עמודי אור נג

יהושע אומר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י כו' ואי איתא למה לי' לר"א למשרי משום הואיל [שזה אינו ניתר אלא מדוחק [כמבואר בפוסקים שכל מקום שאפשר לעשות בלא הואיל עדיף טפי, ואסור לעשות בענין שע"י הואיל] וריב"ב סמיך על הטלת צונן, מה שאין לסמוך ע"ז בש"מ, ואמאי לא יניחנה עד שתחמיץ וישרפנה תיכף [ואין לעקש ולומר דהוא מטעם דאין שורפין קדשים ביו"ט, וה"ה לתרומה וחלה טמאה, דהא התוס' כתבו בכ"מ, דמשום איסור מלאכה הוא, דלא שייך בהו מתוך דליכא בביעורן צורך היום ואפשר להניחו לאחר יו"ט, אבל בחמץ דחשבינן לביעורו צורך היום מכח איסור בל יראה, לא גרע אם הוא תרומה ג"כ ודוק] כיון דלדידן אית לן מתוך [ויש לי בעניי בזה קצת עיון, דבגמרא שם איכא תרי טעמא דלר"א וריב"ב עבר על חלה בב"י, או משום דטה"נ ממון וקרינן בי' לך, או משום הואיל ואי בעי מתשיל עליה כדידי' דמי [ומהני זה בחמץ לחוד דגלי רחמנא דגורם לממון כממון דמי, הואיל ואילו מגניב כו' ה"נ האי הואיל, אבל בש"ד לא אמרינן הכי למחשב מה שאינו שלו כשלו משום הואיל, ואכמ"ל] ויש לי ספק, הנה פשיטא לי דכזית חמץ של שני שותפים, ואין עליהם אחריות זע"ז [שהתנו כן, שלא יהיו כש"ש, או בשאר גוונא] אינם עוברים בב"י דהא ליכא שיעור כזית לכל אחד, ולפ"ז מאן דמפרש ב"י דמתניתין משום טה"נ הדבר פשוט שאינו עובר אלא לפי חלק טה"נ שלו, דלא עדיף לענ"ד משאר שותף שאינו עובר כ"א לפי חלקו, וא"כ הי' מקום לדקדק במשנתנו, שע"כ העיסה כ"כ גדולה, שאם יפריש ממנה חלה יהא בטוה"נ שלה כזית, ויעבור ע"ז, והא מן התורה אין שיעור לחלה אמאי לא שרינן לי' להפריש פחות מעט שלא יהא בשיעור טוה"נ של החלה כזית, [ויותר תקשה לר' יהושע דברייתא דירושלמי שהבאתי לעיל, דס"ל באמת שעובר בב"י אלא שהוא בשב ואל תעשה, והא מ"מ ל"ת דאורייתא הוא, ואמאי לא שרינן לי' להפריש פחות מכשיעור שיעבור] וגם דלפ"ז הוה מתיישבא קצת קושייתינו אמאי לא שרינן לאפרושי ולשורפה ביו"ט, כיון דאית לן מתוך הוה ביעור חמץ צורך היום, דעד כאן לא שרינן ע"י מתוך, אלא כשמבער מה שהוא עובר עליו, אבל כאן שצריך לבער כל החמץ בשביל טוה"נ שלו, נמצא עשה מלאכה יתר מצורכו, לא שרינן כה"ג ודוק, אך למאן דמפרש טעמא משום הואיל ואי בעי מתשיל, פשיטא שאף בכזית חלה שיפריש יעבור, ועכ"פ נפקותא גדולה יש בין שני טעמים אלו, וצריך אני להתלמד בכ"ז]

(ו) הן אמת דלר"א לא קשה כ"כ דקי"ל ר"א שמותי הוא, ולפי' התוס' בכ"ד, אזיל ר"א בשיטת ב"ש, וב"ש לית להו מתוך (ביצה י"ב.) ולהכי לא שרי שריפת החלה, אחר שהחמיצה, ומריב"ב ג"כ לא קשה דאיהו ס"ל במכילתא (פרשה בא, פ' ח' עש"ה) דחמץ השבתתו בכל דבר, וע"כ לא שרו הפו' לשרוף חמץ ביו"ט, אלא לדעת הסוברים דביעור חמץ הוא בשריפה, א"כ הוה השריפה צורך היום לתקן לאו דב"י כמ"ש התוס' אבל ר' יהודה בן בתירא דס"ל השבתתו בכל דבר, לא שייך מתוך לשורפו, ולהשביתו בשאר ביעור אי אפשר, דהא חלה טמאה היא ומצותה בשריפה, לכך אין לנו דרך אחר כ"א להטילה בצונן

(ז) ועדיין שמועתינו מימרא דרבא צריכה יישוב לענ"ד, מה דמשמע בפשיטות דאי הוה אמרינן מתוך הי' מותר לשרוף חמץ ביו"ט [למ"ד אין ביעור חמץ אלא שריפה] וכתבו התוס' אע"ג דבעינן צורך היו' קצת [כשיטתם ביצה י"ב. ע"ש] הכא מה שמבער הוה צורך היום, והדבר צריך תלמוד מה נקרא כאן צורך היום, אם מצד המצוה הא גם שריפת נותר ותרומה טמאה, וכן הקרבת נדרים ונדבות ג"כ יש מצוה בעשייתן, ומ"מ אסור לעשותן ביו"ט [ודע דבירושלמי (פ"ב דשבת ה' א') משמע דאיסור שריפת נותר ביו"ט, אינו משום איסור מלאכה, אלא שאין זה מצותו לשורפו ביו"ט, דגרסינן התם ולא בשמן שריפה א"ר חסדא זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת, והא דתנן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולין כדי שיצית האור ברובן, א"ר יוסה בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאליו [אם הצית את האור מע"ש והיא דליקה בשבת] ברם הכא אין שורפין את הקדשים ביו"ט כו', מהו להצית האור במדורת חמץ מאן דיליף לה מנותר אסור ומאן דלא יליף לה מנותר מותר, ע"כ, הרי מבואר דאסור שריפת נותר ביו"ט [וכן חמץ] אף בענין שאין בו משום מלאכה, אבל הדבר מבואר שם דהיינו למאן דיליף מקרא דעד בקר, תן בקר שני לשריפתו, כדאמר התם, מה חמית לומר כן לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו אחר שני בקרים כו' אבל לרבא דיליף לה מלבדו דגבי יו"ט, וכ"ש לרב אשי דנסיב טעמא דמשום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, מבואר הדבר דמשום מלאכה הוא דאסרינן שריפתן ודוק

ואין לומר דשאני חמץ דמקרי צורך היום משום איסו' ב"י, דא"כ נדרים ונדבות ברגל שלישי שאם לא יקריבם יעבור בלא תאחר נאמר דהוה צורך היום, [ואין לומ' דשאני התם אע"ג דעבר אלאו דב"ת, מ"מ לא תיבטל מצות הקרב', הא גם בחמץ בראשון של פסח דקיימינן בי' בסוגיא זו, לא תיבטל מצותו שישרפנו בחולו של מועד ודוק] רק שיש לומר בזה ע"ד שכתבנו לעיל דבחמץ כשא"א לשורפו מחוייב להשביתו בשאר דבר, כדי שלא יעבור בב"י, וא"כ אם לא ישרפנו תיבטל מצות שריפתו, מ"מ לא יתכן לומר כן בשיטת התוס' שכ' בפסחים (כ"ט:) דמשהה חמץ ודעתו לבערו אינו עובר באותה שהייה, וא"כ יכול להשהותו עד חוש"מ ולשרפו לדידהו ודוק, וזו לא שמענו היתר לנו"נ בכה"ג, וא"כ מה שייך בחמץ טפי צורך היום מבשאר מקומות

(ח) והנה התוס' (בשבת שם כ"ה בד"ה ולא מילה) הקשו אהא דמשמע שם דלרבא הוי יו"ט ל"ת לחוד ולא ס"ל דשבתון הוה עשה [ולכאורה הי' מקום לומר דרבא ורב אשי בהא גופי' פליגי אי שייך עשה בלשנא דקרא בכה"ג, כיון שאין כאן דבר מחייב אותנו בקום ועשה, ואשכחן כה"ג דפליגי רבא ורב אשי בזבחים (כ"ז:) בהא דכתיב גבי חטאת כל הנוגע בבשרה יקדש, שאם פסולה היא תפסל, פריך הש"ס ליתי עשה דאכילת קדשים ולדחי ל"ת דכל שבקדש פסול איכא ל"ת באכילתו, ומשני רבא דאין עשה דוחה ל"ת במקדש, ורב אשי משני קדש עשה הוא ואין עשה [דאכילת קדשים] דוחה ל"ת ועשה הרי הדבר מבואר דבכה"ג פליגי רבא ורב אשי אי מידריש קרא לעשה או לא, ובאמת הענין הזה צריך חקירה רבה במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן במנין המצות ואכמ"ל] ובפ"ק דביצה (ח':) משמע דאית לי' לרבא י"ט עשה ול"ת הוא גבי אפר כירה. לענין מלאכת חרישה ע"ש שנדחקו

ולענד"נ דבאמת יש להבין בסוגיא וכ"ש בטעמי' דרב אשי דס"ל יו"ט עשה ול"ת הוא לענין הבערה, והא אנן קי"ל (ביצה י"ב.) מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך, והנה באמת כתבו התוס' שם דכיון דממעטינן מלכם לכם ולא לגבוה, אין זה לאו הבא מכלל עשה, אלא דאהדרי' קרא לאיסורי' ללאו עש"ה [ועיי' בס' נשמת אדם ריש ה' יו"ט] וכבר פלפלנו בזה במ"א בעה"י, והבאתי דברי הרשב"א והש"מ, שנתעוררו כיון דשלא לצורך כלל ליכא איסורא, מי גרע צורך גבוה משלא לצורך כלל, ותירצו הראשונים ז"ל דגזה"כ הוא ואהדרי' לאיסורו, וראיתי לבאר כאן הענין דלכאורה לדידן קי"ל כב"ה (ביצה כ':) דנו"נ אין קרבים ביו"ט דדרשינן לכם ולא לגבוה, יפלא לכאורה בכל הנך אמוראי דשקלי וטרי לפרושי טעמא דאין שורפין קדשים ביו"ט, אביי ורבא ורב אשי [בשבת שם] תיפוק להו דצורך גבוה אין נעשה ביו"ט, והלא התוס' גופייהו הזכירו לימוד דלכם לענין שריפת קדשים ע"ש, [ובאמת התוס' בשבת שם לחד תירוצא כתבו דרבא ס"ל נו"נ קריבין ביו"ט, אבל דוחק הוא לומר כן באמת לכולהו אמוראי דליתי דלא כהילכתא) והא מהא גופי' דאמעיט נו"נ אית לן למעוטי נמי שריפת קדשים, והנלענ"ד דבירורן של דברים הוא, דלכם גלי לן דלגבוה אינו בכלל היתר מלאכה שהותרה ביו"ט [כמ"ש הרא"ש בפ"ב דיומא] ואפילו שלא לצורך כתב רחמנא לכם למעוטי גבוה מהאי היתירא, ומ"מ נשאר לנו בכלל היתר לשרוף נותר ביו"ט, כי היכי דשרינן עולת ראי' ושלמי חגיגה ושמחה אע"ג דאפשר להקריבם אחר יו"ט, דרבינהו רחמנא, הכי נמי הוה לן למישרי שריפת נותר בזמנו, כיון דעיקר זמנו היום הוא, הוה לן למימר אתא עשה ודחי ל"ת ולא לעכב לאחר י"ט, כמו דלא מעכבינן עולת ראי' ושלמי חגיגה ושמחה, ולהכי יליף לה אביי ורבא מקרא דלא דחו [ולא דמו לנו"נ דאימעט מלכם לחודי', דהתם לאו עיקר זמנן היום, והא באמת אשכחן כה"ג, דמילה בזמנה דחי יו"ט אע"ג דאפשר לעשותה אחר יו"ט, ושלא בזמנה לא דחיא] ורב אשי ס"ל דלא צריך קרא להכי כלל, כיון דכתיב לכם אמעיט לגבוה מכלל היתר מלאכה, ואתהדר לאיסורי' דהוה יו"ט עשה ול"ת, ושוב ידעינן מסברא דלא אתא עשה ודחי ל"ת ועשה [וס"ל דלא ילפינן לשריפת