עמודי אור רמג

יצא איש וכליו ללקוט המן, והא רבה גופי' ס"ל (ביצה י"ב) עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה לי"ט, ע"כ דאל יצא לא קאי איו"ט, אע"ג דביו"ט ג"כ לא הי' יורד מן, ומ"ש שם דר"ע יליף בסוטה תחומין מומדותם כו' ושם לא נזכר שבת, לענ"ד פשוט דר"ע נמי אקרא דאל יצא סמיך, והאי ומדותם גלי לן שיעורא, ובאמת כתבנו דלר"ע ע"כ תחומין גם ביו"ט מה"ת, אבל לא מטעמי' ודוק

סי' כ"ג אות ה'. כיון שאפשר לאוכלה בלא הפרשה, וכ"כ התו' (חגיגה ח'. ד"ה משום) דלהכי לא שייך במעשר בהמה איסור מתקן ביום טוב, כיון דרשאי לאכול קודם שעישר

סי' מ' אות א' בפתילה בינונית כו'. וכ"ה בירושלמי (יומא פ"ב ה' ב') בן ביבי על הפקע שהי' מזוויג הפתילות לפי מדת הלילות ע"ש, ובגוף מחלוקת ב"ש וב"ה שבארנו, עי' מ"ש לעיל בהשמטה לסי' ג' באורך השייך לזה אות ב' מיתתקנת ע"י כך, וכ"כ הרא"ש בריש ביצה בענין שברי פתילה ע"ש

סי' נ"ה דמי עצים. ומההיא דפסחים (ל"ב.) דקרי לי סוגיא דשמעתא דמי עצים אין ראיה דהתם גם לדעת רש"י ניחא דכתב בק"מ דמדרבנן מיהא בעיא שריפה, אבל כאן ע"כ מה"ת הוא, דאי מדרבנן לא איצטריך לן טעמא, דבכל איסורין דרבנן כשנהנה מהן [בטעות וכדומה] משלם דמי מעליא, והכי נמי דכוותה, וע"כ מדאו' הוא, ואכמ"ל

סי' פ"ג סוף אות ח'. ועי' ירושלמי חגיגה פ"ב וב"ז אינו בעולם היינו נמי כה"ג עי' מפרש שם

שם סוף אות י"ב. וראיתי בתשובת בית אפרים חא"ע סי' מ' שטרחו הגאונים ז"ל ליישב דברי הרמב"ם (פ"ו מה' גירושין ה' כ"ט) שכתב עיר שכבשה הגייס והובקעה וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג כו', נותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים, ואם הי' גט אחד מהם ביד השליח אינו נותנו לאשתו, ואם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת, ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט עכ"ל, והקשו ז"ל שם למה לי נודע שמת קודם, כיון דהשתא מת, ודאי מחזיקינן לי' במת למפרע משעה שטבעה הספינה ודומיהן, ולענ"ד הדברים מיושבים בפשוטן, דהא הנטבע לפנינו גם כן בעינן שיהוי כשיעור שתצא נפשו כבמשנה (יבמות קכ"א.) וכן בכל דבר לפי ענינו, אינו מת כרגע, וגבי גט בעינן לדקדק אם ניתן הגט מיד שטבעה הספינה, ודאי אינו נידון אז כמת עד שיעור שת"נ, ועל זה כוון הרמב"ם ואם נודע שמת הבעל כו', דכי הא ודאי. בעינן לאודועי ודוק

סי' קי"ז סוף אות ז'. עי' מ"ש לעיל בהשמטה לסי' ג'

סי' ק"כ בביאור הפסוק הנשים הצובאות. ולפי המתבאר מהש"ס והת"י יתפרש ענין צובאות כפשוטו שמעמידות צבאות ה' ישראל עמו בהזקקן לבעליהן, ויומתק לפ"ז אמרם ז"ל (ברכות ל"א:) מיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שקראו צבאות עד שבאת חנה וקראתו צבאות כו', אמרה רבש"ע מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה לך ליתן לי בן אחד, היינו שתהי' גם היא בכלל הצובאות, להעמיד צבאו של הקב"ה

אלה דברי בני האברך השנון השלם מו' משה נ"י ראיתי לצרף קצת חידוש אשר חנני ח' לחיבור אאמ"ו הגאון נ"י מה שנלענ"ד בישוב דעת הרמב"ם שפ' בפ"א מה' שבועות דבין שבועה דלהבא ובין שבועה דלעבר עובר משום לא תשבעו בשמי לשקר, והוא דלא כמאן דאיפלגי בשבועות כ"א, וכן תמהו ע"ז כל נו"כ, ונראה על קמן ס"פ שבועות העדות, מסיק הש"ס דר"מ מודה באיסורא דמכלל לאו אתה שומע הן, ולא פליג רק בממון – ובאיסורא דאית ביה ממונא, והקשו בתוס' הא גם בנדרים דאיסורא גרידא, לית לי' לר"מ מכלל לאו אש"ה והעלו דלא דמי אסור נדרים דקבל לכך הוי דיני' כממון לאסור שבועה דחמיר, ועי"ש, ולכאורה יקשה לרבין דס"ל שם כ"א, דשבועה דלהבא אין עובר רק משום בל יחל כמו בנדרים, א"כ בממוני חמירא שבועה דלהבא מנדרים, ובנדרים שם מוכח דבשבועה דלהבא מודה ר"מ דמכלל לאו אתה שומע הן, (ועי' בר"ן שם ט"ו א') והנה הר"ן שם כתב חילוק אחר בין נדר לשבועה, דנדר הואיל והוא איסור חפצא מיקרי איסורא דאית בי' ממונא, משא"כ שבועה דהוא איסור גברא, ולכאורה יקשה ע"ז דבכתובות מ"ו ב' הוה בעי הש"ס למילף דאב יכול לקדש בתו נערה מהפרת נדרים ודחי הש"ס דממונא מאיסורא לא ילפינן, והקשו בתוס' שם דהא קדושין הוה ג"כ איסורא, ותוס' דקדושין הוי איסורא דאית בי' ממונא ולא ילפינן מאיסור גרידא, וא"כ לדעת הר"ן אמאי לא ילפינן הא גם נדרים איסורא דאית ביה ממונא הוא, ואין לדחות דהר"ן לא קאמר רק דנדרים עצמם הוי איסורא דאית בי' ממונא, ולא הפרת נדרים דחשבינן לי' לאיסורא גרידא, ז"א דהא גם לענין זכיית האב בהפרת נדרי בתו ויש נ"מ לענין ממון, כגון שאסרה הבת נכסי'– שנפלו לה בירושה מאמה - על אבי'. ונמצא משתכר בהפירו את נדרה ממון גמור שיהי' מותר בנכסי', וא"כ חשיב שפיר הפנ"ד איסדאב"מ, ולתרץ את דבריו נראה לי לבאר דזה גופי' אם מקרי נדרים איסורא דאית בי' ממונא יהיה תלוי בפלוגתא, דהנה בסוף הסוגיא הנ"ל מסקינן דמקרא דאין כסף ילפינן דקדושי הבת לאבי' דדרשינן אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, והנה מהך קרא לא ידעינן רק דכסף קדושין הוא של האב, ומ"מ אין מזה הוכחה דהאב יכול לקדשה, והתוס' כתבו דממילא נשמע דהאב מקבל קדושי' דהשתא אביה ישקול כספא והיא תקבל קדושי', ותמה ע"ז הגאון רבינו עקיבא איגר בחי' דבשלמא לעיל אמרינן השתא אבי' מקבל קדושי' איהי תישקול כספא דהואיל ואבי' מקבל קדושי' ממילא ידעינן דהכסף שלו, אבל ממה שיש לו זכיה בכסף קדושי' אין הוכחה דהוא ג"כ מקבל קדושי' דאימא היא עצמה מקבלת קדושי', ומ"מ הכסף לאבי' כמו שזוכה במעשי ידיה ושארי זכיות שזיכתה תורה לאב, ותשו' הגאון הנ"ל דבאמת אין הוכחת הגמ' כדיוק התוס', רק הואיל וידעינן דכסף קדושין לאב א"כ שפיר יוכל ללמוד דאבי' זכאי בקבלת קדושי' מהפרת נדרים, כי מקמי דהוכיח הש"ס דכסף קדושין לאב, דחי שפיר דלא ילפינן מהפנ"ד, דאיסורא דאב"מ מאיסור גרידא לא ילפינן דאם נלמוד מהפנ"ד דאבי' יכול לקדשה, וממילא ידעינן דכסף קדושין שלו כדאמר לעיל השתא אבי' מקבל כו' לא יהי תשקול כספא, א"כ הוי איסורא דאב"מ, לכך לא ילפינן מהפנ"ד, משא"כ השתא דילפינן בפי' מקרא דאין כסף דכסף קדושין לאבי', א"כ לא נשאר לנו ללמוד מהפנ"ד רק שאבי' זכאי בקבלת קדושי', והוא איסורא גרידא, ושפיר נוכל ללמוד מהפנ"ד ע"כ דברי הגאון הנ"ל, והנה לכאורה יש לדחות קושית הגרע"א הנ"ל האיך שייך לומר דאיהי תקבל קדושי' ואבי' ישקול כספא, דא"כ במה תתקדש הא קניית כסף קדושין מטעם הנאה הוא, ובעינן הנאת המקנה, וא"כ אם היא תקבל קדושי', ותקנה את עצמה לבעלה מאי הנאה קא מטי לידה כיון דהכסף לאבי' ובמה תתקדש לו? אלא וודאי דהאב זוכה בקבלת קדושי', וא"כ שפיר מטי הנאה להמקנה דגם כסף קדושין שלו, ולא איכפת לן במה דלא מטי הנאה לידה, אך יש עוד לפקפק בזה, דבקדושין כ' ע"א אמר רבין תן מנה לפלוני ואקדש אני לך, מקודשת מדין ערב, אע"ג דלא מטי הנאה לידי' משתעבד, הכי נמי אע"ג דל"מ הנאה לידה מקודשת דמשעבדה נפשה, א"כ קו' הגרע"א במקומה עומדת, דאימא אבי' זוכה בכסף קדושין, והיא עצמה מקבלת קדושי', ומ"מ שפיר מקודשת דהוי כמו אמרה תן מנה לאבי ואקדיש אני לך, כיון דהתורה זיכתה לאבי' כסף קדושי', א"כ כשהי' מתרצית להתקדש הוי כמו אמרה תן מנה לאבי כו', והנה הריטב"א בחידושיו לקדושין כתב דתן מנה לפלוני כו', מקודשת בטובת הנאה שיש לה מנתינת המנה לפלוני, ולדידי' ערב ג"כ מטעם הנאה משתעבד, דעל פיו נתן המלוה למי שחפץ הערב, וא"כ מטי בזה הנאה לערב, ובההיא הנאה משתעבד, וא"כ היטב מתורץ קושיית הגאון רבי' עקיבא איגר ז"ל, דתן מנה לפלוני שפיר מתקדשת, בההיא הנאה שנותן המנה למי שתחפוץ היא, משא"כ בקדושי הבת שהתורה זיכתה בע"כ לאבי' ואין לה שום הנאה בנתינת המעות לאבי', א"כ אי אפשר לומר דהיא בעצמה תקבל קדושי', דבמה תתקדש, והא לא מטי שום