עמודי אור נו

כנראה איסור זה מדבריהם, דהא אם אכלה מעצמה אין מונעין אותה] תדע דהא לוקחין בהמה מדמי שביעית וג"ה וחלבה ודמה לא חזו לאדם, ולא ממעטינן אלא דבר העומד לשריפה וזה ברור]

(ב) וראיתי לבאר השמועה בשבת (כ"ה) דדייק הש"ס בדין הדלקה בשמן תרומה טמאה מנא לן דתרומה טמאה שריא בהנאה, אמר רב כשם שמצוה לשרוף קדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף תרומה שנטמאת ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה, היכן אמרה תורה מדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדב' אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך, ודקדק הרשב"א בחי' למאי הוצרך רב לומר דכשם שמצוה לשרוף כו' דלכאורה מילתא יתירתא היא, ולא צריכא כלל לטעמא דסוגיין, ועיי' בפ"י בחי', נוסיף לדקדק עוד מאי דסיים רב ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה, הול"ל ואמרה תורה תיהני ממנה, מאי אתא לאשמעינן הא דדקדק בשעת ביעורה. והנה התוס' בשמעתין תמהו דבכל שטחיות הסוגיא מבואר דבעי קרא להתיר תרומה טמאה בהנאה, ומנא לן קרא לאסרה בהנאה דאיצטריך היתירא ע"ש שנדחקו הרבה ביישוב הקושיא. ביישוב כ"ז נאמר דבחולין (קט"ו:) ילפינן דבשר בחלב אסור בהנאה מק"ו מערלה ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה בה עבירה [בבישולו בין שבא בעבירה ובין שבא שלא בעבירה כגון ע"י קטן או ע"י עכ"ומז לשון רש"י חולין קי"ד. ד"ה כל ע"ש, ודוק, ה"ה נפל ממילא חלב לתבשיל בשר, כיון שעכ"פ מאורע זה אסור לנו לעשותו ודוק] אינו דין שאסור בהנאה, והאי ק"ו לא ניתן לידרש אלא במידי דאסרי' רחמנא באכילה, אבל דבר שבא ע"י עבירה ואין לנו בו איסור אכילה ליכא למילף איסור אכילה והנאה מהאי ק"ו דאיכא למימר חורש בשור וחמור ומעשה שבת יוכיחו ע"ש בסוגיא היטיב

(ג) ומעתה נדקדק כיון שהזהירה תורה על שמירת התרומה שלא לטמאותה, כדילפינן (בכורות ל"ד:) ע"ש באורך בסוגיא, לפ"ז תרומה טמאה דילפינן עשה באכילתה מקרא (יבמות ע"ג:) שפיר אית לן ק"ו לאוסר' בהנאה מערלה [מאי נפרוך מה לערלה שכן לא הי' לה שעת הכושר נימא כלאים יוכיחו, מאי נפרוך מה לכלאים שאסורין שלא כדרך הנאתן כדפריך בפסחים (כ"ה.) נימא ערלה תוכיח, וכאן ליכא למיפרך מה להני [ערלה וכלאים] שכן גדולי קרקע [כדפריך בחולין אק"ו דבב"ח] דהא תרומה טמאה נמי גדולי קרקע נינהו] דהא נעבדה בה עביר' שנטמאה [וכמש"ל דאין חילוק בין טימאה בידים או ממילא] ואין לדחות הק"ו דנאמר מה לערלה שכן אכילתה בלאו משא"כ תרומה טמאה שאכילתה בעשה [עיי' תוס' שם בחולין קט"ו: ד"ה ומה ערלה] דאדרבה נילף בה באמת גם אזהרה לאכילתה מהאי ק"ו, מה ערלה שלא נעבדה עבירה בה הזהיר, תרומה טמאה שנעבדה בה עבירה אינו דין שהזהיר [וליכא למימר חורש בשור וחמור ומעשה שבת יוכיחו, דהני גם איסורא ליכא באכילתן ודוק, ונילף בה באמת מהאי ק"ו אזהרה לאכיל' ולדעת הרמב"ם בסה"מ ובריש מ"א כל מקום שיש איסור עשה מזהירין מן הדין, ולוקין ע"ז אכמ"ל] ואיסור הנאה, ולהכי איצטריך קרא להתיר תרומה טמאה בהנאה, לאפוקי מהאי ק"ו ודוק כי נכון בעה"י

(ד) אלא שיש לעיין אי הוה קי"ל דתרומ' טמאה אינ' בשריפ', אלא היא כשאר איסורי הנאה הנקברין, מה הי' דין אפרה וגחלתה, קי"ל (תמורה ל"ג:) כל הנקברין (פי' שאינן בשריפה) אפרן אסור, והנשרפין שנעשית מצותן בשריפתן תוס' שם] אפרן [וה"ה גחלתם לדעת כמה פו'] מותר, ולפ"ז תרומה טמאה נמי אם לא היתה טעונה שריפה הי' אפרה אסור וכן גחלתה, ואין לומר הא ילפינן לה איסור הנאה מערלה, וערלה גופה אפרה [וגחלתה] מותר וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ערלה אפרה וגחלתה מותר אף תרומה טמאה כן, זה אינו דהתם חומר השריפה שזה מצותה גורם היתר לאפרה, משא"כ תרומה טמאה שלא עשה מצוה בשריפתה, נשארת באיסורה, תדע דהא במשנה דתמורה שם חשיב בשר בחלב בין הנקברין וחשיב גם חולין שנשחטו בעזרה (ור' שמעון פליג אחולין שנשחטו בעזרה דס"ל דבשריפה] ובתר הכי כללא קתני הנקברין אפרן אסור, ולא פליג שום תנא להתיר אפר בשר בחלב, והא איכא דיליף איסור הנאה בבשר בחלב מק"ו מערלה, והל"ל דלדידי' בשר בחלב דינו כערלה שהאפר מותר, על כרחך מוכח דכיון דלית בי' שריפה ממילא מיתסר, ואין להקשות נילף באמת גם שריפה בבשר בחלב מק"ו מערלה, דמה ערלה שלא נעבדה בה עבירה טעונה שריפה, בב"ח שנעבדה בה עבירה לא כ"ש דטעונה שריפה, זה אינו כיון דנשרפין אפרן מותר הוה דין זה תחלתו להחמיר וסופו להקל, ומה"ט לא דיינינן לי' וכמו שהארכנו לעיל בתשו' [ומהכא נמי מוכח יסודינו דבב"ח וה"ה לתרומה טמאה לדינינו אם לא הי' מצוה לשרפה הי' אפרה אסור, דאל"ה הוה לן למילף באמת מהאי ק"ו דטעונין שריפה דהשתא הא לא הוה רק חומרא מכח הק"ו ולא קולא, כיון דבין כך ובין כך אפרן מותר, אלא ע"כ דכיון דידעינן בהו איסור הנאה, ממילא לא פקע האיסור גם מאפרן וכמו שנתבאר ודוק היטיב]

(ה) ולפ"ז נחזי אנן לפי המתבאר בסוגיא דפסחים (כ"ו:) ושיטת הרא"ש שם ועיי' ש"ך וט"ז ביו"ד (סי' קמ"ב) ובא"ח (סי' תמ"ה) בביאורי הגר"א ז"ל שהסכים לדעתם דבבישול פת בגחלים של איסורי הנאה שאפרן מותר, איכא גווני דשרי הפת או התבשיל, אבל בעכומ"ז דגם אפרו אסור ודאי אסור הפת או התבשיל עש"ב, מעתה נאמר הא עכ"פ קיל איסור אפר לאיסור הנאה של גוף הדבר [או הנאה הבאה בשעת הביעור כמו שיבא לפנינו] אף באותם שאפרן אסיר, דהא הא גופא קולא היא שזה איסור הנאה כשהוא בעינו] נוהג בכל איסורי הנאה, וזה אינו נוהג אלא בנקברין, וגם מלקות ליכא בנהנה מהאפר שאינו אלא בגדר יוצא מהטמא עיי' בפו' ודוק] ולפ"ז נאמר דכיון דאית לן ק"ו מערלה לאסור תרומה טמאה בהנאה ואף אפרה הי' אסור, וגלי לן קרא לך דיש בה היתר הנאה, הוה מסתברא לנו לקיים הק"ו עכ"פ מה דאפשר לאוקמי היתרא דקרא לאפרו וגחלתו, אבל לא בענין שנחשב איסור הנאה גמור על דרך שהוא אסור גם בנשרפין, דהשתא נקיים הק"ו, וגם אהני קרא דהתיר אפרו, והנה המתבאר מסוגיא דפסחים שם דבאבוקה כנגדו אי יש שבח עצים בפת אסור דהוה בעינה, וגם בערלה וכלאי הכרם אסור, וכן הוא מתבאר בסוגיא דסוכה דעצים להאיר הוה הנאה בשעת ביעורן עי' (שם מ'.) עצים דמשחן כו' והוא מוכרח דהא בפסחים (כ"א:) דרשינן בערלה מקרא לאסור הדלקה בשמן ערלה] אע"ג דשרינן בישול באפרו או גחלתו, וע"כ משום דזה חשיבה הנאה בעינה, ולא שייך לומר דנעשית מצותו כמ"ש התוס' בהיתר אפר וגחלת הנשרפין, כיון דבההיא שעתא קא מתהני, ומעתה יתבארו הדברים יפה, דרב אתא לשנויי מנ"ל דבחול מותר להדליק בשמן שריפה [וה"ה להסיקו תחת התבשיל קודם שנעשה אפר או גחלים שזה נחשב הנאה בעינו לדידן דקי"ל כרבי שם, כמ"ש הרא"ש שם, דדוקא באפה ע"ג גחלים בערלה וכלאי הכרם איכא היתר בפת, כיון דגחלים מותרין [כאפר[ אבל בשאבוקה כנגדו דהיינו בתחילת ההיסק אסור לרבי) ויהיב טעמא, כשם שמצוה לשרוף קדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף תרומה שנטמאת, משום דאקרי קדש מצותו בשריפה מה"ת כמ"ש התוס' שם [וכמו שהכרחנו מסוגיא דבכורות שמה"ת מצותו בשריפה] וא"כ לאפרו לא בעי קרא להתירו, דבלא"ה אפרו וגחלתו אחרי שנעשית מצותו [שנשרף[ מותרין, וע"כ קרא אתא להתיר הנאתו בגוונא דאסור בערלה, דהיינו הנאה הבאה בשעת ביעורו, והיינו דדקדק רב ונקיט ואמרה תורה [מדכתיב נתתי לך או מקראי אחריני דילפינן] בשעת ביעורה תהנה ממנה, וכדמסיק היכן אמרה תורה, דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי דמהכא נפקא לן איסור לטמאות התרומה [שזהו היסוד לאוסרה בהנאה מכח דנעבדה בה עבירה כמשנ"ת] וכתיב לך שלך תהא להסיקה [מתחלתה אף שאבוקה שלה בעינה] תחת תבשילך, ובכה"ג בערלה אסור, התירה התורה בתרומה טמאה לאפוקי מהק"ו וממילא הדלקה בשמן אע"ג דהנאתו בשעת ביעורו נמי שרי, והכי נמי יליף לקמן מדכתיב ולא בערתי ממנו בטמא, ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בשמן של תרומה שנטמאת, עיקר דיוק הש"ס להתיר הבערה בשמן שנטמא דרך הנאתו בעינו לאפוקי מהק"ו מערלה כמו שבארנו, [ומעתה שוב ליכא ק"ו לאוקמה אכילת תרומה בלאו שכתבנו לעיל, דהשתא איכא למפרך מה לערלה שכן אסורה בהנאה, משא"כ בתרומ' טמאה דרחמנא שריי' ודוק] ובהכי ניחא נמי למאי דהסברנו דבתרומה טמאה נמי שייך יסוד נעבדה בו עבירה, ומ"מ גלי