עמודי אור ד

הי' משה [בתרגמו לישראל דבר ה'] עומד פניו כלפי העם, וכמו שאמרו (סוטה מ') אמר ר' יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה, נמצא שבשעת מעמד הנבחר אשר לא הי' כיום ההוא לפניו ולאחריו, למדו ישראל מפי הגבורה פנים בפנים, ומשה פניו כלפי העם, ואם כן נקל להסביר לישראל כי להם יותר מיוחס לימוד וקיום התורה ועמקי ענינה יותר ממשה, כה הביע להם רועה נאמן בענות צדקתו, שמע ישראל את החקים כו' ולמדתם אותם (כלומר ראוים אתם לזה יותר] ושמרתם לעשותם כי הלמוד המאושר מביא לידי מעשה, וביאר להם כי לא שלל חלילה את עצמו מברית קיום התורה וחוקיה כי ה' אלקינו כרת עמנו ברית בחרב, כולנו באנו בבריתו ית' בקבלת התורה, לא את אבותינו כו' כי אתנו אנחנו אלה פה כו' אולם מה שאמרתי כי הלמוד יותר מיוחד לכם הוא כי פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש זכיתם לראות מוריכם, אבל אנכי עמד בין ה' וביניכם בעת ההיא [הנבחרת] להגיד לכם את דבר ה' בתור תורגמן, ולא הייתי פנים בפנים עם השכינה בדברו ית' אתנו

(ג') ומה יעשו עתה עניי הצאן עדר הנפוץ על כנפי ארץ, וירבה בחיל וחומת תוה"ק פרץ על פני פרץ, תתיפח תושיה תפרש כפיה, כי עלו שמים בחירי מחזיקיה, והועד שמם יתפלצון עמודיה, ושאריתם באו בנבכי ים גלים הומים לשמיד מעזניה, בת מלכו של עולם תחיל תזעק בחבליה, תזכור עת דודים אהבת כלולותיה, ניתנה לעם עולם בחן ואהבה ענדו קישוריה, בכל הארץ יצא לה שם עולם הנצה אשכלות (סוף סוטה) באיביה, ועתה דורשיה מעטו שחו ויצערו שכילים בניה, סוררים הצמיחו פרי כחש הזילוה ילדיה, ותבכה ולא תאכל מרורת פתניה, זעקת שבר תעורר באזני שרידיה, כמו שאמרו באבות (פ"ו) אריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חרב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כו', בארנו הענין ע"פ אגדה דב"ב (ע"ד.) אמר לי' תא אחוי לך הר סיני אזלי כו') שמעתי בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי כי אתאי לקמיה דרבנן אמרו לי כו', הי' לך לומר מופר לך, על אגדה זו עמדו רועי ישראל הקיפוה חבילות תשובות, התוס' שם דקדקו אמאי לא הפר הקב"ה בעצמו דאשכחן הכי בשבועות דור המדבר, התוי"ט בנדרים דקדק הא קי"ל (נדרים ע"ז:) דחכם צריך לומר מותר לך בהתרת נדר, ואם אמר בלשון בעל מופר לך לא הותר הנדר, ואם כן מה הלשון מי מפר לי, וכן מה שאמרו חכמים לרבב"ח הי' לומר מופר לך, המל"מ (פ"י מה' נדרים) הקשה הא קי"ל המודר הנאה מבני העיר אינו נשאל לזקן שבאותה העיר, וא"כ איך הי' רבב"ח שהוא נוגע בדבר יכול להתיר, וכ"ז יבא לכלל יישוב בס"ד בהצעתינו שהתורה נמשלה לבתו של הקב"ה, וניתנה לנו כמשאחז"ל (ש"ר פ' ל"ג) למלך שהיתה לו בת יחידה בא אחד כו' ונטלה כו', א"ל בתי שנתתי לך יחידית היא לפרוש ממנה איני יכול לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך כו', כך אמר הקדוש ב"ה לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי [בהמ"ד] שאדור בתוכו כו', ועד"ז דרשו חז"ל (סנהדרין נ"ט.) תורה צוה לנו משה מורשה, א"ת מורשה אלא מאורשה, וכתבו ח"א כי לאדם שלם בתוי"ח נקרא התורה בחי' נשואה, כביכול שיצתה מרשות אבי' לגמרי, ולחכמים הבלתי שלמים היא בחי' ארוסה, שעדיין רשות אביה עלי', וקי"ל בעל מפר נדרי אשתו, אבל ארוסה אביה והארוס מפירין נדריה, וידוע כי התורה היא הגוזרת כל הבאות עלינו על פי משפטי' אנו נדונין, הדברים ארוכים באגדות חז"ל וחכמי תעודה, ובזה תתבאר האגדה דב"ב, כי שמע בת קול יוצאת מהר חורב מקור התורה ונתינתה לנו, שאומרת אוי לי שנשבעתי לייסר את ישראל ככל הבאות עליהם, ועכשיו שנשבעתי מי [ביניהם ת"ח גמור בעלה דאורייתא] מפר לי, כהפרת הבעל נדרי ושבועות אשתו, וע"ז הקפידו החכמים שלא אמר רבב"ח מופר ליך, אולי הי' הוא בחי' בעל, ואפילו הי' בחי' ארוס, אולי הי' עת רצון גם לפניו ית' וארוסה אביה ובעלה מפירין נדרי', והנה מה שאמר משה לכלל ישראל מורשה, וכדחז"ל מאורשה היינו לפי שבמדבר היו עדיין בחי' אירוסין (עי' יומא נ"ד.) וכן לאחר חורבן בית ראשון חזרו לחיבה ראשונה, ולכך אין בכחינו להפר נדרי התורה, והיא עלובה אתנו ככלה, לכן אוי אוי לנו, ועל כוונה זו אמר ריב"ל שבכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת [הוא ממש הבת קול וענינו ששמע רבב"ח מהר חורב] ואומרת אוי להם לבריות שנדונים כפי משפטי התורה ואין מפר לה, הסיבה היא מעלבונה של תורה, שהיא עלובה אתנו ככלה ואין ת"ח שלמים שיוכלו להפר

(ד) ובדור החשוך הזה אשר ירדנו פלאים, לנו להתאונן על כבוד התורה נהגה נכאים, מכחשי דבריה הרימו יד והנם מתגאים, תורת ה' למרמס תשכב בין לבאים, יפיצו מהתלות תעלולים ימשלו על הרמים והנשאים, וקווי ה' יחליפו כח כי הנה ימים באים, נקומה נא לתמוך סוכתינו הנופלת, מארץ תדבר על אדמת עפר זוחלת, חנוני נא ילדי אמת הנני אמכם בדמים מתגוללת, חבול חבלוני ילדי פשע הדפוני ואשת כסילות מושלת, תשב על מרומי קרת, כי נחלו פתאים אולת, עתקו גם נבנו עושי רשעה אשר בם נפשי בוחלת, אנושים מכותי הלא למחבש צדקתכם הנני מיחלת, טעמו והטעימו אמרי כי נעמו לנפש עומלת, בל יאמרו לי זדים הנך עקרה ומשכלת, יראו כי עוד לי בני חן משכילים על דבר אמת, יחד נגילה בעת יחננו הצור כי זאת החותמת, תרנין לב תמימי דעת ואת העוברים היא חוסמת כמאחז"ל (ש"ר פ' מ"ז) שהתורה שבע"פ היא כחותם בידינו להעיד בנו ביום חבוש ה' את שבר עמו, ודרשו ע"ז אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, כי אילו הי' הכל בכתב היו עו"ג מהפכין ענינם ומי הי' מעיד בישראל, [ולזה כיונו חז"ל (עירובין כ"א:) וא"ת מפני מה לא נכתבו (דברי תורה שבעל פה] עשות ספרים הרבה אין קץ, ר"ל קץ הגאולה לא הי' דרך להגלות וכאמור] ובגיטין (ס':) אמרינן אמר רבי אלעזר תורה רוב בכתב ומיעוט ע"פ שנאמר אכתוב להם רובי תורתי כו', ורבי יוחנן אמר רוב ע"פ ומיעוט בכתב כו', עי' פרש"י ועי' רש"א בח"א שנדחק בזה והניח בצ"ע, ולענד"נ לפרש דהיינו פלוגתייהו דר"א ס"ל דכל הנלמד בשלשה עשר מדות מן המקראות שבתורה מקרי בכתב, וע"פ נקרא רק הל"מ שאין לו לימוד בתורה [והכי מבואר בירושלמי שיטת ר"א (פאה פ"ב ה' ד') ר' זירא בשם ר' אלעזר אכתוב להם רובי תורתי וכי [רובה] של תורה נכתבה אלא מרובין הן הדברים הנדרשים מן הכתב מן הדברים הנדרשים מן הפה עכ"ה, מבואר כפרש"י ולא כהרש"א ורבי יוחנן ס"ל דכל הנלמד בשלשה עשר מדות [כיון שאינו פשטי' דקרא] נקרא ע"פ [ולכך הוה לדידי' רוב ע"פ] ויסוד מחלוקותן אשכחן בקדושין (מ"ט:) ע"מ שאני שונה חזקיה אמר הלכות (הל"מ רש"י) ורבי יוחנן אמר תורה מיתיבי איזו היא משנה ר"מ אמר הלכות רבי יהודה אומר מדרש [ספרא וספרי שהן הלכות של מדרשי המקראות, רש"י] מאי תורה דקאמר רבי יוחנן מדרש תורה עכ"ה, הנה מבואר דרבי יוחנן לטעמיה דכל הנלמד ממדרשי המקראות בכלל משנה הוא [לשון שני' לתורה שבכתב כמ"ש המפרשים] ורבי אלעזר כחזקיה ס"ל, דזה לא מקרי משנה כיון שיש לו למוד מקרא [וכמו דס"ל לר"מ דהל"מ לחוד מקרי משנה] והרי הוא לדעתו בכלל מקרא, ויסוד נאמן עוד לדברינו מההיא דברכות (י"א:) דאמר רבי אלעזר למקרא ולמדרש [הוא קרוב למקרא כגון מכילתא וספרא שהן מדרשי המקראות, רש"י] צריך לברך [ברכות התורה] למשנה אין צריך לברך, הרי מבואר דלר"א משנה חלוקה ממדרשי המקראות כגון מכילתא כו', ורבי יוחנן ס"ל התם דמכילתא וספרא ואינך שוין למשנה כטעמי' וכשיטתי' כמש"ל, והדבר מבואר כמ"ש בעה"י דלר"א המדרש בכלל מקרא, משום דקרוב למקרא הוא כפרש"י, ולכך לדידי' הוה תורה רוב בכתב כמו שנתבאר בס"ד

(ה) ובפתח ספרי הנני נותן הודאה לצורי וקוני, קצר מדעי ואין מלה בלשוני, להודות לו ית' על אחת מני אלף אשר חנני, ומבא בשערי צלמות מנעני, וישם חלקי בין תופסי התורה, כסאות למשפט הושיבני, ומנעורי הורי