עמודי אור מג

במעשר ירק דרבנן שייך מתקן, ולפענ"ד הא לא מכרעא, שהרי כבר הסכים הגאון נר"ו שם דבדבר שעיקרו מן התור' וודאי דליכא לדמויי' לחלת חו"ל, והנה לדידן קי"ל בדרבנן יש ברירה, ואמרינן בחלת חו"ל אוכל ואח"כ מפריש והוא מטעם ברירה כמבואר שם, ובמעשר ירק כתבו התוס' בעירובין (ל"ז: ד"ה מאן) דלא אמרינן בי' ברירה יעו"ש משום דחשיב יש לו עיקר מה"ת, אך נפלאתי על הגאון בעל פמ"א שהוצרך להכריח דבר זה מדברי המג"א [משום דהי' אפשר לומר דהא דאסור להפריש חלת חו"ל בלש בעי"ט, הוא משום דאפשר לאכול על המשוייר כמבואר בדבריו] והרי הוא מבואר להדיא בסוגיא דביצה (ט'.) אבוה דשמואל אמר גלגל עיסה מעי"ט אין מפריש ממנה חלה בי"ט, ופריך לימא פליגי דשמואל אדאבוה דאמר שמואל חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש כו' ע"ש, הרי מבואר דאי הוה אמרינן דגם בחלת חו"ל אסור לאכול בלא הפרשה, טפי הוי ניחא הא דאסור להפריש, אף דודאי הוה מדרבנן ודוק, ואולם הגאון ר"י נרו דחה דברי הפמ"א מטעם אחר דבהפרשת תרומה יש בו איסור אחר משום שמקדיש אותן הפירות וכדבריו מבואר ברמב"ם פכ"ג מה' שבת ה' י"ד] וביאר בזה קושיית הש"ס בביצה (ל"ז.) אין מגביהין תו"מ פשיטא, ולכאורה מנ"ל לאיסור מתקן, ע"כ דפריך בפשיטות משום איסור הקדש שנשנה במשנה ע"ש, ונלפענ"ד חקירה אחת שאם רצונו לתת התו"מ בו ביום לכהן וללוי לית בזה משום איסור הקדש, שהרי הרמב"ם כתב (שם) אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין מפני שהוא כמקח וממכר, ואין מגביהין תו"מ שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש, ועוד מפני שהוא כמתקן אותן בשבת כו' ומקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט שזו מצות היום היא עכ"ל, ונראה שסמכה ענין להקדש תו"מ, למימר דבדידהו נמי ליכא איסורא אי מקדיש להו לצורך היום, והדבר מוכרח מצד עצמו, שהרי עיקר גזירת הקדש משום מו"מ הוא, ובמו"מ גופי' מותר לקנות צורכי היום (עיין בא"ח סי' שכ"ג) רק פיסוק דמים אסור משום דאפשר בלא"ה (ועיין היטיב במ"א סי' ש"ו ס"ק י"ד ודוק) ובזה עולה כהוגן מאוד סוגיית הש"ס, דפריך ל"ל למתני איסור הגבהת תו"מ, הא בלאו איסור מתקן הוא נכלל באיסור הקדש, וכמו שפי' המשכנות יעקב, ומשני לא נצרכה אלא ליתנן לכהן בו ביום, פי' דהשתא לית בה משום איסור הקדש, אשמעינן דמ"מ אסור משום מתקן, ובהכי ניחא הא דמסיים הש"ס שם, והני מילי פירי כו' דטבילי האידנא מפרישינן ויהבינן לכהן, ולכאורה האי ויהבינן לכהן מיותר הוא, דהא מתניתין היא בפ"ק, אבל לפמ"ש עיקרן של דברים כך הוא, כי כבר כתבנו שבדבר שנתהווה איסורי היום לא שייך מתקן, אך עדיין איכא איסורא משום מקדיש, ולזה מסיים ויהבינן לכהן [ואף בתרומה כה"ג פשוט שמותר ליתנה לכהן עיין תוס' ביצה (י"ב:) ד"ה אין מוליכין] ר"ל דהשתא ליכא בזה משום מקדיש, כיון דההקדש היא לצורך הכהן כמו שבארנו, ונלענ"ד דמ"מ גם חלה טמאה רשאי להפריש, וכמבואר (פסחים מ"ו.) אע"ג דהתם לא יהנה הכהן היום, דהא אסור לשרפה בי"ט, מ"מ יש לומר דחלה טמאה קיל הקדישה כיון דלשריפה עומדת, ודוק היטיב

(ה) ולפמ"ש תתבאר סוגיית הש"ס בפ"ק דביצה (ט'.) בסגנון זה, לימא פליגא דשמואל אדאבוה, שהרי אבוה דשמואל אסר בכל חלות אף בחלת ח"ל, ובזה וודאי לא שייך מתקן, כיון שאפשר לאוכלה בלא הפרשה, ואהא משני מי לא מודה שמואל שאם קרא עלי' שם שאסורה לזרים, פירש ויש בה משום גזירת הקדש, וא"ל בזה דניתבה לכהן בו ביום, הא ליתא, דע"כ לא כתבנו שבכה"ג לית בה משום איסור הקדש, אלא בכל תרומות וחלת א"י דלא חזיין בלא"ה לכהן, והוי ההקדש צורך היום, משא"כ בחלת ח"ל דחזיא בלא"ה לכל אדם, יש בה איסור מקדיש בקריאת שם שהרי אין ההקדש לצורך היום דמעיקרא נמי הוה מצי הכהן לאוכלהו דוק היטיב, ובזה יתכן לפרש דברי הרי"ף בפ"ק דביצה שהביא ראי' דהילכתא כאבוה דשמואל דגלגל עיסה אפילו בח"ל] מעי"ט אין מפריש חלתה בי"ט, מההיא דמשילין דאמרינן אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי מינה חלה מפרישינן ויהבינן לכהן, אלמא דדוקא עיסה דטבלא האידנא מפרישינן חלה, ולא בגלגל מעי"ט, ותמה בעה"מ הא התם בחלת א"י מיירי, וסוגיין בחלת ח"ל דשריא אף בגלגל מעי"ט, משום דחזי לאכול על סמך שיפריש אח"כ, וזה לא נתבאר בסוגיא דמשילין כלל, ולפמ"ש ניחא שכל עיקר הוכחתו שבכל התו"מ יהבינן לכהן בו ביום, וא"כ אין איסור בהקדשן, משא"כ בחלת ח"ל שאין הקדישה צורך הנתינה הוה איסור להקדישה בקריאת שם כמשנ"ת ודוק, תמצית דברינו, דמה שכתב הרמב"ם שיש בהגבהת תו"מ איסור מקדיש היינו משום שאסורין הפירות בו ביום לכהן, כדקי"ל המעשר בשבת, והאיסור הוא משום מתקן וכיון שהפירות אינם ראוים בו ביו' לכהן ממילא קם לי' איסו' מקדיש

(ו) וראיתי להגאון בשאגת ארי' סי' נ"ו שסתר בארוכה פסק הש"ע א"ח סי' שכ"ג שהתיר טבילת כלים חדשים הנקחים מא"י בשבת, מהא דקי"ל אין מעלין את המדומע בא' ומאה, ואף שההעלאה הוא דרבנן, ובאמת אין ראי' שעכ"פ שם האיסור הוא דבר תורה, רק שמצד התערובות הוא דרבנן, עיין היטיב בש"ך יו"ד בכללי ס"ס, עוד הביא ראי' לסתור דהא קי"ל אין מעשרין את הדמאי ועיין בהגהת המל"מ שהבאתי לעיל] אף שאיסורו דרבנן, אך דחה ראי' זו דהתם הטעם הוא משום איסור הקדש, וחילק הוא ז"ל בין טבילת כלי שנטמא בולד הטומאה שמטבילין אותו בי"ט, משום דחזי לאחריני אף קודם טבילה ע"ש באורך, ולפמ"ש דבנותן לכהן בו ביום אין בזה איסור הקדש, א"כ עדיין יקשה אמאי אין מעשרין את הדמאי דג"כ חזי לאחריני דהא קי"ל מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי, ולפענ"ד אפשר לחלק בזה כמו שחלקו התוס' בחולין (דף ו'.) בין מדומע שהי' לו היתר מתחילה, לתחלת תקונו של טבל, ואף אנו נאמר, דבכלי שנטמא מתחלתו טהור הי', וקשה למצוא בזה שיהא טמא מתחלת עשייתו עיין היטיב חגיגה (כ"ג.) [ואפשר דבאמת להטביל כלי חדש לקדש אסור בשבת וי"ט, כיון שלא הי' לו היתר מעולם] וגם זה הוא בלא ספק מילתא דלא שכיחא דלא גזרו בה רבנן, וכן טבילת כלים חדשי' בעודם ביד הא"י היו מותרים אף לישראל להשתמש בהם, שפיר למד מזה הב"י שמותר להטבילם, משא"כ בדמאי ואינך שלא הי' להן היתר מעולם, כנעל"ד ליישב דעת הב"י, ויגעתי ומצאתי ת"ל ראי' ברורה לדברי שבדבר הצריך ליום לא גזרו על איסור הקדש מדברי הרמב"ם וז"ל (פ"ב מה' יו"ט ה"ג) וכן בהמת קדשים שנולד בה מום בי"ט הואיל ולא היתה דעתו עלי' מעיו"ט אסור לשוחטה ביו"ט כו' עכ"ל, וכיון שהרמב"ם נקט בהמת קדשים, וקשה הא ע"כ לא נפדית בעודה תמימה, וא"כ אף בלא איסור מוקצה איך יכול לפדותה, דהיינו מקח וממכר ממש, ועוד שהרי המעות נתפסין בקדושה, וה"ה שם כתב בשם קצת פוסקים שאם נולד המום מעי"ט ועבר וראה ביו"ט מותר וכן אם ראה המום מעיו"ט מותר להתירו ביו"ט, ובכ"ז דוחק לומ' שהפדיון נעשה מעיו"ט על תנאי, ע"כ דקושטא הוא דמשום איסו' הקדש ליכא, כיון שצריך לה לבו ביום מותר לפדותה, אף שממילא המעות נתפסין בקדושה, ומ"ש רש"י בביצה (כ"ז.) בבהמת קדשי' כו' אין פודין את הקדשי' להאכילן לכלבים, ואפילו למ"ד פודין ביו"ט לא פרקי לה עכ"ל, היינו דבשביל אכיל' כלבים לא שרינן מקח וממכר, ודברי' ברורי' הם

(ז) עוד נראה לעמוד על דין פירות שנקצצו מן המחובר בשבת בשביל חולה אם מותרין לבריא, והביאנו משך הענין לדבר בכאן מה שיש לנו מן העיון בדברי רבותינו האחרונים נ"ע, הנה רמ"א כתב בא"ח (סי' שי"ח ס"ב) ואם קצץ פירות מן המחובר לחולה בשבת אפילו הי' חולה מבעו"י אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה, והמ"א והגר"א בביאוריו השיגו ע"ז מהא דפסק הש"ע בסי' (ש"כ ס"ב) בדבר שיש לו מתירין שלא ניכר האיסור קודם התערובות שהוא בטל, והגר"א בסי' ש"ך דחה מכח דין זה דברי התוס' בב"ק יעו"ש, וקשה לפענ"ד מסוגיא דנדרים (נ"ז.) דמייתי משנה דשבועות בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו אם היו עלין שלהם שחורין אסורין, ופי' שם רש"י והראש בפי' והר"ן שאיסורן בכ"ש, ונתבאר היטיב שם (ע"ב) בסוגיא שהתערובות אוסרת הכל, ומבואר הוא שם דמטעם דשיל"מ אוסרין הגידולין בכ"ש [והרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת עמוקה שם ע"ש בדבריו ואכמ"ל בכלל דיני הספיחין] וא"כ מבואר הוא דגידולין אינן מתבטלין בדשיל"מ, ואף לשיטת הפוסקים שם דשביעית מטעמא אחרינא אוסרת בכ"ש, מ"מ הא הפוסקים האחרונים למדו מזה גם לשאר דברים שאינם מתבטלין דג"כ בטלין אם לא הוכר האיסור קודם תערובות, ומאיזה טעם נחלק באיסור שביעית, ועיין תוס' ב"ק (ק': ד"ה אומר לו) וראיתי להמגי' בנוב"י מ"ת חיו"ד שתירץ על דברי הש"ע באותו ואת בנו שנתערב א' מהם