עמודי אור ז

שו"ת

עמודי אור

סימן א סווואלק

שאלה תפילין של ראש אם מעכב שיהיו הבתים מעור אחד, ולא מהני דיבוק

(א) תשובה הנה במנחות (ל"ד:) מבואר דד' בתים של ראש צריך שיהיו מעור אחד, וכן סתם בש"ע (א"ח סי' ל"ב ס' ל"ח) והמ"א הביא דעת הפוסקים דמהני כשחיברם ע"י תפירה, ואולם מדברי התוס' בסוטה (ח"י, בתוך ד"ה כתבה) מבואר בפשיטות דחיבור ע"י תפירה לא מהני, ואף בגט אם חיבר שני קלפים ע"י תפירה לא מהני, והביאו שם מר"ה (כ"ו.) דשופר של פרה פסול מה"ט דכיון דקיימי גלדי גלדי הוה כשנים ושלשה שופרות, ורחמנא אמר שופר אחד, ומה"ט פסיל התם (כ"ז.) דיבק שברי שופרות, ולפי דבריה' אלו לכאורה פשוט דגם בתפילין לא חשיב חיבור ע"י תפירה או דיבוק

אלא שהי' מקום לומר כיון דחזינן דפסיל הש"ס קרן של פרה אע"ג דחיבו' גמור בידי שמי' הוא, אלא מפני שהוא נראה כשנים ושלש' שופרו' פסול, וכן הוא לשון הש"ס בר"ה שם שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלש' שופרות, והא דפר' כיון דקאי גילדי גילדי מתחזי כשני' ושלשה שופרות, הרי מבואר דבשביל שהוא נראה לעין כדבר המחובר מכמה חלקים, פסול הוא, וע"כ פסולא דאוריית' חשיב לי' הש"ס, מדפריך עלה למה לי' למתני במתניתין טעמ' לפסול של פרה מפני שהוא קרן, תסגי לי' בהאי טעמא דשני' ושלשה שופרו' הוא, ואם נימא דהאי מתחזי פסולא דרבנן הוא, מאי קשיא לי', הא אצטריך טעמא דאקרי קרן לפוסלו מן התורה, אלא ע"כ דהאי דמתחזי פוסלו מה"ת, ועל יסוד זה פליג ר' יוסי ואמר דקאמרת שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, כיון דמחברי אהדדי חד הוא, דסבירא לי' דהאי דמתחזי כב' וג' לאו כלום הוא, כיון דלפי האמת אחד הוא, אבל בדבק שברי שופרו' דבאמת נתחברו בידי אדם, לא פליג ר' יוסי, ולשון התוס' בסוטה שם כיון שניכר התוספת, הרי מבואר דבמראית עין תלוי הדבר, [וע' ירושלמי יומא (פ"ו ה"א) לענין קרבנות, שמצוה להביאם מן המובחר, שקיל וטרי אם אחד משובח בגופו ואחד משובח במראיו מי קודם, ואכמ"ל], ולפ"ז בבתים של ראש כשמחברן למטה ואין החבור נראה לרואה שפיר יש מקום

להכשיר

(ב) ולכאורה הי' נראה להכריח כן מסוגיא דמנחות (שם) דתני' תפילה של יד כותבה על עור אחד ואם כתבה בארבע עורות והניחם בבית אחד יצא וצריך לדבק [את הד' עורות בתפירה או בדבק, רש"י] שנאמ' והי' לך לאות על ידך כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפני' דברי ר' יהודה ור' יוסי אומר אינו צריך, דלית לי' הקישא דפנים לחוץ, ומסקינן דחזר ר' יהודה, עכ"פ מבואר דגם למאי דס"ד דר יהוד' דבפנים נמי בעינן אות אחת מדאוריית' מ"מ מהני חבור ע"י תפירה ודבק, ואע"ג דאקושי מקיש פנים לחוץ, מ"מ החילוק מבואר דבחוץ לא מהני חיבור ע"י תפירה וכדומה, משום דמינכר, ובפנים כיון דלא מתחזי, מהני חיבור ע"י תפירה, דחשוב מחובר ואינו נראה ג"כ, ומיושב יפה קושיית הב"ש באה"ע (סי' ק"ל ס"ק ח' ע"ש ודוק)

והנה במנחות (ל"ה:) אמרינן אביי הוה יתיב קמי' דר' יוסף אפסיק לי' רצועה דתפילין א"ל מהו למיקטרי' א"ל וקשרתם כתיב שתהא קשירה תמה א"ל רב אחא ברי' דר"י לרב אשי מהו למתפרי' ועיילי' לתפירה לגאו שלא יראה ויהא כשלימה רש"י] אמ' לי' פוק חזי מאי עמא דבר, ופרש"י וכיון דאין נוהגין כן לא תעשה, והתוס' שם וש"פ מפרשים דלקולא פשט לי', דנהגו להקל, ולפי היסוד הן הן הדברים שבארנו שהכל תלוי במראית העין, ולהכי בעי' רק באופן כשעיילי' לתפרי' לגאו דהשתא אינו נראה, כפרש"י ולא מבעי' לדעת התוס' דלקולא פשט לי', יש מקום להקל בנ"ד כשהחיבור למטה ואינו נראה, אלא אף לפרש"י משמע דלאו לפסולא דאורייתא פשט לי', אלא כיון דלא נהגו להקל בזה, גם אתה לא תעשה, וא"כ אין כאן חומרא דאו', וה"נ בנ"ד יש להכשיר אם חיבר הבתים

(ג) אלא דאין לדמות הענינים זה לזה, דיש מקום לומ' דדוקא ברצועות דלא כתיב קרא לקפידא שיהא רצועה אחת, אלא דתמה בעינן, כיון שחיברה ואינה ניכרת שנתחברה מקרי שלימה, וכענין זה אמרינן (עירובין פ"א.) גבי עירוב דבעינן פת שלם, דככר שנפרסה ותפרה בקיסם, אם ידיע תפרה, שניכר מקום התפירה, הויא כפרוסה, ואי לא ידיע תפרה נחשבת שלימה ע"ש, אבל לענין דבעי' אחד ולא שנים, יש לומ' דלא מהני מה שנתחב' ע"י שום דבר, ואין ראי' מחיבור רצועות לחיבור הבתים, ויסוד נכון לחילוק זה נלע"ד בהקדם דברי התוס' במנחו' שם (ד"ה אלו) שהקשו על רש"י שכ' שהד' שברצועו' של ראש והיו"ד שברצועות של יד נחשבין מהשם, והקשו עליו מדאמרינן בפ' במה מדליקין (כ"ח.) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמ' טהור בלבד למאי הלכת' אילימא כו' אלא לעורו' והאמ' אביי שי'ן של תפילין הלכה למשה מסיני פירו' ופשיטא דצריך בהמה טהורה, ומסיק אלא לרצועות משמע דד' ויו"ד לא חשיבי אותיו' עכ"ל, ולענ"ד נראה ליישב פרש"י למה שכתבנו דחיבו' רצועות כדעייל תפרי' לגאו, לאו פסולא דאורייתא הוא גם לדעת רש"י, א"כ שפיר איצטריכא ההלכתא שתהא כל הרצועה מבהמה טהורה, דאי משום הד' והיו"ד הוה מכשירינן אם עשה חלק הרצועה שהד' והיו"ד בתוכה מבהמ' טהורה, וחבר לה יתר הרצוע' מבהמה טמאה, להכי אתאי הלכתא שיהי' כל הרצועות [כפי אורכם הצריך מן הדין] מבהמה טהורה, ודו"ק כי נכון הוא בע"ה

ולפי דברינו אלה, מוכח דבעור הבתים של ראש לא מהני חיבור כלל, דאי נימא דמהני, א"כ מאי פריך משי'ן של תפילין נימא דאתיא הלכתא שלא יעשה הבתי' החיצונים שבהם השיני"ן מבהמה טהורה והבתים הפנימים יחבר להם מעור בהמה טמאה, אלא ע"כ פסיקא לן דעור אחד בעינן לגמרי בלי שום חיבור, וכיון דבתים החיצונים שבהם השיני"ן צריך להיות מבהמה טהורה, מוכרח להיות ממילא הד' בתי' כולם מבהמה טהורה, ופריך שפיר, והיא לכאורה ראי' נכונה לענ"ד, ומסתבר כן דהא בדבק שברי שופרות לא מכשירינן בשום ענין, אפי' דבקן יפה שאין הדיבוק ניכר כלל, ע"כ החילוק כמו שכתבנו, דברצועות דתמה בעינן מהני החיבור, להחשיב שלימה, ולא להחשיבן אחד, [ועי' אהלות פ"ג מ"ד שאין חבורי אדם חיבור ובר"ש שם מה שהביא מהתוספתא, ואין לדמות הענינים]

(ד) ובמשנה דכלים (פ' ח"י מ"ח) שנינו תפיל' [של ראש] ארבע כלים [לענין טומא', מתורת כלי קיבול] התיר קציצה ראשונה ותיקנה טמאה טמא מת, וכל בית נקרא קציצה] ופירשוה המפרשים שהעביר בית אחד והביא אחר תחתיו טמאה, דחיבור משוי להו גוף אחד, וכן שניה