עמודי אור רמח

סז אם יש לפדות בכור שלא בפניו שמא מת, יסוד לזה דשמא מת לא חיישינן, ראי' מהנ"י

סח לחכם אחד. א) א"י גנב בהמה מישראל וילדה אצלו זכר אם הוא בכור לדון שנולד קודם היאוש, איכא חזקה להיפוך להעמיד הולד בחזקת חולין. ב) דברי קצה"ח בענין ביטול חמץ, דחיית דבריו מהירושלמי, ומתבאר בסוגיא דעירובין. ג) חדוש דין היכא דקנין הקדש והדיוט בהדדי קאתו חל ההקדש, יסוד מסוגיא דתמורה

סט לאחי הרב נ"י אם יש להתיר בכור בזה"ז במום בעלמ"ס, הערה בתוס', ואין להתיר

ע לחכם אחד. א) מה שהתיר למכור בכור בע"מ לעכומ"ז, במת העור אסור, ויש לעיין אם הוא איסור תורה, הערה בתוס' זבחים ב) סוגיא דזבחים ומה שתמהו התוס', יישוב קושייתם דהש"ס אזיל לר"ש לטעמי'. ג) מזה ראי' דהעור אינו בר פדיון מה"ת בקדשים, ביאור הדין של מכירת בכור בע"מ. ד) אם יש מצוה באכילת בכור בע"מ, יישוב קושיית הנוב"י על רש"י, יסוד לדברי הט"ז בענין תקלה. ה) תמיהת החכם על התוס' נדה, יש לדקדק עוד על דבריהם, יישוב נכון באורך בדין חזקת אורח בזמנו בא. ו) עוד הקשה על התוס', כזה יקשה בזבחים, וע"כ דלא מסתבר כן, דברי היע"ד ליישב זה אבל יש להקשות עליו. ז) תמיה על דברי הרמב"ם בענין ניתז דם חטאת על עור

עא קמח של שנה ושל אשתקד שנתערב איך דינו לענין חלה. א) דעת הרא"ש בזה, הגר"א פסק דלא כוותי' ונסתייע מה"כ שבב"י, יש לדחות ראייתו. ב) דעת המל"מ בזה, תמי' עליו מדברי הרא"ש. ג) מה שהעיר המ"כ מסוגיא דמנחות, דברי החו"ד, השגה עליו מדברי הר"ש והרא"ש. ד) תמיהת הפר"ח על האגור, יישוב תמיהתו, יישוב דברי הרא"ש והטור. ה) דברי המ"כ נכונים, וביאור דברי הטור. ו) הרמב"ם והראב"ד לשיטתייהו אזלי במחלוקת אי יש בילה. ז) דעת הרמב"ם בתקנת תערובות עיסה לענין חלה. ח) שיטת רש"י היא כהסמ"ק דיש בילה בעיסה. ט) דברי הש"ך בענין זה תמוהים. י) דעת הפוסקים דגם בקמח יש בילה, ראי' לזה. יא) התוס' כתבו מפורש כהסמ"ק. יב) ראי' ממתנינין דפרה דבאפר וכה"ג יש בילה, פלפול בזה באורך, בהג"ה ראיות לזה ויסוד לדין בילה בכזיתים ממנחות. יג) הכרח לביאורינו ממשנה דתרומות, יישוב לתמי' התוס' על רש"י. יד) יסוד לדברינו מדברי הרמב"ם. טו) ראיה להסמ"ק ממשנה דכלים. טז) דין הבילה, השגה על החו"ד, ביאור דברי הרא"ש בתשו' ומה שצ"ע בדבריו

עב לאחי הרב נ"י. א) מה שתמה על הרמב"ם בדין בכורים לאונן, עוד קשים בכ"מ דבריו, ונראה לעין דלא ס"ל היקש מע"ש לבכורים. ב) קושיית התוס' ביבמות ותירוצם לכאורה תמוה מסוגיא דמנחות, על סוגיא דמנחות יקשה מסנהדרין, וגם מדין בכורים וחלה לענין מיתה וחומש קשה. ג) הא דתרומה קרינהו רחמנא עדיף מהיקש, בזה מיושבים דברי התוס'. ד) מעתה יתבאר דין בכורים עצמם לענין מה שיש ללמדם מתרומה וממע"ש, דברי הירו' סתומים. ה) יישוב דבריו ע"פ יסוד מסוגיא דיבמות. ו) ומעתה נתבארו דברי הירושלמי ותנאי לטעמייהו אזלי. ז) פירוש יתר דברי הירושלמי, ההיקישים למע"ש אליבא דר"ע, ולכך דחה אותם הרמב"ם. ח) מה שלמד איסור בכורים מושמחת יש לו פנים ע"פ הירושלמי. ט) דין חדש וישן לגבי חלה מתבאר מהירושלמי י) מה שחידש אחי נ"י בדין בילה יש לדחות, יסוד לדעת הרמב"ם בענין בילה

עג קושיית הרי"ט אלגאזי על התוס' בבכורות לענין חדש וישן, לפי פירושו במשנה הדבר תמוה, השגה על הפר"מ בענין חצי שיעור, דין הספיחין, המשנה מתפרשת בענין אחר ויפה כתבו התוס', ראי' להתוס' מהירושלמי

עד פרטים בדיני תרו"מ. א) המשנה במס' ידים המחלוקת בענין עו"מ ומה שיש לדקדק בה. ב) מימרא דשמואל בב"ב ואם תרו"מ תלוי בנטילת הכהנים חלק בארץ. ג) התוס' בב"ב מפרשים מילתא דשמואל בענין אחר וכ"כ התשב"ץ, ונראה שכן מפרש הרמב"ם. ד) דעת הראב"ד בזה. ה) אם לעתיד יטלו הכהנים חלק בארץ. ו) תמיהות על דברי רבותינו והאמת שגם לעתיד לא יטלו חלק כישראל. ז) מה שיש לתמוה על דעת הרמב"ן בזה. ח) יש מקום ליישב דבריו, בנחלת עו"מ כשיבאו לידם ע"י כבוש ישתנה דינם, הערה בענין נודר מיורדי הים. ט) יסודו של הראב"ד תלי במחלוקת תנאים בסנהדרין אי אזלינן אחר טעם המצוה אפילו הוא מפורש בכתוב, יישוב דברי התוס' בזה בכ"מ, ודברי הרמב"ם נכונים כפי שיטתו. י) דעת ראב"ע מתבאר שברכות פ"א. יא) ועפ"ז יתבארו דבריהם במשנה

עה לקוח בתרוי"ט, קושיית רבי' עקיבא איגר ביבמות, יישוב קושייתו ומסקנא לדינא

עו א) דין בכי' לאונן ביו"ט, ובפרט לנקיבות, דליתנהו בשמחה לדעת כמה פו'. ב) דברי הטו"ז בענין פרוכת בחלון, ראייתו תמוה, היסוד הוא ענין אחר. ג) דברי הט"ז והנוב"י בדין סתימה בכלים, תמוה דכמה משניות ערוכות בענין זה והדברים יש להן פנים אחרים. ד) במת מונח במרתף מה שכתבו הסמ"ע והט"ז תמוה. ה) במת הנמצא ולא נודע אם הוא ישראל או עכומ"ז, דברי הש"ך בזה, יש לומר דמת נקרא פריש מרובא, מחלוקת הפו' בדין טומאת כהן. ו) אם נשים ישנן במצות אבילות, מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן באבילות אחותו נשואה. ז) ראי' לדין זה מסוגיא דקדושין, ראי' ממו"ק וצ"ע. ח) דעת התוס' דעור המת מותר בהנאה מה"ת, תמיה ע"ז ע"פ סוגיא דזבחים. ט) יסוד מחלוקת הפוסקים בעפר שנותנין על המת. י) פסק הש"ע דכהן מטמא לשו"י תמוה מכ"מ גם הגר"א הניחו בצ"ע

עז ביאור השמועה דסנהדרין בר"א בענין מנעל שעל האימום, יישוב דברי רש"י ר"א לטעמי' והשאלה סבבה ג' ענינים והוא סיים בטהור, כעין מחלוקתם כחלקו במ"א

חלק אבן העזר

עח לאחי הרב נ"י. א) טענת בתולים בבחור כהן, ובפעם ג' נמצאו טיפי דמים אבל הוא הכחיש שלא בא עלי', ואחר הנשואין ודאי לא אירע לה דבר, משנה דכתובות ומה שדקדקו עלי' הפוסקים. ב) דברי התוס' בחגיגה שחילקו בין בתולה לכה"ג לשארי פסולות לכהונה שכאן אף היא בכלל האיסור, תמיהת המפרשים על דבריהם, מחלוקת הראשונים אם מכל ביאת פסול הויא זוכה, קושיא ע"ז מכמה סוגיות. ג) קושיא ע"ד הרמב"ם מסוגיא ערוכה, לכ"ע יש לדקדק, סיוע מזה לכאורה לדעת רש"י דיבמה לשוק לא מפסלה כלל. ד) לדעת הפוסקים דמחייבי לאוין הוה רק פסולה לכהונה קשה מסוגיא דקדושין, ספיקו של הגר"א אי מהני הוי הולד חלל. ה) קושיית המל"מ על הרשב"א, הרשב"א לאו יחיד הוא בדבר, ראיה דלכ"ע מכל כבעלת לפסול הוי הולד חלל, קושיא על הרשב"א. ו) הרשב"א בשי' הרמב"ם עומד ויקשה עליו, יישוב דבריו ורב לטעמי'. ז) ביאור דעת הרמב"ם דהאי דינא תליא בתרי לישני דש"ס. ח) מה שיש להקשות על הק"ו דאלמנה לענין הולד פגום ולענין דידה גופה, זה תלי במחלוקת אביי ורבא ולטעמייהו אזלי, ט) א"כ דין זה נמי א"ב אם נבעלת לח"ל הויא זונה, מחייבי עשה יקשה עדיין, מיושב בשיטת ראב"י דיש חלל מחייבי עשה, מיושב בזה הסוגיא. י) השגה על המקנה, בב"ג שביאתן היתר לא מיפסלה. יא) יישוב השמועות על מכונן, דעת בה"ג כרש"י, תימא על הפו' שהשמיטו דעתו. יב) במחזיר גרושתו תליא בפלוגתא דכריתות לענין סך שמן המשחה לכהנים. יג) דברי הנוב"י על התוס' נדרים, בזה אפשר ליישב התוס' בחגיגה. יד) דקדוק אמירת ברי דידה לכשר נבעלתי אמאי לא סגי במה שהיא אצל בעלה כהן, יישוב הדין וראי' מירושלמי. טו) דברי הרא"ש ביבמות, מ"ש הנוב"י עליו, תמי' על הנוב"י. טז) למה שכתבנו יתפרשו דברי הרא"ש ודקדוק לשונו יז) היוצא לדינא לנ"ד ע"פ מה שכתבנו. יח) אי רוב עכומ"ז הוי רובא לענין זה, דברי הירושלמי. יט) ראי' מיבמות דרוב עכומ"ז קיל, וחשיבי מיעוט. כ) יסוד לנ"ד להיתר ע"פ סוגיא דגיטין. כא) אי תלינן בחיפוי ש"ז, יישוב דעת הפו'. כב) דעת הראשונים דבוגרת אין לה דמים, ראי' מירושלמי. כג) אם הבעל נאמן בזמן הזה לאסור אשתו עליו, חקירה בענין נדרים שאסר הנאת תשמישי, מחלוקת הפו', וצ"ע לדינא. כד) בהותר מקצתו הותר כולו חילוק דינים, ראיות מכ"מ. כה) פרטי הדינין ודעת הרמב"ם ותשו' מהרי"ו, דלא כתשו' בית דוד, יסוד הדברים ודעת השעה"מ

עט א) חייבי לאוין אם נפסלות דרך יבום, ראי' מהתוס'. ב) יש לבאר בזה ע"פ שיטות הפו', ביאור הירושלמי, השגה על ס' עצי ארזים. ג) ראיות לענין חילוק הביאה, ראי' מהירושלמי וביאורו

פ בענין ריח הגט. א) הירושלמי שתמהו עליו, דברי הרא"ש ומ"ש עליו האחרונים, בהג"ה פירוש אחר ברא"ש. ב) שמועה דנדה במחלוקת יחיד ורבים בשעת הדחק, לשון הש"ס בגיטין יתפרש בזה. ג) וביסוד זה פליגי שמואל ור' יוחנן לטעמייהו ובזה מתפרש הירו' ד) צ"ע ברא"ש שם. ה) אם ריח הגט מה"ת ראי' מהירושלמי וביאורו דהוה מה"ת, ביאור הירושלמי ביבמות, עוד בסנהדרין. ו) יש לפרש עוד בירושלמי, יישוב קושיית רבינו עקיבא איגר. ז) היוצא לדינא בחיוב אשה שזיכתה

פא בענין יבמה קטלנית, השגה על הנוב"י, פרטי דינים היוצאים מתרי טעמי דגמרא, דין אחיות מחזקות בזה, באור נכון בענין רות

פב זונה שהרתה לזנונים נשאת וילדה, והבועל הודה כי הוא בנו. א) דעת הר"ש הזקן בגרושה, מה שהקשו עליו, עוד דקדוקים על שיטתו. ב) הרמב"ם הביא טעם שנדחה בגמרא, דקדוק בסוגיא באורך. ג) יתבאר דהסוגיא לר"מ אזלא, השגה על תשו' רע"א, יישוב קושיית המל"מ, לר"מ אידחא טעם דחסא לטעמי' ולדידן קיימו הרמב"ם.