עמודי אור רמה

מפתחות ורמזי הדברים של הספר באותותם

חלק א"ח

א דין עור אחד בתפילין של ראש. א) מסוגיא דמנחות, ומר"ה יש להביא ראי'. ב) עוד ראי' ממנחות דמהני דיבוק. ג) תירוץ לקושיית התוס' על רש"י, ומזה הכרח דלא מהני דיבוק. ד) ראיית הגר"א ממשנה דכלים, יש לפרש המשנה בענין אחר. ה) הוכחה מסוגיא דסנהדרין. ו) הערה משבת ומהירושלמי

ב דין היסח הדעת בתפילין. א) קושיית הש"א מסוגיא דיומא, עוד דקדוק בסוגיא שם. ב) ביאור דעת הרמב"ם בענין רצוי ציץ בטומאת גברא, יישוב קושיית השעה"מ בהג"ה. ג) קושיית ר"ש לר"י ביומא לטעמייהו ולדידן בלא"ה ניחא. ד) ר"ש נמי לר"י לחוד מקשה ולהלכה עולה יפה דין היסח הדעת. ה) גם בעיקר הדרשה ר"י ור"ש לטעמייהו ולדידן בהיסח הדעת כר"י קי"ל. ו) הערה על דברי האחרונים בזה

ג באיזה ענינים. א) חכם אחד הקשה על המ"א בענין נ"כ לזר, יישוב לקושיית הט"א על רש"י בר"ה. ב) יוצא מדברי רש"י דמיעוטא כה"ג מגדר בל תוסיף הוא, ובהכי מתורץ קושיית התוס' לר' יהודה מהילני המלכה. ג) דקדוק על המ"א, עוד צ"ע משמועה דפסחים. ד) עוד צ"ע מסוגיא דזבחים. ה) קושיית החכם בענין אם אשה רשאה לשרוף נותר, יישוב קושייתו. ו) פנים אחרים בזה בהקדם יישוב קושיית הט"א על התוס'. ז) ליישב מה שהעיר השואל על תשובת משכנות יעקב. ח) דין מחודש בענין ע"ג הבא על ב"י א"א, בענין הולד לכהונה

ד בדין ברכת ראיית הקברות, משא ומתן בשאר ברכות הראייה, ראי' מסוגיא דברכות

ה בדין בהש"מ. א) ר' יהודה ור' יוסי בספיקא דבהש"ח לענין כוכבים ומהלך אדם בינוני לטעמייהו אזלי. ב) הגר"א ז"ל חידש דהערב שמש הוא קודם צה"כ, הערה ע"ז ויישוב. ג) קושיא ע"ז מסוגיא דשבת ומסוגיא דיבמות, ואין לחלק בהערב שמש בין נגיעה לאכילה. ד) ראי' מזבחים שאין לחלק. ה) צ"ע בילפותא דקראי דמייתי הש"ס בענין הערב שמש. ו) תמיה על שיטת הגר"א ממשנה דטבו"י וצ"ע. ז) ביאור סוגיא דריש ברכות ושיטת רש"י ע"פ הירושלמי, ובכי מערבא לטעמייהו. ח) שני קושיות מחכם אחד על דברי, יישוב נכון וראי' ברורה מהירושלמי

ו לחכם אחד בדין קידוש על יין צמוקים שמוציאים אותו ע"י בישול הצמוקים. א) בביאור דברי רש"י במנחות, הערה שם בסוגיא. ב) יש לאלם הקושיא, והערה מיתר השמועות, יישוב נכון מהירושלמי דר' יוחנן לטעמי'. ג) הצעה לדינינו מסוגיא דנדרים, דקדוק המשנה שם ויישוב נכון. ד) לפ"ז יש ראי' לדינינו לכאורה דאין יוצאין י"ח ביין מבושל הצמוקים. ה) יש לדחות הראי' [חקירה בדין יין מבושל לענין נדרים] והסברא נותנת דמקדשין עליו. ו) מ"ש החכם בשם ס' אחד להוכיח מדבעינן שריי' ג' ימים ולא סגי במעל"ע דהוי כבוש כמבושל, יש ליישב בטוב טעם. ז) גם על היסוד יש לדון אי בעינן ג' ימים, יסוד לזה מסוגיא דפסחים, מוכח מכאן דין כבוש כמבושל, תמי' על הנוב"י. ח) השמועות מיושבים בשיטות הש"ס והפו' לטעמייהו, מהירושלמי משמע קצת בענין אחר, ביאור נכון בהירושלמי, והוא עולה בקנה אחד עם הש"ס שלנו. ט) ביאור דעת הרלב"ח לנכון. י) מסקנא לדינא דשרי לקדש על יין כזה. יא) יישוב נכון לקושיית רבותינו על התוס' בענין ספק קליטת הזרע בג' ימים

ז חיוב נשים בתפלת מוסף, תשובת רבינו עקיבא איגר בזה, הערה מזבחים ומסוכה, ראי' מסוגיא דשבועות, ומהתוס' זבחים, הספק הוא מצד אחר

ח בטלטול שברי כלים בשבת. א) באור קדש בעובדא דרב אויא דרבא לטעמי' והשמועה מתיישבת ממה שדקדקו התוס'. ב) יישוב קושיית התוס' ובאור שיטת רבה ורב לשיטתייהו. ג) צ"ע בדברי התוס' בשיעור חרס קטנה

ט בדין שביתת בהמה. א) ספיקא דרבוותא אם נשים ישנם בעשה זו, הערה בדברי התוס' דהיכא דכתיב איש באזהרה ממעט אשה, באור הכתוב איש ואשה אל יעשו, וכתוב אל יצא איש. ב) יישוב נכון לקושיית התוס' ע"פ סוגיא דתמורה, ביאור המשנה ריש שבת, ופ"י דשבת. ג) תמי' בדברי התוס' ברבוי נשים לחיובינהו בשור שנגח. ד) יישוב ע"ז, באור מחודש בסוגיא דריש ב"ק מדי דהוה אעבד ואמה וביאור משנה דמס' ידים, ויסוד הדין, ובזה עולה כהוגן הסוגיא ה) מתבאר מזה לדינא דאיכא גם בנשים עשה דלמען ינוח

י בסוגיא דלייבש וליחלב. א) רש"י שיכה פירושו בג' מקומות בסוגיא זו, כוונתו עמוקה על פי סוגיא דעירובין דרבי יהודה לטעמיה. ב) ובזה כולה סוגיא מתפרשה דאמוראי נמי לטעמייהו, יישוב דברי התוס'. ג) תמיה בדברי התוס', וביאור שיטת הראשונים. ד) סיוע לדעת הרמב"ם בענין רוקו שנתלש

יא לחכם אחד. א) מה שחידש בסוגיא דחלילין ע"פ משנה דמכשירין, המשנה אינה ענין לזה. ב) ביאור דעת הראשונים בספק נתלש מן המחובר [חידוש בספיקא דרבנן במקום חזקת איסור] עוד דקדוק בזה. ג) ליישב הדברים דרב ושמואל לטעמייהו, וגם רב אשי לטעמי'. ד) ובביצה ספק נולדה היום יתחדש הדין [דחיית דברי השיבת ציון והשב שמעתתא לענין ס' ערלה] ועולה נכון בסוגיא דביצה. ה) יישוב לקושיית התוי"ט ומיושב יפה סוגיא דתלילין. ו) עוד יישוב דשמואל לטעמי'. ז) תמי' בדברי הפו' ביאור במרדכי ובסוגיא דתמורה

יב חופת אלמנה. א) דעת הפו' דחופה לא קניא באלמנה, והקשו ע"ז מסוגיא דריש קדושין, כן יש להקשות על הרמב"ם דס"ל חופת נדה לא קניא ב) מחלוקת הפו' אהילכתא כרב הונא דחופה קונה, ביאור הסוגיא דקדושין. ג) יש לדחות היסוד בהבנת עומק השמועה. ד) ראי' מהירושלמי דחופה קונה באלמנה

יג לחכם אחד. א) איסורי הנאה של קנין אם המה ממונו, ראי' ממשנה דכריתות דליכא שם איסור על הקנין. ב) באור נכון בסוגיא דמגילה ובפרש"י ויישוב תמיהת הט"א. ג) הערה אם מקרי בקטנותו חל הנדר, ראיה מסוגיא דנזיר. ד) הערה מדין ערוב. ה) באור דעת הטור בדין ספינן לקטן, יישוב דעת הרמב"ם, ביאור סוגיא דשבת דר"י ורבנן לטעמייהו

יד דין תחומין מה"ת ומדרבנן. א) דעת הרי"ף והרמב"ם דתחומין י"ב מיל מה"ת קושיות הרמב"ן וש"פ מסוגיא דשבת וסנהדרין. ב) ביסוד הדין מה שיש להעיר בסוגיא דשבת, יש לעיין אם תחומין יש בהן לתא דמלאכה. ג) יש להוכיח דלאו מלאכה היא. ד) יש לומר דגם תחומין בכלל ויכלא העם מהביא. ה) לר"י יש לומר דמלאכה איכא בתחומין, יסוד מהירושלמי. ו) מ"מ הן רק בלאו גם לר"ע, וביסוד אם הם מלאכה פליגי רבנן. ז) יישוב סוגיא דסנהדרין דתחומין י"ב חיל לרבנן לא מקרי חלול. ק) חידוש דין מזה לענין מומר לחלל שבת. ט) יישוב נכון לקושיית הרמב"ן מסוגיא דעירובין ומיושב גם דקדוק התוס'. י) יישוב תמיהת הרא"ש וביאור דבריו. יא) ביאור הירושלמי באורך [יישוב קושיית גליון הש"ס]. יב) חקירה בשיעור התחומין מה"ת וביאור הירושלמי לנכון, ועולה בקנה אחד עם הש"ס דילן. יג) קושיית בעה"מ על הרי"ף, קושיא מר"ה. יד) דין תחומין בי"ט מה"ת, יסוד מהירושלמי. טו) הערה מסוגיא דמכות. טז) למה שהקדמנו ביסוד המחלוקת מיושב הכל, הערה בדין תחומין ביוה"כ. יז) קושיית הגר"א על הרי"ף והרמב"ם למה שכתבנו ניחא, ביאור הירושלמי והמדרש בהג"ה. יח) בדין תחו' בהמתו וכליו, ראי' דהוה מה"ת. יט) דין מחודש בתחומין ויסוד מהתו"י ובהכי ניחא הסוגיא. כ) ראי' מסוגיא דשבת דתחומין מה"ת ויישוב השמועה. כא) יישוב לקושיית האחרונים מסוגיא דיומא. כב) דחייתו דברי ס' משכיל לאיתן בענין תחומין כג) יישוב דברי הרי"ף בפ"ב דביצה ע"פ דקדוק הסוגיא. כד) סעד למ"ש. ממפרשי הרמב"ם. כה) דקדוקים בסוגיא דשבת וביאור הירושלמי בכ"מ. כו) תמי' בשבת שם. כז) תמי' בדברי התוס' שם

טו לחכם אחד. א) בדין חטים שנמצאו בהם מחומצים, בעינן ס' בבירור. ב) במחלוקת הפו' בדבר שיחזור לאיסור אם הוא דשיל"מ, חידוש דין בזה. ג) ביאור נכון במה דחמץ לא מקרי בע"פ דשיל"מ. ד) יתחדש מזה דלענין ספק אין להקל בתערובות מין במינו

טז א) במי שקנה חמץ שלאחר הפסח יהי' קנוי לו אם עובר בב"י בפסח דהוה גורם לממון. ב) יסוד מסוגיא דפסחים, הערה בסוגיא דבכורות. ג) יש לעיין מהתוספתא, יש לדחות ע"פ תשו' הר"ן, ראי' לזה. ד) דברי הרא"ש מפורשים בהיפך ממה שכתבנו. ה) הי' מקום לחלק, אבל אם כן תקשי בסוגיא דש"ס, בהג"ה השגה על המק"ח. ו) השגה על הקצה"ח שכתב לחלק בכה"ג בין איתי' בעיני' או לא, בהג"ה עוד קושיא עליו. ז) קושיא על הרא"ש בסוגיא זו. ח) ביאור הירושלמי בפסחים באורך. ט) יישוב עמוק לדברי הרא"ש. י) לענין דינינו הלא מפורש ברא"ש. יא) דקדוק מסוגיא דע"ג גבי אתנן

יז א) מי שנגנב לו חבית י"ש בליל י"ד וידוע שא"י גנבו אם מחוייב לטרוח לבערו, דהא לא מהני הביטול. ב) יש לומר דחיובא דאו'