בענין שהוא ר"ק או א"ר, במה שנשאו ונתנו רבותינו הפו' נ"ע בנשבע ליתן רבית או שכלל לשלם הקרן והרבית דלא חלה השבועה, ודעת רבים הביאם המל"מ פ"ד מה' מלוה דאפי' ברבית דרבנן לא חיילא, דאין שבועה חלה גם על ד"ס לעבור בקום ועשה, ובחצר דלא קיימא לאגרא לכאורה מה קום ועשה שייך בלוה, הא איהו לא קעביד מידי וגם בחצר דקיימא לאגרא הדבר צריך תלמוד אם המלוה יכנס לתוכו מעצמו ולא יעשה הלוה דבר, מה מעשה שייך כאן, ואלו הי' כעין זה בדבר ששייך בו מלקות, פשוט לענ"ד שלא הי' לוקה ואכמ"ל] וכ"ש אם הי' המלוה דר בו כבר, אמאי לא תחול השבועה, ואולי גם בר"ק כה"ג תחול השבועה בכולל שחלה על פרעון הקרן, ועיין מל"מ מה שפלפל עם מהרי"ט איך חלה שבועה על פרעון הקרן הא אין שבועה חלה על קיום מצוה, ואולם דעת הר"ן (בנדרים ח'.) דלענין בל יחל שבועה חלה לקיים המצוה ע"ש, ודעת הריטב"א ונ"י בחידושי נדרים של הרמב"ן ז"ל שנדפסו מחדש, דלא חלה גם לענין בל יחל ע"ש והדברים צריכים תלמוד אכ"מ

(ג) ודברי הרמב"ם דאייתי מעכ"ת נלענ"ד בהם יישוב וביאור נכון בס"ד אחרי שנעמוד ונדקדק בלשונו ז"ל, (פ"ד מה' מלוה ה' א') נשך ותרבית א' הוא שנאמ' את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך ולהלן הוא אומר נשך כסף נשך אוכל נשך כל דבר אשר ישך ולמה נקרא שמו נשך מפני שהוא נושך שמצער את חבירו ואוכל את בשרו עכ"ל, והנה במה שהאריך לבאר ענין נשך לא הוסיף לנו לכאורה דבר מחודש מהמובן הפשוט, אבל לענ"ד דבר גדול השמיענו, דבר"פ איזהו נשך שקיל וטרי הש"ס אי משכחת לה נשך בלא תרבית, ומסקינן דלא משכחת לה ע"ש, ויש לעיין דהנה קי"ל (יו"ד סי' ק"ס) דאפי' אומר תן הרבית להקדש או לעכומ"ז הוה ר"ק וכמאן דשקיל איהו דמי, ואולם בהנך הדבר נכון, דהא בכל דוכתא מתחייב בכה"ג מדין ערב, והוה כדמטי לידי', ומה"ט מהני בקדושין כמבואר באה"ע (סי' ל') אבל הא נחלקו הפוסקים שם אם אמרה השלך מעות לים וכה"ג והשליך, אם מקודשת, ודעת רוב הפו' דאינה מקודשת, כיון דלא מטי הנאה לשום אדם אלא איבד ע"פ דיבורה, אע"ג דחסר ממונא לאו כלום הוא, ועיין בח"מ (סי' ש"פ בהג"ה ס"א) ולפ"ז הי' לנו מקום לפרש את כספך לא תתן לו בנשך, שיעבור המלוה גם בכה"ג, שהלוה לו ע"מ שיזרוק הלוה מעותיו לים וכדומה, דנשך איכא ותרבית ליכא ועיין במל"מ פ"ה מה' מלוה הי"ד סוף ד"ה ואם, שנסתפק בזה] וביותר דשם נשיכה הונחה על דבר שאין הנאה בה כמבואר בב"ק, דנשיכה תולדה דקרן היא, וכך ענינו בקראי, והיינו מפרשים לא תשיך לאחיך לאו היינו לאחיך לו להנאתו בנתינה ממש, אלא לאחיך בשביל אחיך, לרצונו בעד הלואתו, אבל מדסיים קרא אשר ישך [דבאמת אשר ישך מיותר בקרא דמה הי' המקרא חסר זולת תי' אלו] מתפרש על המלוה משמע שהמלוה ישך, וא"כ ע"כ גם תרבית איכא, ואע"ג דהאי בלוה כתיב הא ילפי מהדדי כמבוא' בש"ס, וזהו שהאריך בביאורו, ולמה נקרא שמו נשך, לא תטעה לומר שהוא נשיכה בלי הנאה, כיון שסיים הכתוב אשר ישך [ובזה לא איכפת לן מה שיעשה המלוה במה שהוא נושך ודוק] היינו מפני שהוא [המלוה] נושך שמצער את חבירו, ואוכל [דרך הנאה] את בשרו ואיכא תרבית [דאף אם התנה שיהא המלוה מאבד משל לוה [בידים[ בעד הלואתו, מקרי ג"כ תרבית, שפוטר עצמו מתשלומי הנזק ודוק] אלה הדברים ראיתי בענינים אלו, והמקום ברחמיו ישקיטני על מי מנוחות, יכתב ויחתם בספרן של צדיקים כנפשו ונפש. דו"ש העלוב יחיאל העליר במוהר"ר אהרן זללה"ה חופ"ק הנ"ל

סימן נז סווואלק לכבוד יד"ע וי"נ הרב המאוה"ג החו"ב המפורסם כש"ת מוהר"ר צבי הירש כהנא נ"י האבד"ק

לאזרי'

(א) אחד"ש הנה אף כי קשה עלי להכניס ראש להקל במכת הפארפאל בלי צד אחר להקל, ולא אבין מה מלאכה קשה היא לעשות הטבעת [כמנהג הנשים בעלות מיחוש זה] לעצור בעד המקור שלא יפול, ואף שהיא בעלת עסק וקשה לה לנוח במקום אחד, מ"מ הי' נכון שתנוח עכ"פ בעת הפסק טהרה, ואח"כ לא תבדוק יותר, אבל לטהר הדם בפשיטות לסמוך על ההיתר שאין דרך ראי' בכך קשה בעיני, חלילה לי לדחות דברי המתירין, אך כשאני לעצמי אני חוכך מאוד, הא בנדה (מ"א:) איצטריך לן קרא שלא תטמא האשה ביצא דם דרך דופן וממעטינן לה מדכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה מלמד שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה, הלא לא מיעט קרא אלא היוצא שלא דרך ערותה, והיינו דרך דופן, אבל השינוי שנעשה בה בפנים במקום המקור, מנין לנו לטהר, כיון שהדם יוצא דרך ערותה, ובפשוטו יש לדון הא דרך ערותה הוא מקום העראה ובהאי קרא גופי' הערא' כתיבא, דהא את מקורה הערה דרשינן מיני' העראה גבי נדה (יבמות נ"ה:) וכן הוא בכל העריות, ועכ"פ כשהדם יוצא דרך שם מנין לנו יותר, ואי משום השינוי שנעשה בה, שאין דרך נשים בכך, הא דרך דופן ודאי אין דרכן של נשים לראות, ומ"מ איצטריך קרא למעוטי, והתוס' (כריתות יו"ד:) הקשו למ"ד אין פתיחת הקבר בלא דם למה לן קרא לטמא יולדת תיפוק לי' משום דם שעם הלידה ע"ש, ואי ס"ל היסוד נפילת המקור לטהר הדם, הוי מצו לשנויי, דאיצטריך לכה"ג, שילדה בנפילת המקור, דהשתא טמאה משום לידה ולא משום ראיית הדם, ואולם בלא"ה קושייתם שם מיושבת יפה ע"ש ובאחרונים

(ב) עוד קשה לענ"ד מההיא (נדה מ"ב:) דשקיל וטרי הש"ס בהא דתניא יולדת מטמאה בפנים כבחוץ תיפוק לי' משום דם אי בימי נדה נדה אי בימי זיבה זיבה כו' ומשני בלידה יבשתא והולד הוציא ראשו חוץ לפרוזדור דמטמיא משום תורת לידה ע"ש, והך אוקימתא הוה דלא כהלכתא, דהא קי"ל אין פתיחת הקבר בלא דם, וא"כ לא משכחת לה לידה יבשתא כלל (עיין בהג"מ פ"י מה' א"ב ה' א') ואמאי לא מוקי הש"ס כה"ג [דתהוי לכ"ע] שילדה בנפילת המקור, דהשתא משום הדם לא מטמיא, ומ"מ פשיטא דהולד כשהוציא ראשו חוץ לפרוזדור, האשה טמאה משום לידה, אף שהי' לה אז נפילת המקור אין שייך ללידה ודוק, ומדלא משני הש"ס הכי משמע דליתי' ליסוד זה ולעולם דם היוצא מהאשה מטמא אותה מתורת ראי' אף בנפילת המקור ודוק, ובפ"ק דנדה (י':) מוקים הש"ס ימי מניקתה עולין לה לימי עבורה בלידה יבשתא והיינו נמי דלא כהלכתא דהא קי"ל א"א לפה"ק בלא דם] וקשה אמאי לא מוקים לה בכה"ג שילדה בנפילת המקור [ופשוט דכשאינו דרך ראי' שאין האשה מתטמאה, ודאי דאינו סותר העונות ודוק] אע"כ דלא שנא, וצע"ג בכ"ז, ומ"מ לנ"ד אם בלתי אפשר בשום פנים לעשות תיקון הטבעת [כמו שכתבתי לכת"ר במכתבי הקדום] הנני מסכים להיתירא מכח שהיא זקינה ופסק כבר וסתה כמ"ש כת"ר וגם שדם ראייתה עתה בנפילת המקור משונה כמו שהזכיר כ"ת ונראה בעליל שדם מכה היא [והיינו מכתה עקירת ונפילת המקור]. הכ"ד הדו"ש וש"ת העלוב יחיאל העליר במוהר"ר אהרן זללה"ה חופ"ק הנ"ל