עמודי אור עה

שהוא תחת הסירכה נמצא נגלד פורתא, והסירכא היתה דבוקה לבשר שבין הצלעות ע"כ תורף שאלתו, ולכאורה הי' מקום להקל, שביסוד חומרו' תרתי לריעותא ניתן לצדד בהם ועיקר דלא לפגע באיסור דאורייתא כמ"ש הת"ש, ובנ"ד מדין התלמוד סירכה זו כשירה לגמרי, אף שהי' ברור לנו שנקבה הריאה תחתי', ושבתי וראיתי כי יש להחמיר בזה, והנה בגמ' (מ"ח.) אמ' רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמת' כשירה, אמר רבינא והוא דסביך בבישרא, ועיין ברש"י ותוס' שם אם הקפידה הוא סביך ולא סריך או הקפידה הוא בבישר', והנה דברי הרא"ש שם צריכין ביאור, שהביא תחילה בדעת רב שר שלום דלא בעינן אלא סריך בבישרא וכל יסודו דרבינא דאמר והוא דסביך בבישרא פליג עלי' דר"נ, והלכתא כרב נחמן ואח"כ מסיק בראיות דלרב נחמן אפילו סריך לא בעינן, וכיון דלרב נחמן גם סריך לא בעינן וכוותי' קי"ל, אמאי הצריך לדידן סריך, ועיין בטור שפסק ג"כ בשם הרא"ש דסריך מיהא בעינן, ועיי' בהגהת הטור שהאריך שם, והנראה לפענ"ד דהרא"ש מפרש כך, דודאי לר"נ גופי' אף סריך לא בעינן, אלא דבהא לא קיי"ל כר"נ, ואנן מיהא סריך בעינן, ויסוד לזה מהא דפריך הש"ס לעיל (מ"ז:) אמתניתין דתנן הריאה שניקבה או שחסרה, מאי חסרה אילימא מבחוץ היינו נקובה כו', ומאי קושיא דילמא המשנה קמ"ל דאם חסר מגוף הריאה, אף במקום דניקבה כשר, כגון כנגד הדופן, מ"מ אסורה, דאטו הדופן ישלים החסרון, עד כאן לא שמענו אלא שמועיל סתימת דופן לנקב, אבל להשלים פסול חסרון פשיטא דלא יועיל, אע"כ דסתמא דהש"ס ס"ל דסריך מיהא בעינן, בההיא דדופן סותמתה ובסרוך יש לומר אף בחסרה מקצת כשרה, שהרי דעת הרמב"ם דבסרכה יש חסרון מגוף הריאה עם הנקב, ומ"מ בנסרכו כסדרן מכשרינן משום דבכה"ג אין דרכו להתפרד, וע"כ הסירכה בגידולה ממלאה החסרון, וכל שאין דרכה להתפרק חשבינן לה מילוי מעליא, וכיון דסריך לעולם בעינן בריאה שנקבה נגד דופן, לא מצי הש"ס לשנוי הכי, דבסריך באמת אף בחסרה כשירה, וא"כ מוכח ע"כ דסתמא דהש"ס בהא לא ס"ל כר"נ, אמנם לא מוכח מהתם בהכרח אלא דבעינן סרוך אבל סביך לא מוכח ודוק, ומעתה כיון דדעת הפוסקים רובם ככולם דסריך מיהא בעינן, לפ"ז כל שיש ריעותא בריאה המורה על הנקב, אין שום קולא במה שעברה הסירכה ע"י מיעוך, דאדרבה חמיר יותר כיון דלא סריך, דהא בכל דוכתא מקילינן מכח המיעוך מהאי טעמא, דאמרינן לאו סירכא היא כלל, וא"כ כאן גרע מכח זה ודוק, לזאת אין בכחי להתי' בנ"ד ויקבל ברכה ושלום כנפשו ונפש ידידו הדו"ש יחיאל העליר כמוהר"ר אהרן זללה"ה חופק"ק הנ"ל

סימן מז סווואלק להרב כו' מוהר"ר שלמה אב"ד דק"ק סעפטקין

(א) בזו השעה הגיעני מכתבו ביד ציר מוכ"ז והציע לפני המאורע בעדות השו"ב בח"י שמיעך ריאה של"כ ולעבר אחד מקום התפשטות הסירכא נקרע קרום הריאה אבל קרוב לודאי אצלו שזה נעשה במשמוש ידו במקום ההוא, והסירכא עברה יפה, זה תוכן הענין, ומעכ"ת התיר וצווחו עלי' בי' מדרשא איזו בעלי תורה, הנה בסרכא שעברה ע"י מיעוך נאבדה או נקרעה אח"כ [שהי' במקום ההוא קרע הנעשה אחר שחיטה קודם הסרת הסירכא ואח"כ מיעכו בסירכא ועברה זה הי' המאורע בתשו' ג"ש הובא באחרונים] שא"א לבדוק, הסכימו האחרונים להתיר בה"מ, ולפ"ז שנד"ז של מעלות יש לחוש בו שמא לא עברה הסרכא יפה מ"מ הא כל ספק נדון אחרי נטות ענינו וכיון שהשוחט אומר שקרוב לודאי שנקרעה במשמוש ידו לא נתפוש הדרך רחוק להחמיר כיון שאינו ספק שקול, ואין להאריך בזה, ואולם דעתי העני' בגוף יסוד דין זה שאין הבדיקה מעכבת אחר שעברה הסירכ' ע"י מיעוך זהו רק באם המיעוך הי' כהתירו של רמ"א, אבל מה שיצאו עתה להקל יותר להתיר קליפה ממש בסירכות, בזה אם נאבדה אח"כ הריאה או שאר סיבה שא"א לבדוק אין להכשיר, שהרי עיקר יסוד ההיתר הוא עדות הבדיקה בשלימו' הריאה בקרומי', אח"כ מעיד לנו שזה הי' רק קרום מלמעל', עי' בס' בית אפרים אריכו' הענין, וא"כ הבדיקה מעכבת, ודבר זה איך הי' ענין המיעוך בנידון של מעלתו לא נתבאר במכתבו ובעדו' השו"ב, כי לא נזכר חילוק זה בפו' ידון בזה כפי המבורר לו, לטרדת וקדושת היום לא אאריך בדברי' בלתי נחוצים

(ב) ובאמת הדבר פשוט לענ"ד דבאתיליד ריעותא בענין שיש בו חשש טריפות צריך בדיקה, ואין להקל מספק, לומר רוב בהמות כשירות הן, דהא בהמה זו משונה היא משאר בהמות, ואלו הי' ברור לנו שרוב בעלי ריעותא זו יוצא ענינם להכשר, אז יש מקום לדון רוב כה"ג, אבל עתה איך נדון בה רובא משארי בהמות, ועי' בתב"ש סי' כ"ט שהאריך בזה, וראיתי בס' חות דעת (סי' נ') שהשיג עליו בפשיטות לענין אם נמצא מים בראש ויש ס' אם המוח מקיף שדעת הת"ש שאין לדון בה רוב בהמות כשירו', והחו"ד השיג עליו דא"כ בהמה שהיא חולה נימא שאין לדון עלי' רוב בהמות כשירות, שהרי זו משונה מהם ע"ש, וענין דמיונו לא נלענ"ד כלל, דגדולה מזו מצינו בסוגיא דבכורות (מ"ב:) דטומטום שנקרע מספקינן לי' בסריס, אע"ג דבשאר אנשי אמרינן רוב בני אדם לאו סריסים נינהו, מ"מ בהאי אמרינן הואיל ואשתני אשתני [ופירושו נלע"נד שאשתני הגוף במקום הראוי להסתפק בסריסות ודוק] ורואה אני שהדברים ק"ו להסתפק כן במידי דאיכא ריעותא בהך מילתא גופה דמיטרפ' בה הבהמה, כמו במים בראש וכדומה, לומר דליכא למיזל בתר רובא הואיל ואשתני [ואין לחלק דהתם נולד כך אבל כאן הי' לה חזקה דכשרות, דהא כבר כתבו התוס' והרא"ש בפ"ק דחולין וש"פ, דחזקה שלא נתבררה אינה חזקה, ודנו כן בס' טריפות] והדמיון שהביא מחולה בשאר הגוף אינו ענין לזה אין צורך להאריך

סימן מח הלוסק בדין נחתך הרגל

(א) בדעת הרמב"ן הביאו הרא"ש (פ' בה"מ) דנחתך השוק כשירה, כשאינה בצומת הגידין, ואם נחתך בצומת הגידין טריפה, ודעתו ז"ל, דאם נטרפה בחתיכת הצומות הגידין אם חתך אחר כך כל הרגל למעלה מצומת הגידין בעצם זה, הדרא ומתכשרא, וקשה לענ"ד מסוגיא דב"ק (מ"א.) דשקיל וטרי הש"ס לתרוצי קושיא דכי מאחר דמתם קטלינן לי' מועד היכי משכחת לה, ורב אשי נמי דחיק התם שנוי, והא איהו גופי' ס"ל (סנהדרין ע"ח.) דשור טריפה שהרג פטור דכמיתת בעלים כך מיתת השור ע"ש, וא"כ משכחת לה שנחתך רגל השור בצומת הגידין בנגיחות הראשונות, לכך לא נהרג, ושוב ניתקן בנגיחה רביעית שנחתך למעלה מצה"ג, דהשתא חזר להכשירו ובר קטלא הוא, נמצא הוא מועד ובר קטלא מהשתא [ואחי הרב כו' מו' ישראל נ"י השיב לי דנראה לו דבכה"ג שיש תקנה להטריפו' לא מקרי גברא קטילא, וה"ה השור מתחייב מיתה בטריפות כזו, ולענ"ד פשוט אשר בשעה שהוא טריפה אין חלוק כלל בין טריפות זו לשאר טריפות, ועוד כי מי יכפנו לתקן עצמו לבא לידי חיוב, גם העדים אם הוזמו עליו פטורים, דגברא קטילא בעו למקטל שמא לא יתקן עצמו וה"ה לענין השור, שהרי אין הפרש כלל כמבואר בסוגיא שם, ולא עוד אלא דלענ"ד אפי' הי' מתקן עצמו קוד' שהעמידו בדין הי' פטור ממיתה דהא לא התיר עצמו למיתה בשעת מעשה, שהיו חסר התיקון עי' היטיב סנהדרין מ"א, ובתוס' שם (ד"ה באשה וד"ה לאוסרה) וממילא גם העדים פטורים, דהוה עדות שאי עתה יכול להזימה, וכל דין זה הוא כמו כן בשור כמבואר] ואולי יש לומר על דרך שכתבו התוס' בב"ק (כ"ד:) ד"ה במכירין דאף לענין שורים אם נגח שורים של הפקר וכדומה [או אפי' נגח שורים של בעליו עצמו] כיון דלא מיחייב תשלומין עלייהו, אינו נעשה מועד בנגיחתן, הכי נמי מנגיחות שעשה בהיותו טריפה דלא מיחייב עלייהו, לא הוה מועד לגבי חיובא ודוק, ואע"ג דשנויי דשני הש"ס התם [ודחי להו] נמי כה"ג הי', שנגח ג' פעמים שלא בחיוב, הא באמת דחי להו הש"ס [ואין לבנות דיק מדשני הני שינויי ולא כה"ג שכתבנו, דחד גוונא נקט] ולפי האמת אין מקום גם לאוקימתא זו, מהאי טעמא שכתבנו, כיון שלא הי' מתחייב על מה שהמית בעודו טריפה לא אייעד בהכי ודוק

(ב) ויש לי להעיר לענ"ד בדברי הפו' שנסתפקו בסוגיא דחולין (ע"ו.) דקתני מן הארכוב' ולמט' כשיר' מן הארכוב' למעל' טריפ' [לכל א' מן השיטו' באיזה ארכוב' מיירי אם בתחתונ' או באמצעית,] דרישא משמע דארכוב' עצמה טריפה, ודוקא