עמודי אור רלט

נעמוד עליהם כיון שלכ"א השקוהו יין מדינתו, א"כ בלי ספק לישראל השקו באותה סעודה יין א"י, שהרי עדיין כרוכים ונמשכים היו אחרי, ונשארו רבים בהם אשר ראו גם הבית הראשון בכבודו (עי' הוריות ו.) מעתה נעיין משפט היין הזה לענין תרומות ומעשרות, והנה אף כי היתה קצת הארץ מכבר גם בזמן הבית תחת יד האומות שכבשוה מעת שגלו עשרת השבטים, ואח"כ נכבשה כולה תחת יד נ"נ, מ"מ הא איפלגו בש"ס (גיטין מ"ז) אם יש קנין לעכומ"ז בא"י להפקיע מיד מעשר, ואשכחן גם בפלוגתא דתנאי בזה כמו ששנינו (דמאי פ"ה מ"ט.) מעשרין משל ישראל על של עכומ"ז, משל עכומ"ז על של ישראל, ומפרש לה בירושלמי דאתיא כמ"ד אין קנין לנכרי בא"י להפקיע מיד מעשר, וס"ל נמי דמירוח עכומ"ז אינו פוטר, עיי' רש"י ותוס' בגיטין שם ודוק] ועיי' מכשירין (פ"ב מ"י) וברע"ב ותוי"ט שם, וסתמייהו דהני דבדבר הגמור נשנו, ומ"מ יש לפירות עכומ"ז חיוב תרו"מ, ושנינו בחלה (ריש פ"ב) בפירות שיצאו מארץ לח"ל ר"א מחייב ור"ע פוטר, וכתב המל"מ (פ"א מה' תרומות) דעד כאן לא פליג ר"ע לפוטרן מתרומת ומעשר כשהוציאן לח"ל אלא כשלא נגמר מלאכתן בארץ, אבל אם נתמרח הכרי בארץ, אף ר"ע מודה דחייבים בתרו"מ אף בח"ל ע"ש, וכדברי המל"מ מבואר מדברי תר"י (ספ"ו דברכות) שכ' שפירות שבח"ל שיש לספק בהן שהן מא"י חייבים בתרו"מ מספק, והא ודאי דהלכה כר"ע לגבי ר"א, וא"כ אפי' הם מא"י פטורין אע"כ דבממורחין אף ר"ע מודה, ומזה יסוד ראי' גם לדברינו דאפי' קודם ראיית פה"ב יצא מא"י לח"ל חייבין, דאל"ה הי' לו לפוטרן מס"ס, ספק פירות ח"ל הן ואת"ל מפירות הארץ שמא לא ראו פה"ב ודוק

(כא) ונלענ"ד דהיינו אפי' קודם ראיית פני הבית, כל שנגמר מלאכתן בני חיובי מקרו וכן משמעות שטחיית לשון המל"מ שם] וחילא דידי מההיא (פסחים ל"ה:) ובש"ד דמעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה, ואם נתמרח בכרי חייבין, וכתב המל"מ (פ"ג מה' תרומות ה' י"ג) בדעת הרמב"ם וש"פ דאם נתמרח בכרי אפילו קודם ראיית פני הבית חייב בתרומה גדולה, אף ע"ג דקרא סתמא כתיב והוה לן לאוקמי ביש בהם חיוב גמור, מ"מ משתמע לן דאחר מירוח נמי בני חיובא מקרי עש"ה, והכא נמי דכוותה

באופן שיין זה שהוכן לסעודת אחשורש בשביל ישראל מא"י, אף שהיתה אז נכבשת ביד האומות וגם חלק ממנה לפני החורבן, מ"מ למ"ד אין קנין לעכומ"ז להפקיע מיד מעשרות אף שהובא היין לשושן, מ"מ לא פקע ממנו חיוב הפרשת תרו"מ

(כב) אלא שיש לנו לעיין בחיובו מצד אחר לפי המתבאר מדברי הרמב"ם (פ"ג מה' מעשר ה' א' ב') שכל הפירות או שאר דברים לא קבעם הגורן [או הגת] וגמר מלאכתן למעשרות אם בדעתו להוליכן למקום אחר עד שיראה שם פה"ב, וא"כ יין זה אף שנעשה בגת ונתמלא בחביות שזהו גמר מלאכתו (רמב"ם שם ה' י"ד) ע"ש, מ"מ לא הוקבע למעשר עד בואו אל מקום הסעודה לשושן כיון שעל דעת כן נעשה, ויראה שם פני הבית או החצר [ועי' במ"ש הראב"ד שם בה' ב', ובמל"מ, [ועי' תוס' ע"ג (נ"ו. ד"ה ואע"פ) שדבריהם עולים כשיטת הרמב"ם ודוק היטיב]

והנה רז"ל אמרו במגילה (שם) שהי' מרדכי ממונה על הסעודה, ובלי ספק כי הכל כתורה עשה שלא יכשלו ישראל, וצריכין אנו לעמוד על עיקרן של דברים, הנה הבית וכן החצר שניהם קובעים למעשר

והמתבאר מדברי הירושלמי כמו שתיקנה הראב"ד ז"ל (פ"ד מה' מעשר ה' י"ד) שהחצר קובעת למעשר, ואם נזרע רובה פטורה שהזרעים עושים אותה שדה, אבל אם נטע רובה חייבת שהנטיעות אינן מוציאות מידי יישוב, אלא שזהו דוקא אם נטע האילנות לשם נוי חצר, אבל הנטועים לפירות סתמא ולא לנוי דין שדה להם, [ונלענ"ד דהיינו מה דאיפלגו אמוראי בעירובין (כ"ו.) לענין ביטול הדירה והוא שעשויין איצטבלאות כו' עש"ה ודוק] והמתבאר עוד מהירושלמי (פ"ב מעשרות ה' ב') שחצר או קרפף שמקצתה חייבת ומקצתה פטורה, מקום שהיא חייבת קובעת למעשר, ומקום שדינה לפטור אינה קובעת, ופשוט שבביתן המלך היו שם אילנות נטועות לנוי, ומהם הנטועים לפירות כדרך הנהוג, עוד מבואר שאסור למסור טבל למי שאינו מעשר, ולחבר מותר שחזקתו יעשה כתורה ויפריש תרומה ומעשרות, והמתבאר עוד מסוגיא דמכות (י"ז.) דיש בע"ה סוג דחייש לטרחא ג"כ וגם אמרו רוב ע"ר מעשרין הם ומיעוטן חשודים, עוד נקדים אותה ששנינו (דמאי פ"ז מ"ב) מזגו לו [לחבר[ את הכוס שאינו מעושר] אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הוא מעשר ותרו"מ ומעשר שני מחולל על המעות, ומשייר בשולי הכוס התרומה ותרו"מ עש"ה

(כג) ומעתה מבוארים הדברים על אופנם בעה"י, דרב בזה לטעמי' דס"ל (גיטין ס"ב.) אין עודרין עם העכומ"ז בשביעית, ופירשו התוס' שם בתירוץ שני דהוא מה"ט דס"ל אין קנין לעכומ"ז בא"י, וכ"כ מהרי"ט (ח"א סי' מ"ג) [ושיטת הרמב"ם היא דרך אחרת בענין אין קנין לעכומ"ז, ודעתו ז"ל ג"כ שיש חלוק בין שביעית למעשרו', והדברי' ארוכים בשיטתו עי' מהרי"ט שם ובתשו' ר' בצלאל אשכנ"זי סי' א' וסימן ב'] ובערכין (וא"ו.) אמר ר"י אמר רב עכומ"ז שהפריש תרומה מכריו בודקין אותו אי בדעת ישראל הפרישה תינתן לכהן, ופירשו התוס' שם דס"ל לרב כהני תנאי דעכומ"ז איתא בתרומה דנפשי' ע"ש [ושיטת הרמב"ם בדין זה שהביאו אף ע"ג דס"ל מירוח עכומ"ז פוטר עי' במ"מ שם ודוק] וא"כ לדידי' היו חייבים היינות של סעודת אחשורש שהובא מא"י בשביל ישראל בתרומות ומעשרו', והתחכם מרדכי להושיב את ישראל בשלשה מקומות כל אחד לפי הראוי לו מן הדין, לפי שיין זה עדיין לא הוקבע למעשרות דבר תורה [ואיסור אכילת קבע אחר מירוח קודם ראיית פה"ב מדרבנן הוא כמ"ש התוס' בכ"מ] עד שיובא למקום הסעודה ויראה פני החצר, לכך הושיב הת"ח החברים הראוים לחצר לחצר, שיינם יוקבע למעשרות ויתנהגו כתורה להפריש מכל כוס כסדר משנתינו הנז', ועמי הארץ החשודים שאפי' לטרוח לא ירצו, ולא יפרשו כלל, הושיבם בראוי להם בגינה, מקום שאין הפירות טובלים בו, והראוי לביתן שיש מקום חיוב [באילנות הנטועים לנוי כמש"ל] ומקום פטור [באילני הפירות כמש"ל] ומי שלא יחוש על טרחו הושיבו בביתן שאם ירצה לשתות בלא חיוב הפרשה ישתה במקום פטור, ואם ירצה ישתה במקום חיוב ויפריש תרו"מ ודוק [והחצר היתה קובעת למעשר, כיון שהוכן לכך בשבילם ודוק]

(כד) ובזה יאירו לנו דברי הכתוב אחרי ביאר מקום הסעודה בחצר גינת ביתן כו' כל אחד לפי הראוי לו, והנה כ"ז הי' נכון ליושבים בחצר [הם החברים הנאמנים על הפרשת תרומות ומעשרו' כמש"ל] שישיירו בשולי הכוס התרומה ותרו"מ כדת התורה, לפי שהיתה השתי' בלי הכרח לשתות כל הכוס ועל יסוד זה התכוננו השלש מקומות הנז' כמשנ"ת, וזה מאמר הכתוב והשתי' כדת [של תורה בכל המקומות הנז' לפי שהי' ציווי המלך] אין אונס, פי' שלא יאנסו לשתות כל הכוס [וא"כ יוכלו לשייר בתרו"מ] כי כן יסד המלך [קבע מקומו' הסעודה] לעשות כרצון איש ואיש לפי ענינו כמש"נ [ולהמתיק עוד לשון המקרא כי כן יסד כו' כרצון איש, הוא בשנתבונן ביסוד הדברים שנתבארו, דודאי מרדכי לא הי' לו רשות לתרום בשביל המסובין, לפי שאין אדם תורם דבר שאינו שלו, ואולם הקרואים על הסעודה הותר להם לתרום מה שבכוסם אף שהוצרכו לאבד התרו"מ שבשולי הכוס כמשנ"ת אין בזה משום גזל לגבי בעל הסעודה, כההיא דתנן (דמאי פ"ז) המזמין את חבירו שיאכל אצלו והסועד אינו מאמין לבעה"ב, כך הוא עושה שתורם אכילתו ומאבד התרו"מ, ובירושלמי שם הקשו ע"ז ואינו אסור משום גזל [מה שמאבד ממונו של בעה"ב דהא לא ניתן לו רק לאכול או לשתות] ומשני רוצה הוא [הבעה"ב] שיהא לו [להמזומן] נחת רוח, והיינו נמי דמפרש קרא טעמא דהשתי' היתה כדת כמו שביארנו לענין הפרשת תרו"מ, והותר להם זה כי כן יסד המלך לעשות כרצון איש שיהי' לכ"א נחת רוח ומילוי רצון ודוק)

ומעתה עולה כהוגן דרשת חז"ל על לשון הכתוב אין אונס, שכל זה המשך ביאור הענין לענין הפרשת תרו"מ וההכרח לומר שהי שם יין א"י, לפי שבו הוא שייך חיוב הפרשת תרו"מ משא"כ בפירות ח"ל, ודרשו חז"ל מזה שכל אחד השקהו מיין מדינתו, והי' שם יין א"י בשביל ישראל ודוק, הנה התבאר בשתי הדרכים שכתבנו שאלו התייחדו ישראל במשתה המלך במקום המוכשר להם כפי התורה, ולא להתערב עם בני בלי בריתם לא הי' שם חטא וקלקל, וע"ז התפללה אסתר מיד כלב יחידתי וכמשנ"ת

(כה) ואמרה אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך ראוי לעורר כאן ענין נכבד בהכרתת עמלק ומחיית שמו שנצטוינו ע"ז בעשה ול"ת, וגם במלחמתו ראשונה ברפידים נשתנה מלחמתו ממלחמות סיחון ועוג ול"א