עמודי אור ע

ונקדים סוגיא דכריתות (ז'.) וחכ"א אף המגדף מאי אף המגדף רבנן שמעו לר"ע דתני בעל אוב ולא תני ידעוני אמרו לי' מ"ש דלא מייתא קרבן משום דלית בי' מעשה מגדף נמי לית בי' מעשה, ותמה רש"י שם דלר' יוחנן להכי לא מייתי אאוב וידעוני משום דבלאו אחד נאמרו מאי אף דקתני במתניתין, והנלפענ"ד ביישוב הדברים אליבא דר' יוחנן דהא באמת במכות שם ממעט פסח ומילה מחטאת מתרי טעמי', חדא משום דאין בהם אזהרה, וחדא משום דהוה קום ועשה, ולא דמי לעכומ"ז דשב וא"ת הוא ושם במכו' (י"ד.) התוס' (בד"ה לאפוקי) הביאו שני ברייתות דת"כ המסודרים לשתי הלשונות עש"ה ודוק, ובעירובין צ"ו פריך הש"ס לר"ע דס"ל ושמרת את החוקה אפסח קאי, א"כ אמאי תנא במתניתין [דכריתות] הפסח והמילה מצות עשה, הא לאו נמי איכא דכ"מ שנאמר השמר וכו' הוי ל"ת, ומשני הש"ס השמר דעשה עשה, והתוס' שם נתעוררו דאכתי לר' יוחנן דס"ל במנחות (ל"ו:) דהשמר דעשה נמי לאו הוא תקשה הא איכא לאו גבי פסח לר"ע, ותירצו שם לחלק בין תפילין לפסח ע"ש, ואולם בר"ה (ו'.) לא נחה דעתם בחילוק זה והניחו בתימא אליבא דר"י ע"ש, והנה מה שכתבו התוס' בעירובין דעל מניעת הנחת היום לא אמר ר' יוחנן דהשמר דעשה נמי לאו הוא, נלענ"ד דהרמב"ם אינו סובר כן, שהרי מנה בסמ"ק שלו בלאוין (סי' ס"ז) לאו שלא להתעצל בשמירת המקדש, ואם לא קיימו הכהנים והלוים מצות השמירה בבהמ"ק שהיא מ"ע בלי ספק, כמו שכתב שם וז"ל וכבר התבאר במצוה כ"ב ממ"ע ששמירת המקדש ולכת סביבו מ"ע וכן נבאר הנה שביטול זה הוא מצות ל"ת ולשון מכילתא ושמרו את משמרת אהל מועד דהוא קרא קמא לעשה לחוד אבל כדשני קרא במצוה זו הוה מצי למכתב ועשיתם [או והקימותם] את משמרת הקדש עכ"ל, ביאור הדברים דמקרא קמא לא נפקא לן ל"ת אע"ג דבכל התורה לשון שמור האמור באיזה מצוה מורה על ל"ת, היינו משום דמצי קרא למכתב עשה המצוה או הקים אותה, ואפקה בלשון שימור, זה יורה שהוא בל"ת, אבל כאן שהמצוה היא שמירה כמשמעה ליכא למילף מינה ללאו כלל, ולכך מדרשי לי' להמכילתא ושמרו את משמרת אהל מועד דההוא קרא קמא לעשה לחוד, אבל כדשני קרא במצוה זו הוה מצי למכתב ועשיתם [או והקימותם] את משמרת הקדש ומדכתיב ושמרת' דרשינן לי' ללאו, אע"ג דקאי על קיום המצו' מ"מ דרשינן שפיר דבביטולה בלאו קאי, ולפ"ז פשוט דבתפילין לר' יוחנן נמי מדריש לן ושמרת ללאו על ביטול מצות תפילין [מ"מ לא ראיתי להרמב"ם ז"ל שימנה לאו זה גבי תפילין בין בביטול הנחת תפילין היום בין בהנחת הלילה, רק כתב בפ"ד מה' תפילין שעובר בלאו, ולא כתב שלוקין ע"ז, גם במנין הלוקין שמנה בהלכו' סנהד' לא הביאו, וטעמו ז"ל נראה משום דמכח ייתורא מדריש לן להנחת תפילין ואינו פשטי' דקרא לכך אין לוקין ע"ז, וכמ"ש המ"ל לדעתו (פט"ז מה' טומאת אוכלין ה' י') ע"ש היטיב, ומ"מ הי' לו לכתוב שגם בביטול הנחת היום עובר בלאו זה על זה הדרך, וכמו שפסק לענין ביטול שמירת המקדש, והדברים צריכים אצלי עיון לדעתי העני'] ובאמת במכות שם הקשו התוס' מאי פריך הש"ס בעירובין מהא דקתני הפסח והמילה מ"ע היינו דלית בי' לאו, אימא קושטא הוא דאיכא לאו לר"ע, ומתניתין הכי קאמרה הפסח והמילה מ"ע פי' קום ועשה נינהו, ונדחקו שם

(י) והנלע"ד ביישוב הדברים בעה"י, דר"י ור"ל דאפלגו בידעוני אם הטעם שלא חשבה אותו המשנה הוא משום ששניהם בלאו אחד, או משום דלית בהו מעשה, לשיטתייהו אזלי, כבר הבאנו דר"י ס"ל השמר דעשה נמי לאו הוא, ואולם לר"ל אמרינן (ביומא פ"א.) דהשמר דעשה עשה, וכתבו התוס' שם דהיינו דלא כר' יוחנן, ואומר אני דמשנתינו מתפרשת באמת בשני פנים לפי שיטת כל אחד, דלר"ל דס"ל השמר דעשה עשה, א"כ אין לנו אזהרה בפסח ומילה, ומתפרש לן לשון המשנה הפסח והמילה מ"ע כפשטי' [וכסוגיא דערובין] דלית בהו קרבן משום דמ"ע הן, ואין בהם ל"ת, וקשיא לן מאי אף דקתני במתניתין אף המגדף הא במשנה לא הוזכר ענין מעשה כלל, וע"כ מפרשינן דהאי אף אידעוני קאי וכדקאמר הש"ס, דרבנן שמעו לר"ע דלא תני ידעוני, וע"כ אימעט לי' ידעוני מחטאת מטעם דלית בי' מעשה, ולא משום דבלאו אחד נאמרו, ע"כ משום דחלוקה דמיתה שמה חלוקה וכ"ז לשיטת ר"ל

אבל לר' יוחנן דס"ל השמר דפסח נמי לאו הוא [כדברי התוס' בר"ה שזכרנו] ולענד"נ דה"ה למילה דהא נאמר בה ג"כ לשון תשמור ודוק, ע"כ מפרשינן מתניתין הפסח והמילה מ"ע היינו משום דקום ועשה נינהו, וליכא מעשה בעבירתן, ומטעם דלית בהו מעשה ממעטינן להו מחטאת, וכמ"ש התוס' במכות (שם ד"ה לאפוקי] וא"כ בפשוטו מתפרש לשון אף המגדף דנקיט במתניתין הכי דכי היכי דממעטינן פסח ומילה מחטאת מטעמא דליכא מעשה בעבירתן כן נמי מגדף לית בי' מעשה

ומעתה הסוגיא דכריתות (ז'.) אליבא דר"ל אזלא, ולר"י לשיטתי' ג"כ לא קשה כמשנ"ת, [ומ"מ בעיקר תמיהת התוס' בר"ה ובעירובין הי' נלענ"ד יישוב פשוט, דהא בכריתות (ג'.) מסיק ר' יוחנן דמתניתין ר' ישמעאל היא ובמגדף ס"ל כר"ע, וכיון דר' ישמעאל היא לא קשה מידי, דהא אפשר דס"ל ושמרת אתפילין קאי, וביותר דבמכילתא [דסתמה ר' ישמעאל] דרשה ושמרת בחוקת תפילין, ואולי כוונתם דאכתי תיקשי ממילה דכתיב בה תשמור וכתבנו לעיל דלר"י נמי לאו משמע ודוק]

(יא) באופן שעלה בידינו דתרי לישני דמכות אי ממעטינן פסח ומילה מטעם דלא הוי בל"ת, או משום דקום ועשה נינהו, תליין בשיטת ר"י ור"ל, (ועיין במל"מ פ"ד מה' שגגות ה"א) שדעתו שהרמב"ם פוסק בזה כר"ל, ואף שיישבנו יסוד קושייתו אליבא דר' יוחנן מ"מ הא סתמא דגמרא אליבא דר"ל אזלא כמבואר, ולר"ל אפשר דבאמת בעינן ל"ת, ולקושטא דמילתא ברמב"ם אין כאן קושיא כלל, שהרי לפי האמת כל אותן החייבין חטאת יש בהם ל"ת וא"כ כללו הוא אמת לדידן דכל החטאות יש בהן ל"ת, גם בעיקר היסוד שהכריחו התוס' ביבמות (ט'.) כיון דהוקשה כל התורה לעכומ"ז אמאי לא בעינן מיתה, וע"כ משום דלא נאמר בההיא פרשה מיתה, ומינה דייקי רבותינו בעלי התוס' דלאו נמי לא בעינן דהא לא הוזכר בהך פרשה רק כרת ולא לאו, ואולי יש לדחות, דלעולם דומיא דע"ז בעינן, ומינה נמי דבעינן ל"ת, והא דסגי בכרת [ולא בעינן חיוב מיתה] לענין חטאת משום דגלי קרא גבי עריות ואל אשה בנדת טומאתה כו', לחלק על כל אשה ואשה (כריתות ב':) והיינו ע"כ לענין חלוק חטאות, דליכא למימר לענין מלקות הא באשה אחת נמי חייב על כל ביאה וביאה אם התרו בו בכל אחת וכדתנן (בנזיר ל"ח:) שאם אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת, ועיין רמב"ן בסה"מ (שורש ט') וא"כ גליא לן קרא דאיכא חטאת בכריתות, אבל לעולם לאו בעינן דומיא דע"ז, וא"כ שפיר עולים כל שיטות התוס' דנקטו לאו גבי חטאת בכמה דוכתי ודוק, ולרוב הטרדה אקצר. ידידו דו"ש וש"ת העלוב יחיאל העליר כמוהר"ר אהרן זללה"ה חופ"ק הנ"ל

סימן מב וואלקאוויסק החיים והשלום לכבוד יד"ע וי"נ ה"ה הרב המאוה"ג החו"ב סוע"ה המפורסם כש"ת מוהר"ר ראובן גרשון הכהן נ"י האב"ד דק"ק לונא

בדבר אשר העלה בדין מי שהוא חשוד על עריות כמה פעמים שנחשב מומר לזה, אם יש לו נאמנו' למכור בשר כשר, שיש בו כמה חששות מטריפות וניקור, ויסוד דברי כתר"ה דהא קי"ל ביו"ד (סי' קי"ט ס"ה) החשוד על דבר חמור חשוד על הקל ממנו, אלא שהש"ך שם הביא בשם הרמב"ן והרשב"א דהיינו ששני האסורין הם מין אחד, ועיקר ראייתם דהא קי"ל בפ"ק דחולין דמומר לערלו' מותר לאכול משחיטתו, וא"כ למאי דקי"ל (ביו"ד סי' ב' ס"ו) להחמיר כדעת הרמב"ם דמומר לאחד מכל האסורין צריך בדיקת סכין לענין שחיטה, וא"כ ה"ה לכל האסורין, ואין דינו של הש"ע (בסי' קי"ט הנז') אלא בחשוד שעבר פעם א' או ב'] אבל במומר שעבר ג' פעמים] יש לדון שלא להאמינו בשום איסור כדעת הרמב"ם, את"ד של כתר"ה

(א) ותחילה נעיין אם דעת הרמב"ם להחמיר מד"ת או מדרבנן, והנה לכאורה דינו של הרמב"ם תמוה ומאין יסודו, והרא"ש בחולין יישב דעתו דרך אפשר, והי' נלענ"ד להביא ראי' לדינו מהש"ס דסנהדרין (כ"ז.) מומר אוכל נבילות לתיאבון ד"ה פסול לעדות להכעיס כו' ופירשה הרי"ף בהלכותיו דטעמי' דרבא דמודה בפסול מומר אוכל נבילות לתיאבון [אע"ג דלא ס"ל לפסול כל רשע המחוייב