עמודי אור עד

והתימא על התוס' דסוגיין שהוצרכו להביא ממרחק לחמם להכריע סברתם זו, ולא הכריחו מגופה של תורה, [ודע דמסוגיא דעירובין הנז' יש להכריח דבמחלל שבת בפני א' נמי הוה פרהסיא דאמרינן התם ההוא דנפיק בחומרתא דקדושא כיון דחזיי' לי' לר"י נשיאה כסיי', אר"י כגון זה מבטל רשות לר"י, משמע דאי לא כסיי' בפניו חשוב מחלל בפרהסיא, ולא מייתי התם הש"ס דהוו אחרינא בהדי דרי"נ ויש לדחות] ועכ"פ יצא לנו מכאן דבחלל שבת פעם אחד ובפרהסיא לא חשיב מומר, אף מחילול זה והלאה [דלא כהש"ך סי' ב' ס"ק י"ז]

(ב) ואולם ראיתי להרמב"ם בפי' המשנה שכתב השוחט דווקא בשוגג שחיטתו כשירה, אבל במזיד הוה מומר משהתחיל לשחוט הסימנים שאז חילל שבת, ולמ"ש הא בפעם אחד לא חשיב מומר, וסבור הייתי לומר דבשוחט בכל פורתא ופורתא הוה מחלל שבת וחשיב כעובר כמה פעמים, שוב ראיתי שמ"מ אין זה מרפא לדבריו, שמדבריו הביאם הטוש"ע אה"ע (סי' קכ"ג) נראה דלענין זה חשוב יוה"כ כשבת שמומר לחלל יוה"כ הוה מומר לכהת"כ, והרי הוא עצמו (בפ"ה מה' גניבה ה' ה') פסק דבטובח ביוהכ"פ חייב בד' וה' אף בטובח במזיד ובפני עדי' בלא אתרו בי' [ובאתרו בי' הוא פוטרו משום מלקות, ולאו משום דשחיטה לא כלום הוא ע"ש,] ועוד דבב"ק (ע"א.) תניא גנב וטבח בשבת חייב וחכמים פוטרין, ומוקמינן לה התם בטובח ע"י אחר, והאחר הוא מזיד [ופטרי לי' רבנן משום דס"ל שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה] ומ"מ חייב לת"ק, והרי לדעת הרמב"ם שחיטת מומר היא אם לא שנאמר דס"ל כהרא"ה בבד"הב דשחיטת מומר לאו נבילה היא, אלא שבאכילה אסורה, ולענין ד' וה' חייב עלה, [ובזה הי' נדחה מה שהכרחנו לעיל דע"כ בפעם א' לא חשיב מומר מדחייבה תורה בד' וה' אחר הגניבה, ואולם סברת הרא"ה הלזו חולקין עליו חכמי ישראל, ומדברי הרמב"ם (פ"ב מה' אה"ט ה' יו"ד) נמי נראה דלא פסיקא לי' ע"ש] אך עדיין יקשה מה שהקשה לי אחי הרב הגדול החריף מו"ה ישראל נ"י לפני איזה שנים [גם הובאה הקושיא באחרונים] על דברי הרמב"ם הללו שבפי"המ מסוגיא דב"ק הנז' דאמרינן התם מאן חכמים ר"ש דס"ל שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה, ופריך שחיטת שבת שחיטה ראוי' היא, ולדעת הרמב"ם הרי ודאי אסורה היא משום שחיטת מומר, והיא קושיא עצומה, ועוד דברי הרמב"ם תמוהין מה שהחליט דמזיד שחיטתו אסורה, דהא בגמרא בעינן לאוקמא במזיד ור"מ, וכמ"ש התוס'

(ג) והנלפע"ד בזה לע"ע, דהנה התוס' לקמן (כ"ט: ד"ה כגון), כתבו דשוחט בשבת בתחילת השחיטה מקלקל הוא, ויש לעיין איך כתב הרמב"ם שחילל שבת בתחילת שחיטתו הסימנין, והנראה לפענ"ד דהרמב"ם והתוס' בזה לשיטתייהו אזלי, שהרמב"ם פוסק דנקיבת הושט הוה נביל', וכתב הת"ש (סי' ל"ג ס"ק ה') דלדידי' לא מיחייב עלה ישראל משום אמ"ה, ומ"מ לב"נ מיתסרא משום אמ"ה עד שתמות או ישחוט בה רוב שנים, ולפ"ז אומר אני דלהרמב"ם בתחילת השחיטה יש תיקון שהוציאה מידי אמ"ה לישראל, ואין לומר מה תיקן אכתי יתחייב עלה משום נביל' אם לא יגמור] דשפיר תיקן שהרי באמ"ה לוקה על אבר שיש בו כזית בהדי בשר גידין ועצמות, ומשום נבילה לא ילקה כיון שאין בו כזית בשר, ואין להקשו' לפ"ז בהא דפריך הש"ס בפסחים (ע"ג.) השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ג מה תיקן נימא דתיקן לישראל לענין הא דאמרן, הא ליתא דהתם תקרובת ע"ג היא ולקי עלה בכ"ש עתה, כמו שפסק הרמב"ם בה' ע"ג, להכי הוכרח הש"ס לומר דתיקן לב"נ, אבל התוס' לשיטתייהו, דס"ל ר"פ א"ט נקובת הושט הויא טריפה, ושפיר מיחייב עלה אף עתה [כשהתחיל לשחוט] משום אמ"ה, לכך כתבו דהוה מקלקל, ובזה תעלה הסוגיא כהוגן לדעת הרמב"ם בהא דהוה בעי הש"ס לאוקמא במזיד ור"מ, דלפמ"ש דהתיקון הוא משום אמ"ה, ור"מ ס"ל לקמן (ק"ב.) דאמ"ה אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, והוה מיתוקמא לדידי' מתניתין בחי' או עוף דלית בהו אמ"ה ולא חילל שבת בתחילת השחיטה, שהרי אין כאן תיקון, ובהכי ניחא גם בב"ק דפריך לר"ש שחיטת שבת שחיטה ראוי' הוא, דלר"ש דס"ל במכות י"ז.) כ"ש למלקות, א"כ לא תיקן כלום בתחילת השחיטה, שהרי גם משום נבילה יתחייב בכ"ש, וכבר כתבו התוס' בשבת (ק"ו ד"ה מה לי) דמקלקל גמור אף לר"ש פטור

(ד) שוב ראיתי אחר כותבי למהרי"ק (שורש ק"ס) שהאריך בביאור דברי התוס', ויסוד דבריו דודאי לר"מ לא הוה רק חשוד ולא מומר (ולא הביא כלל סוגיא דערובין אשר העירותי] ועד"ז ביאר כוונת התוס' ונראין דבריו ז"ל, לפי שאף למה שצדדנו מסוגיא דערובין דלר"מ חשיב נמי מומר בדבר אחד, מ"מ אפשר דהיינו דווקא בפרהסיא, ומנ"ל להתוס' דבצינעא נמי חשיב מומר אליבי', ואולם מה שהוציא שם מהתוס' לדינא דבפעם אח' לא נעשה אפי' חשוד אף ממנו ואילך, מדברי התוס' בערובין משמע להיפוך שהקשו אהא דקאמר התם לר"מ מומר לד"א הוה מומר לכהת"כ, ובסנהדרין (כ"ז.) אמר רבא דלר"מ דוקא הוזם בדיני ממונות פסול לד"נ [משום דהוה רע לשמים ורע לבריות] אבל בשאר עבירות לא, ולדעת מהרי"ק הא בפ"א לא נעשה חשוד, ובהוזם פסול אף בפ"א ודוק, והדברים בכללן צריכין אצלי תלמוד

סימן מה וואלקאוויסק לכבוד יד"ע וי"ג ה"ה הרב הגדול החריף ובקי המפו' י"א כו' כ"ש מוהר"ר שלמה נ"י האב"ד דק"ק וואלפע

מכתבו הגיעני היום לנכון בדין שנמצא מחט מעל"ע בהמסס, ולא נודע אם יצא מתחילה לחוץ או ע"י משמוש ועסק שעסקה האשה בניקור, וראיתי דבריו ודברי שכנגדו, כי נפל חילוק בגב"ע שלפניהם כי לפי המבואר בעדו' שהעידו לפני הרב דק' ראסי' שהי' שחור בפנים במקום תחיבת המחט, ולדעת כמה מהאחרונים הבדיקה מעכבת בדיעבד, וא"כ אף אם נתלה יציאת המחט מעל"ע ע"י משמוש ידי האשה מבפנים שהכתה ברזל בברזל כמו שבא בשאלה, וכן מסתבר, מ"מ חסר לנו הבדיקה, ואולם, לפי הגב"ע שהובא לפני מע"כ שלא הי' שום שינוי במקום המחט גם מבפנים, הדבר פשוט להתיר ולתלות היציאה מעל"ע במשמוש ידי האשה, דאקלע לאתרין האי שעתא כבוד ידיד ד' וידידינו הרב הגאון אב"ד דק' סוויסלאץ, והראיתי לו כל הדברי', ואחרי התבוננתי הנאות', הסכמנו להתיר הבשר, בשגם כי אף אם הי' שחור מבפנים יש למתיר לסמוך על הפוסקים דחסרון הבדיקה גם בזה כשר בדיעבד [וסיפר הגאון נרו שכן ראה הלכה למעשה שהתיר גיסו הגאון המובהק המנוח מוה"ר בנימין זצ"ל] וא"כ כ"ש בנ"ד שיש הכחשה בזה, יש להתיר, גם אם נדון הכחשת עדותם לעיקר בזה, מ"מ בתרי ותרי מדאורייתא אוקמה אחזקה, ורק מדרבנן אסורה, וכאן שלפי דעת המחמירין אינה אלא ספק טריפה, וא"כ הוה לדידן ספיקא בדרבנן ולקולא ויש לי להאריך בזה בביאור דברי הב"י והפר"ח ביו"ד (סי' כ"ט ס') שהב"י בסי' ל"ט הביא תשו' ר"י בן הרא"ש בשנים אומרים שלא הי' חוט בשר מקיף הבועא בשפולי, ושנים אומרי' שהי' חוט בשר מקיף, שכ' הר"י שהי' סומך עליהם שלא לשבר את הכלים, וכתב ב"י ע"ז ול"נ דלהתיר הבהמה נמי יש לסמוך ע"ז, והפר"ח בסי' כ"ט תמה על הב"י, איך אפשר להתיר הבשר הא תרי ותרי הוה עכ"פ מדרבנן אסור, ולא מוקמינן אחזקה, ולענ"ד דברי הב"י נכונים, שהרי עיקר דין בועי בשיפולי סמכוה הגאונים לדין תרי בועי דסמיכי אההדי ובגמ' (חולין מ"ז) אמרו הני תרי בועי דסמיכי לית להו בדיקותא, ופירשו רוב הראשונים (עיי' בב"י סי' ל"ז) דהוה רק ספק נקובה, וכ"ש בועא בשיפולי שאינה אלא ספק טריפה, ולפ"ז בתרי ותרי דלדידן אינה אלא איסור דרבנן, אף אם הי' לדברי המטריפין טריפה גמורה, הוה לדידן רק איסורא דרבנן עלה, וכיון דהוה ספק [אם נקבה כמש"נ] הוה ספיקא בדרבנן, ושפיר כתב הב"י שיש להקל להתיר גם הבהמ' בהך עובדא ודוק אכמ"ל. הדו"ש באהבה העלוב יחיאל העליר בא"א מוהר"ר אהרן זללה"ה חופק"ק הנ"ל

סימן מו וואלקאוויסק לכבוד ידידי הרב המופלג החריף המפורסם איש נלבב יקר רוח כ"ש מוהר"ר יעקב דוב נ"י מ"מ ומ"ץ דק"ק פאדאזאוא

שאלתו, סירכה על הריאה, והיתה סרוכה לדופן ועבר, ע"י מיעוך, ואח"כ כאשר קלף השו"ב הקרום