עמודי אור רמז

לח דין אגודה הפסולה לסכך, קושיית התוס' בסוכה ותמי' רבינו עקיבא איגר, פלפול מכ"מ דאף בדבר שאין מעכב ראוי לאותו דבר בעינן, ביאור סוגיא דיומא, מיושב בכ"ז סוגיא דסוכה

לט בעשה הסכך קודם לדפנות, מחלוקת האחרונים, ראיית הגר"א, דברי התוס' באורך, ראי' להיתר

מ בנרות חנוכה. א) בדברי המ"א בשיעור הנרות, יישוב קושיית הפו' מה נס הי' ביום א', ביאור שיטת ב"ש כנגד ימים הנכנסין. ב) מה שאמרו הנחה עושה מצוה, ביאור בסוגיא בהדליקה חש"ו. ג) קושיא על הרא"ש

חלק יו"ד

מא לחכם אחד. א) מה שיישבתי דברי הטור דבעי עבדים משוחררים לשחיטה, לטעמי' דעבדים ב"ח עושין יי"נ ב) קושייתי על הש"ע לענין מתנות דתלי בברירה, ביאור דברי. ג) בענין הנשאר כמו שהי' לא שייך ברירה, ראי' ממשנה דטבו"י וסוגיא דעירובין. ד) קושיית החכם בקרא דולא יוסיפו במסית, יקשה על מוני המצות. ה) דברי הרמב"ם בסמ"ק שלו להפריש בין לאוי השלילה לאזהרות. ו) בהאי קרא ולא יוסיפו ר"מ ורבנן לטעמייהו, דעת הפו' בהזמה. ז) יסוד דעתם הוא מחלוקת בש"ס. ח) אי זוממין חדוש תליא במחלוקת ר"ע ורבנן ובהכי הדברים מיושבים. ט) קושיית החכם על הרמב"ם והתוס' דבעו אזהרה לקרבן, ביאור סוגיא דכריתות, והציווי דשמירת המקדש וציווי ושמרת בתפילין באורך. י) ר"י ור"ל בסנהדרין לטעמייהו אזלי, יישוב קושיית התוס'. יא) יישוב השמועות ודעת הרמב"ם

מב לחכם אחד במי שהוא חשוד לעריות כ"פ אם נאמן למכור בשר כשר מנוקר. א) דעת הרמב"ם להצריך לכל מומר אף לדבר אחד בדיקת סכין אם הוא מה"ת, מעדות אין ללמוד. ב) ראיה דמה"ת מומר לדבר אחד אינו חשוד לשאר דבר. ג) חקירה מסוגיא דמונבז לענין חילוק מלאכות. ד) דעת הפו' דבכל איסור דאורייתא דשבת נעשה מומר לחלל שבת, ביאור הירושלמי. ה) עוד בענין זה מסוגיא דסנהדרין ותמורה. ו) נתבאר דגם לדעת הרמב"ם מדרבנן הוא, ראי' מסוגיא דע"ג, ומסקנא לדינא בענין הנשאל

מג ביאור שמועה דמומר. א) סוגיא דהוריות, ודעת הרמב"ם שתמהו עליו. ב) קושיית התוס' בשבת, פלפול בהוריות, תמיהת התוס' ורש"א, יישוב השמועה. ג) ביאור הסוגיא לרבי, ביאור הירושלמי, יישוב דבריו ועולה כש"ס דילן. ד) הג"ש דהוריות תליא במחלוקת ר"ע ורבנן. ה) בשבת ר"ע לטעמי' ואליביה נחלקו ר"י ור"ל. ו) ר"ש לטעמי' אזיל, ועפ"ז מיושב הכל

מד דין מומר לחלל שבת. א) דברי התוס' בחולין ומה שקשה עליהם. מוכח מדבריהם דלא כש"ך. ב) דעת הרמב"ם בפי' המשנה ומה שקשה עליו, קושיית האחרונים על דבריו. ג) יישוב התמיהות באורך. ד) דעת מהרי"ק ומה שיש לישא וליתן בדבריו

מה לחכם אחד, מחט שנמצאת בהמסס ויש הכחשה במאורע, יישוב קושיית הפר"ח על הרב"י

מו לחכם אחד סירכא לדופן ותחתיו נגלד, ביאור הסוגיא ודברי הרא"ש, מסקנא להחמיר

מז לחכם אחד. א) סירכא שעברה ונקרע הקרום בריאה, דעת האחרונים. ב) באתיליד ריעותא לא אמרינן רוב בהמות כשירות, ראי' מבכורות, השגה על החו"ד

מח בדין נחתך הרגל. א) קושיא ע"ד הרמב"ן מב"ק, יישוב ע"ז. ב) ספיקא דארכובה עצמה יש לפשוט מערכין, דברי התו' בנדה

מט דין ספק טריפות. א) תמיה על הח"א שהתיר עז שנדקרה בין הצלעות, ואשתמיטתי' דברי הב"ח. ב) במחלוקת הפו' אין להכריע מחיות י"ב חדש. ג) בהני דסופן לטרף דברי הפמ"ג ומה שקשה עליו, ראיה מחולין. ד) לענין זכר טריפה אם מוליד, דברי רבינו עקיבא איגר, דחיית ראייתו באורך וביאור הענין. ה) הראי' שהביא מגיטין יש לה פנים, אך מצד אחר יש לדחות, ומצד הסברא זכר טריפה מוליד

נ בענין הנ"ל. א) דברי הא"מ שתמה על רש"י יש ליישב בטוב טעם. ב) יישוב מה שהקשה סתירת דברי רש"י, ומה שחידש בדין קנס יש לדחות. ג) מה שדקדק בסוגיא דב"ק יש לה פנים בביאור לפי הדין

נא לאחי הרב נ"י בדין דם מן החי, סוגיא דבכורות, דחיית ראיית האחרונים לענין איסור סחורה, דין טכ"ע באיסור עשה, ראי' מזבחים

נב אווזות שהותך שומנן בקדירות ונמצאת אחת ס' טריפה, הקדירות הוה יבש ביבש, הערה מסי' קי"א

נג הרחקת פת עכומ"ז, ביאור נכון בעובדא דאיבו בעכומ"ז

נד לאחי הרב נ"י, תרנגול מת שנמצא בכלי מלח כרוב, אי מוקמינן לי' אחזקת חי, בבע"ח לא שייך מבליע

נה חתיכת טריפה של אחד שנתערבה ברוב כשירות של חבירו, ביאור הירושלמי באורך, השבח שהושבחה חתי' הטריפה הוה לשניהם

נו לחכם אחד. א) דעת הרמב"ם בענין הלויני ודור בחצרי, ביאור יסוד דעתו בראיות. ב) בחצר דלא קיימא לאגרא מה דינה לענין שבועה. ג) ביאור לשון הרמב"ם באורך

נז לחכם אחד, במכת הפארפאל באשה זקינה. א) קושיות על דעת המתירין מכח דאין זה דרך ראיה. ב) עוד ראיות מכמה סוגיות

נח להחכם הנ"ל, מה שרצה לדחות ראייתי מדם דרך דופן דברי נכונים, מחלוקת הראב"ד ורז"ה אם רוב דמים טמאים, ראי' מהתוס', ראי' מהירושלמי

, נט לחכם אחד. א) כתם שנמצא על חלוק שלו דחיית דברי הפ"מ וראיותיו תמוהים. ב) הדין מפורש בתוספתא לאיסור. ג) אם תחשב רואה מ"ת, ביאור דברי הנוב"י. ד) ראיית רבינו עקיבא איגר לענין בדיקת עד, יש לדחות. ה) בדין השבועה שנשבעו אנשי העיר על תקנתם ועברו מקצתם, השבועה קיימת. ו) יישוב דברי הנוב"י לענין סידור הגט שצריך ב"ד. ז) סידור תשובה לאשה שמת בנה הקטן עמה במטה. ח) טבילת כלים ע"י קטן שלא הביא ב' שערות אסור

ס ביאור סוגיא דקדושין בגלוי לענין הזאה, רבי לטעמי'

סא לחכם אחד, בענין ש"ץ שנשבע נגד אשתו, ונשבע שאם תשבע אשתו שעבר יהא נידון כעובר. א) להעביר ש"ץ משמע דבעינן דבר שפסול לעדות, דבור לא מקרי מעשה. ב) דעת הה"מ דאם אפשר לעבור הלאו במעשה לוקה אף בדבור. ג) דברי הרמב"ם בריש הלכות תמורה והקושיות הנופלים עליו. ד) יישוב דבריו באורך שהוצרך במומר להל"מ, ומ"מ אית לי' דמקרי מעשה מה שבדיבורו עביד מעשה, תליא במחלוקת אביי ורבא. ה) ר' יהודה לשיטתו ושפיר אמר ר' יוחנן לתנא. ו) ר"מ ור"י לטעמייהו ע"פ הירושלמי. ז) ראי' לדברינו מכ"מ ברמב"ם. ח) מה שיש להקשות על שיטת הה"מ, יישוב דעתו. ט) בהא דבדיבורי' עבד מעשה יש לומר דוקא אם מתעלה ע"י הדבור, ראיות לזה. י) בענין נאמנות אשתו. יא) אם חלה שבועתו כיון שהוא משועבד לציבור. יב) יש לדון שתחול השבועה בכולל על העתים שאינו משועבד, דעת הש"ך בזה, יישוב קושיית הח"צ. יג) ראי' מסוגיא דנזיר דברי התוס' בשבועות ויסודם. יד) יש לתמוה על קושייתם מסוגיא דנזיר. טו) דברי המרדכי בשבועות, הצעה באורך בענין דברים של מצוה שנאסרים לנזיר. טז) יישוב השמועה ודברי המרדכי, ומתבאר שהוא חולק על הש"ך. יז) אם חלה השבועה על הרעת אחרים בכולל, סוגיא דנזיר ומשמעותה באורך. יח) שיטת הרמב"ם שם בפנים אחרים. יט) ראי' משבועות דאין חלוק בין הרעת אחרים לביטול מצוה. כ) אם שייך בדין שלפנינו יד בעהש"ט על התחתונה, הערה בדין ס' נדרים, ואין אדם מוציא דבריו לבטלה. כא) בכה"ג הוה שבועתו שני דברים, יסוד מסוגיא דביצה, והעולה לדינא

סב לחכם אחד. א) מוכרי י"ש נשבעו למכור מקח א' ועתה כולם מתחרטים ורוצים להתיר ואחד מעכב, דעת הפוסקים בזה. ב) ביאור דעת מהרי"ו באורך. ג) יישוב קושיית הש"ך על הב"י ד) דברי מהרי"ו הם ענין אחר. ה) ביאור הפרטים כשאין לחבירו תועלת אם יכול להתיר בלא דעתו

סג לחכם וסופר, בדבר השואת שיטין בשירת האזינו. א) בש"ס דילן לא נזכר האזינו לשירה, ומהירושלמי מוכרח דלא הוה שירה. ב) משמעות סוגיא דשבת, דעת הרמב"ם במ"ע דכתיבת ס"ת, קושיית התוס' עליו, יישוב נכון לחלק בין תפילין ומזוזה שנכתבין פרשיות, שיטת הפו' בזה, קושיא על הש"א. ג) יישוב דעת הרי"ף בזה, ר"י ור"ש לשיטתייהו ומיושב דעת הרי"ף. ד) יישוב קושיית הר"ן. ה) ההכרח לומר דגם הר"ן לא בעי השואת השיטין לגמרי. ו) ביאור מ"ס, הכרח לדינינו ע"פ דעת הרא"ש דלא בעינן השואה לגמרי

סד לאחי הרב נ"י. א) אם יש חילוק בכלאים בין חוט אחד בבגד או יותר, מחלוקת הפו' ברבוי בקדירה אחת יותר מהצורך אם הוא דאורייתא. ב) שיטת התוס' מוכרח כדעת הרשב"א, יישוב לקושיית רבינו עקיבא איגר. ג) מ"מ נדון שלנו אינו שייך לזה, הערה מסוגיא דשבועות, פלוגתא דלא אפשר ומכוין, יישוב לתמיהת התוס'. ד) ראי' לדינינו מסוגיא דשבועות. ה) יש לחלק בזה, יסוד לדינינו מסוגיא דמנחות

סה דין הטפת דם ברית לנולד מהול. א) דעת הט"ז דנולד מהול שמשך לו ערלה חייב למול מה"ת, יש סמוכין לזה מכ"מ בש"ס, ביאור נכון בש"ס סנהדרין. ב) יסוד דינו של הט"ז תליא אי נולד מהול צריך הטפת דם ברית מה"ת. ג) קושיות הש"א על הט"ז מיושבים בפשיטות לפי הנחתינו

סו לאחד מחכמי הזמן נ"י. א) בכור שהומם ע"י סירוס אם צריך הכהן עדים שלא עשה הוא בידים, על גרמא לחוד אפשר לא בעינן עדים, ראי' מבכורות, דברי השאלתות, יישוב לקושיית הט"ז. ב) הערה מסוגיא דבכורות ויישוב לזה. ג) ביאור הירושלמי וכעין זה בש"ס דילן ומיושב קושיית התוס' על רש"י.