עמודי אור כח

כתב הש"א בתשובה, דלמ"ד הבערה ללאו יצאת בשבת, ה"ה ביוה"כ דיליף בק"ו משבת ודוק היטיב בכל האמור כי כמה ענינים יתיישבו בזה על אופנם בס"ד מה שפלפלו רבותינו האחרונים בהם, והמעיין יבחר

(יז) עוד ראיתי ליישב קושיא חמורה שהקשה הגר"א ז"ל בביאורו לש"ע א"ח (סי' ת"ד ס"ק ד') מהא דאמרי' (עירובין מ"ה:) לענין גשמים שירדו ביו"ט הרי הן כרגלי כל אדם דפריך הש"ס ואמאי ליקנו שביתה באוקיינוס [ונמצא שיצאו עתה חוץ לתחום, ואסור להזיזם ממקומם אלא ארבע אמות] לר' אליעזר דס"ל כל העולם ממי אוקיינוס הוא שותה, ומשני הכא בעבים שנתקשרו בעיו"ט עסקינן ופריך ודילמא הני אזלי והנך אחריני נינהו, ומשני הוה ספק דבריהם וספק דבריהם להקל, ושם כמה מילין יותר מי"ב מיל וקרי לי' ספק דבריהם, אלו דבריו ז"ל

ולפי מה שנתבאר לפנינו בעה"י אין כאן ראי', דביו"ט לדידן ודאי דרבנן הוא, [והא עיקר השמועה ליישב אליבא דר"א, ואיהו סבירא לי' תחומי אלפים ודאי דרבנן כמבואר בפסחים ר"פ אלו דברים אפי' תחומי י"ב מיל, ואין לדקדק דא"כ ישתנה הדין לענין גשמים שירדו בשבת שאסור להוציאן משום איסור תחומין [בגוונא דליכא משום הוצאה עי' עירובין (מ"ב:) ודוק] דלדידן הא לא סבירא לן כר"א דכל העולם ממי אוקיינוס שותה, אלא כר' יהושע דמן הכיפה הוא שותה, ושם לא שייך קניית שביתה כמ"ש התוס' שם בעירובין (ד"ה לימא)

(יח) ולא עוד אלא שבגוף הראי' ויסודה יש לי בעניי ספיקות רבות כמו שאבאר, הנה המ"א שם כתב בשם הרלב"ח דאף למ"ד תחומין דאורייתא [ולדידן תחומי י"ב מיל] מ"מ זהו רק באדם עצמו, אבל תחומי בהמתו וכליו מדרבנן הם, ע"ש שהביא מי שחולק, ולענ"ד פשטא דגמרא משמע דאין חילוק, דבעירובין (ע"ט:) אמרינן בגוב של תבן שבין שני תחומי שבת, אלו [בני תחום זה] ניטלין ואוכלין מתוך תחומן וכן אלו, ואין חוששין שמא אלו יקחו מן התחום השני, ומפרש הש"ס דאשמעינן אפי' לר"ע דתחומין דאורייתא, מהו דתימא ליגזור דלמא אתי לאחלופי, הרי מבואר דהוצאת התבן מחוץ לתחומן שקני שביתה נמי דאוריית' לר"ע, ואין לפרש דאשמעינן דלא חיישינן דלמא האדם ימשך ויצא חוץ לתחום דלא משמע לישנא הכי, גם הא לא נתבאר אם האדם אין לו תחום יותר, דדילמא באדם שעירב ומוציא תבן של בעלים אחרים הוא ודוק] ומראיית הגר"א ז"ל שהבי' מההיא דגשמי', נמי משמע דסובר בפשיטות דתחומין דאורייתא שייכי נמי בכל מילי, וכן מסתבר

(יט) ויש לי בעניי עוד ענין מסופק ביסוד איסו' תחומין, הנה התורה הזהירה אל יצא איש ממקומו, ביאור הדבר, הלא לא הזהירה תורה על ההליכה יותר מאלפים [או י"ב מיל] שנאמר שאם הלך חוץ לאלפים אסור לו לילך משם יותר, רק על היציאה מהמקום שקנה שביתה הזהירה תורה, ואולי יש לומר דאם יצא ועבר הלאו, שוב אין איסור לו מה"ת לילך יותר, כי ע"ז לא

מצינו

**(הג"ה בחי' בארתי הירושלמי סוכה (פ"א ה' א') [בפלוגתא דר"ש ורבנן במחיצו' סוכה דר"ש ס"ל ג' מחיצות ורביעית טפח ורבנן ס"ל ב' מחיצות ושלישית טפח מ"ט דרבנן וסוכה תהיה לבל יומם מחורב הרי אחת כו' מ"ט דר"ש כו' רבנן דקסרין שמעין טעמי' דר"ש וטעמן דרבנן מן הדין קרייא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב הרי אחת למחסה ולמסתור הרי שתים מזרם וממטר רבנן עבדין מזרם וממטר אחת ר"ש עבד מזרם וממטר שתים, ע"כ, ויש להבין למה נחלקו בהא דמזרם וממטר דרבנן עבדו לה אחת ור"ש עבד לה שתים, ולא נחלקו כן בלמחסה ולמסתור, ולענד"נ דלטעמייהו אזלי, דרש"י בישעי' פי' זרם היינו מלמעלה מנהר דינור, ובמטר נחלקו בש"ס ובירושלמי תנאי ואמוראי אם עננים מלמעלה או מלמטה כמבואר בתוס' סוכה (י"ב:) ע"ש, דסמכו להא דכתיב ואד יעלה מן הארץ, ובב"ר (פי"ג ארשב"י שלשה דברים שקולין זה כזה ואלו הן ארץ ואדם ומטר, ארלב"ח ושלשתן מג' אותיות ללמדך שאם אין ארץ אין מטר ואם אין מטר אין ארץ, ואם אין שניהם אין אדם [פירשתי ענין שאמר ושלשתן מג' אותיו' מאי רבותא היא, רוב תיבות לשון הקדש הם מג' אותיות, אבל הכוונה כי בשלש אלה נמצא בכל אחד שני אותיות משתי התיבות האחרים, ארץ א' מאדם ר' ממטר, אדם א' מארץ מ' ממטר, מטר מ' מאדם ר' מארץ] והנה מבואר כאן דר"ש כמי ס"ל דעננים מלמטה דהא ר"ל מפרש מילתי' קאמר אם אין ארץ אין מטר, פירש המפרש היינו מדכתיב ואד יעלה מן הארץ, וא"כ ר"ש דס"ל עננים מלמטה שפיר דריש מזרם וממטר שתים, דהא זרם מלמעלה ועננים מלמטה, ואין עננים ומקורם אחד, ורבנן סברי עננים ומטר מלמעלה לכך עבדו זרם ומטר אחת דשניהם מלמעלה.)** אזהרה, דוגמא לזה, התורה הזהירה שלא להוציא לחוץ מרשות היחיד, ואם הוציא אין חילוק אם ירחיק הרבה ברשות הרבי' אי רק פסיעה אחת, אך אם הניח וחזר והעביר ד' אמות חייב ע"ז משום מעביר ד' אמות, והוא איסור בפ"ע אינו נמשך לההוציא מרשות היחיד, וכה"ג הוא במוציא בשר פסח מחבורתו, שהכל על היציאה נאמר הלאו, אבל על ההרחקה אח"כ לא מצינו איסור תורה, וא"כ גם בתחומין נימא הכי, שאם יצא לתחום, הלאו עברי', ושוב אין איסור לו מה"ת להרחיק יותר, רק אם חזר לתוך תחומו, חזר עליו האיסור שלא לצאת. הן אמת דבעירובין (נ"א.) דרשינן שבו איש תחתיו אלי ד' אמות ליוצא חוץ לתחום, א"כ יש לומר שהיוצא חוץ לתחום, אסור לו להרחיק מכח מקרא זה, שמחייבו לשבת תחתיו, ולא יזוז ממקומו, ונאמר דבאמת לאו דאל יצא ליכא בהרחיקו יותר, אבל שבו איש תחתיו איכא, אלא דלענ"ד התם מדרבנן הוא, ואסמכתא בעלמא דרשינן [כי הכי דדריש התם סמך לאלפים והוה דרבנן לדידן] וראיה לזה שהרי הרמב"ם וכל מוני המצות העומדים בשיטתו לאו דאל יצא מנו ולא מנו עשה דשבו איש תחתיו, שהיא ענין עשה ליוצא חוץ לתחומו, וע"כ דאסמכתא בעלמא הוא, ואיסור דאורייתא ליכא כלל אחר שיצא [ובזה מיושב מה שדקדק בחו"י כיון דקי"ל חצי שיעור אסור מה"ת אמאי אין איסור לילך בשבת פחות משיעור התחום, כשאר חצי שיעור, ולפמ"ש זה אינו דאין האיסור על ההליכה כל משך התחום, אלא על היציאה, ואיסור זה הוא בהגיעו לגבול תחומו שם חל האיסור שלא לצאת, ואם יש מקום לדון בזה חצי שיעור היינו להוציא מקצת גופו, ולא כולו או רובו שהוא ככולו [עי' זבחים (ק"ד:) ושם לענין יציאת פרים הנשרפים, דבתר רובא אזלינן, ועי' נגעים (פי"ב מ"ו) ובנדרים (כ"ו:) ודוק] עי' עירובין (כ"ב:) רגלו אחת בתוך התחום כו' ודוק] ופשוטו דשבו איש תחתיו מדריש לענין הוצאה עי' עירובין (מ"ח.) ודוק, והנה יסודינו דבר חדש הוא, אך ראיתי שיש לו פנים מדברי התו"י (יומא ס"ז) בהא דתנן שם שהמשלח השעיר לאחר שקיים מצות דחייתו בא לו בחזרה וישב לו תחת סוכה האחרונה עד שתחשך, דקדקו בתו"י למה לא ישב שם בצוק, ולמה תקנו לו לחזור לסוכתו, ואומר רבי דאפי' למ"ד תחומין דאורייתא כיון שלא היתה שם שביתתו קבועה עוד מתחלת היום אם חוזר לו אין כאן איסור מה"ת, ורבנן נמי לא גזור בכה"ג עכ"ל, נראה דדעתם כמה שכתבנו, דאזהרת אל יצא הוא רק על היציאה ממקום שביתתו, וכיון שיצא ממקום שביתתו אין ההליכה יותר אסורה מה"ת, [ומשמע נמי דשוה ההליכה לצד תחומי ומקום שביתתי או לצד חוץ שאין סברא לחלק ודוק] ואף שבו איש תחתיו איני מה"ת וככל מה שבארנו בס"ד

ואם כן גם זולת האמור לא קשיא קושיית הגר"א מגשמים שירדו, דהתם כיין שכבר יצאו ממקים שביתתם יותר מי"ב מיל אין כאן איסור תורה להוליכם יותר, רק מדרבנן אסור ככל משפטי דבר היוצא לתחום, ובהכי מהני ספק דבריהם להקל ודוק היטיב, ויצא לנו מזה דין מחודש גם להלכה דאם הובא דבר בשבת ויש ספק אם הוא מחוץ לתחום [אפילו יש לספק בי שמא הוא חוץ לי"ב מיל] מותר לטלטלו לכ"ע, דבהא דרבנן הוא לכ"ע ודוק

(כ) הנה תמכנו בעה"י יסוד הפוסקים דתחומין י"ב מיל דאורייתא בשבת וקושיית הרי"ף בסוגיא דספ"ק דעירובין מיושבת יפה דהש"ס הכי קאמר דע"ח פטרו במחנה אבל עירובי תחומין לא פטרום, שאלו פטרנום נמצא שאין שיעור לדבר כמה ירחיקו ממקום שביתתם, ויש לחוש שיצאו חוץ לתחום י"ב מיל דתני ר' חייא שלוקין על זה דבר תורה ודוק

ויש לי סעד לדעה זו דתחומין י"ב מיל מה"ת, מההיא דשבת (פ"ז:) דפליגי רבא ורב אחא ב"י בנסיעתם מרפידים דרבא ס"ל דלא נסעו בשבת ורב אחא ב"י ס"ל דנסעו בשבת, וקא מיפלגי בשבת דמרה שנצטוו קודם סיני, מ"ס אתחומין נמי איפקוד, ומ"ס אשבת איפקוד אתחומין לא איפקיד, ופשוטה של סוגיא מורה דאתחומין ממש קאי, וע"כ תחומין דאורייתא לכ"ע, אלא שנחלקו אי הוזהרו ע"ז קודם סיני עי' תוס' שם, וראיתי להתוס' שם דכתבו דלמ"ד תחומין דרבנן, הא דנקיט הש"ס תחומין לאו דוקא הוא, אלא הוצאה שהיו מוליכים כליהם וחפציהם עמהם, והרואה יראה כמה הוא מהדוחק, דשביק הש"ס אב מלאכה הוצאה ונקיט תחומין שהן בלאי, ולדעת התוס' הוא דרבנן, נקיט מילתא דרבנן ושביק אב מלאכה דאורייתא אתמה.