עמודי אור ה

היקרים לתורה ותעודה קרבוני, ובישרם ותומם באהבה עזה לכל לומדי תורה לאושר הנרצה גדלוני, אשר לשמם ולזכרם ככל הטוב אשר גמלוני, קראתי ספרי עמודי אור ר"ת אהרן ורבקה זללה"ה מקאיידנאוו יליצו טוב בעדני, ואחרי ההודאה לשעבר הנני צועק לעתיד לבא לפני שער השמים, יתנני ה' לחן בעיני חכמי תעודה לשום על ספרי עינים, ואם משגה תמצא בו יגלו לי אזנים, למען ארים מכשול ואודה על טעותי כל הימים אשר יגזור ה' בחיים, ואומר לא ידעתי לצלול כי גאו המים, וזה כל פרי הסר חטאתי בסקלי המסילה בל ינגפו רגלים, והמה כחסדם אשר יפעלו להעירינו ישוב להם כגמולם הטוב בכפלים, ואני בעניי אחזיק להם טובה מלא חפניים, אחוי קמי רבנן ותלמידיהון קידה על אפים, נזכה להעמיד הלכה ברורה בצאת דבר ה' מירושלים

והנני מודיע בשער בת רבים כי כל האמור בחיבורי לדינא הוא להלכה ולא למעשה, ולא טוב ספרי ממה שאמרו (ב"ב ק"ל:) אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה עד שיאמר לו הלכה למעשה, והנה רשב"ם פי' שם אם יראה רבו עושה מעשה אל יקבע הלכה בכך דשמא טעה כו', ולענ"ד הוא דחוק דאטו בגברא דעביד למטעי קאימנא הלא כלל אמרו לכל חכם שלא ילמוד מפי מעשה, ואמאי לא, ואולי יש לפרש דע"כ בענין ספיקא דפלוגתא מיירי שצריך לקבוע הלכה כמר או כמר, ואמרינן בפסחים (נ"א.) אמר לי' רבה בב"ח לבני בני לא תאכל [דאייתרא] לא בפני ולא שלא בפני אני שראיתי את רבי יוחנן שאכל כדי הוא ר' יוחנן לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו אתה לא ראיתי אותו לא תאכל כו', א"כ מהאי טעמא אי אפשר ללמוד הלכה כפלוני ממעשה שראה רבו עושה מעשה כדעתו, שמא כה"ג הוא שראהו בעצמו שעשה כדבריו סומך עליו הוא לעצמו אבל לא לאחרים, לכך אין למדין הלכה מפי מעשה עד שיאמר לו הלכה למעשה, ויש סמוכין לפירוש זה מהירושלמי ויתבאר יפה כפי הנחתינו ז"ל (פאה פ"ב ה' ד') הכל מודין שאין למדין [הלכה[ מן המעשה, אמר רבי מנא הדא דתימא בההוא דלא סבר ברם בההוא דסבר עבד, אמר לי' בין סבר בין לא סבר בההוא דפליגי ברם בההוא דלא פליגי בין סבר בין לא סבר עבד, כצ"ל, וכ"ה בירושלמי ספ"א דחגיגה ע"כ, ועי' מפרש שנדחק בפירושו, ולפי הצעתינו דבריי מבוארים שרבי מנא רצה לפרש אין למדין מן המעשה, היינו אדם שאינו מבין יפה סברת הענין וחיישינן שמא טעה בראותו, וכמו שפירש רשב"ם, אבל מי שהוא מבין סברת וטעם הענין למה לא ילמוד מן המעשה, דהא קיי"ל מעשה רב, והיינו דקאמר הדא דתימא בההוא דלא סבר [פי' אינו מבין, ועביד דטעה בסברת טעם הענין] ברם בההוא דסבר עבד, כמו שראה רבו עשה מעשה, אמר לי' בין סבר בין לא סבר אין לו ללמוד מן המעשה בההוא דפליגי, כמו שפרשנו כיון שיש חולקים אין ראי' ממה שעשה רבו שדעתו להורות כן לכל העולם, שמא הוא בשביל שראה רבו עשה מעשה וכההיא דפסחים שכתבנו, ברם בההיא דלא פליגי בדבר המסופק לנו ולא שמענו בו מחלוקת בין סבר בין לא סבר עבד, ואין לנו לתלות טעות בדמיון, ומותר לעשות כמו שראה גדול עשה מעשה ודוק

(ו) ואשים התנצלותי לפני עם ה' אם קצרה ידי ורוח מבינתי, וללמד לאחרים לא מלאתי חובתי, כי מעודי הועמסתי בעול רבנות וטורח הציבור רבה עלי שיחתה כרמי, כי לסבול משאם, וצורכיהם הטיתי שכמי, כידוע לכל שער עמי, ואמרו חז"ל בקה"ר כי העושק יהולל חכם כל זמן שהחכם עוסק בצורכי ציבור חכמתו מתמעטת, ולא מצאתי לי מקום להסב מעלי עול הרבים כי הלא אחז"ל (מ"ק ו'.) צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עלי' רמיין, ביאור הדברים לענ"ד בהקדם הסוגיא שם מצא שדה מצויינת ואין ידוע מה טיבו, יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר, רבי יהודה אומר עד שיהא שם זקן או תלמיד [פרש"י שיהא יודע שנחרש] לפי שאין הכל בקיאין בדבר [ושם בסוגיא וליחוש דילמא אילנות מגואי וקבר מבראי כדאמר עולא בעומדין על הגבולין הכא נמי בעומדי על הגבולין, נראה האי כדאמר עולא הוא בנדרים (מ"ב:) דאוקמה עולא בעומדין על הגבולין ע"ש] רבי יהודה אומר עד שיהא שם זקן או תלמיד לפי שאין הכל בקיאין בדבר, אמר אביי ש"מ צורבא מרבנן דאיכא במתא כו', והנה לפרש"י שפירש דרבי יהודה מצריך עדות זקן אי תלמיד קשיא טובא הא בתורת עדות כל אדם נאמן, ומאי לפי שאין הכל בקיאין בדבר, מה בקיאות צריך בדבר שראו עיניו, גם היכי דייק אביי ש"מ צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עלי' רמיין, מנאן לי' הא, דילמא אתרמי דידע ומסהיד, והנה רש"י נדחק בפירוש הברייתא ההפרש בין יש בה אילנות כו', ועי' תוס' שהביאו תוספתא, ופליאה דעת ממני לא זכיתי להבין שהרי השמועה פשוטה ומבוארת עפ"מ ששנינו (אהלות פי"ח מ"ב) שלשה בית הפרסות הן שדה שנחרש בה קבר נטעת כל נטע ואינה נזרעת כל זרע כו', ושם שדה שאבד בה קבר נזרעת כל זרע ואינה נטעת כל נטע, והיינו דקתני מצא שדה מצויינת ואינו יודע מה טיבו אם נאבד בה קבר או נחרש, יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר שכן משפטה נטעת ואינה נזרעת, אין בה אילנות [פי' אלא זרעים דמדקרי לה שדה ע"כ או זרע או נטע אית בה ורוב זרעים נעקרים הן ג"כ ולא דוקא נקצרים ודוק] בידוע שאבד בה קבר לכך ציינוה ושמרוה כמשפטה נזרעת ולא נטעת, רבי יהודה אומר מזה אין ראיה שמא לא היו בקיאין בדין בית הפרס לכך זרעוה או נטעוה אף באיסור, לכך אין זה מוכיח על ענינה עד שיהא שם דר באותו מקום זקן או תלמיד דכשידוע לנו שדר שם ת"ח ודאי על פיו נעשה כדין, אבל זולת זה לא סמכינן על נטיעה או זריעה שאין הכל בקיאין בדבר, ודייק מינה אביי דאכתי ניחוש דילמא לא ידע הת"ח מה שעשו בשדה זו ולא הורה להם כלל, ש"מ צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עלי' רמיין לעיין ולחפש בל יכשלו בלא הידע, ולהכי סמכינן עלה שידע והורה, לעשות הכל כתורה

(ז) בסוף חבורי הצבתי ארבעה פלפולים ושלשה דרושים, אולי יהיו לרצון לפני חכמי חרשים, לבאר ולאחד תורה שבכתב ותורה שבעל פה הלא אותה אנו מבקשים, והם כנגד אחדות הצור עם כנסת ישראל היפה בנשים, כי תורה הכתובה מאתו תצא נטועה בקדש הקדשים, וברוח פיו יסד בארץ בית נאמן לרצוי' נבוני לחשים, רמזתי לקוצר בינתי על האמור בזוה"ק (בראשית ד' קע"ב.) אתעביד ביתא דעלמא כו' בגוי' נפק חד אילנא איתגלי ביממא ואתכסי בלילא האי ביתא שלטא בלילא ואתכסי ביממא כו', וידוע שתוש"בכ הוא מדת יום, ותושבע"פ הוא מדת לילה, ועי' ברא"ש פ' בתרא דר"ה שהביא הפרדר"א שבמ' יום שהי' משה בהר כשהי' קורא מקרא הי' יודע שהוא יום וכשהי' שונה משנה היה יודע שהוא לילה, וידוע שתורה שבכתב נגד שמים ותושבע"פ נגד הארץ (עי' בבאורי הגר"א לפ"א פ"א מי"ג) וע"פ הזוה"ק יובן לשון הכתוב (ישעיה נ"א) לנטוע שמים [כי שמים בחי' יום מכוון ענין נטיעה] וליסוד ארץ [בחי' בית המכוון לארץ תושבע"פ] וכן בכ"מ יובנו פשוטי המקראות על פי הצעות הללו, ובזה בארתי מדרש תמוה (ש"ר פ' מ"ז) כתב לך התחיל מלאכי השרת אומרים לפני הקדוש ב"ה אתה נותן רשות למשה שיכתוב מה שהוא מבקש שיאמר לישראל אני נתתי לכם את התורה ואני הוא שכתבתי ונתתי לכם, אמר להם הקב"ה חס ושלום שמשה עושה את הדבר הזה [לתלות התורה בדעתו] ואפילו עושה נאמן הוא שנאמר לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, והוא פלא, אולם לפי הצעת הזוה"ק יתבאר נכון בעה"י, ידוע כי משפטי תושבע"פ תלוי בדעת הסנהדרין, אפילו הם מחולקים עמו ית', כאמרם ז"ל (פ"ה דב"מ) לא בשמים היא כו', ואמר שם נצחוני בני, וכבר האריכו בזה המחברים נ"נ, ואמרו (סנהדרין פ"א) משה במקום ע"א סנהדרי גדולה הוה, וא"כ הי' אפשר שבלמדו דין מדיני תושבע"פ לישראל ויכריע דעתו [אפילו שלא כדעת הגבורה] ויאמר לישראל היא דעתי וכן תעשו, אבל בזה יצדק, כי כן גזרה רצונו ית' אשר בתושבע"פ בחי' ארץ לחכמי ארץ ניתנה הכרעתה, וכמו שנתבאר מהזוה"ק היא בחינת בית, וכה השיבם למלה"ש חס ושלום שמשה עושה התורה שבכתב על שמו כפי דעתו, ואם עושה בתושבע"פ נאמן הוא שנאמר בכל ביתי הרומזת לתושבע"פ] נאמן הוא.