עמודי אור רלז

ומדי חדוהי ודרעוהי, מוקדנים מעוהי וירכוהי, הרביעית שקוהי ורגלוהי, ולפי שבחטאתינו כביכול תרד שכינת עוזו, ושכנגדה תעלה כי תירש גבירתה, אז יתמעטו שרשי קדושת הבגדים, כי ינחלו זרים כחינו, ואחז"ל שאחשורש בשעת הסעודה לבש בגדי כהונה, ורמזו על ענין זה, והבן, וכפי סדר הבגדי', היתה שליטת בבל נגד המצנפת שבראש, פו"מד נגד הכתונת, מוקדון נגד האבנט, הרביעית נגד המכנסים, ותראה כי הדברים מותאמים, אחז"ל (זבחים פ"ח:) מצנפת מכפרת על גסות הרוח, ונגד זה אמרו (קדושין) גסות הרוח לבבל נחית כו' ע"ש, וע"ז באה נבואת ישעי' (י"ד) על בבל ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה כו', ואמרו שם כתונת מכפרת על שפיכת דמים, ולכך פרס ומדי התגברו לגזור להשמיד להרוג כו', ואמרו אבנט מכפר על הרהור הלב היינו מינות כדדרשינן בעלמא אחרי לבבכם זו מינות, לכן גברו המוקדנים לגזור לכפור בה' כנודע ענינם, [עי' (ר"ה י"ח) שגזרו על ישראל שלא להזכיר שם שמים כו'] ומכנסי' מכפרי' על גילוי עריות, לכן כשנכנס טיטוס לק"ק הכניס זונה וכו' הבן כל זה יפה, וידוע מאחז"ל (שבת ע"ז:) ששם לבוש מורה על המכסה קומת האדם, ושם בגד יפול על כל מה שילבש האדם אפי' בגד קטן מיוחד רק למ"א, או לאבר אחד, ולפ"ז הכתונת יקרא לבוש, וכ"ה במקרא והלבשת' כתנות כתונת בד קדש ילבש והשאר בגדי כהונ' יקראו בגדים, ולאשר המן הפיל גורל במלכות אחשורש [המכוון נגד הכתונת] לאבד את ישראל כמ"ש אמרה בכלל על דולקי ישראל ורודפיהם, יחלקו [הד' מלכיו'] בגדי להם ועל לבושי [הכתונ'] יפילו גורל לשפוך דמי

(יד) ואחז"ל מאי חזי' אסתר דזמינתי' להמן אמרה שיהרג הוא והיא ע"ש ובפרש"י, ואולי כי לתקן ב' העונות באו מרדכי ואסתר למסור נפשם על קדושת שמו, לכן מרדכי לא השתחוה להמן לכפר עון הצלם, ואסתר מסרה נפשה על ישראל בהזמינ' את המן אל המשתה לכפר עון המשתה שנהנו ישראל מסעודת אחשורש, [והדברים מכוונים לפי ח"א שעון ע"ג הוא פגם בז"א, ועון מאכלות אסורות [כ"ש הסעודה ההיא] הוא פעם בנו"ק, לכן נתקנו הדברים הראשון ע"י איש [מרדכי[ והשני ע"י אשה [אסתר] והדברים ארוכים ובזה תבין מאמר הכתוב ותלבש אסתר מלכות כמשמעו, וכמו שדרשו חז"ל שלבשה רוח הקדש, והבן כי לזו הבחינה הוצרכה, אכמ"ל] ובפסיקתא הובא בילקוט פ' דברו אל בני ישראל בעשור כו' מי מעמיד לכם במדי בעשור, רב כהנא אמר כו' ואני מעמיד לכם שני פרקליטין מרדכי מבחוץ ואסתר מבפנים [דדריש שה לבית אבות רומז למרדכי שהיו משני בתי אבות אביו מבנימין ואמו מיהודה, שה לבית זו אסתר שהיתה מבפנים] והדב' תמוה מה שייך כ"ז לעשור בניסן. והנלענ"ד בעה"י שהרי עיקר צמיחת הגאולה הית' ע"י הריגת ושתי, שבסיבת זה הגיעה אסתר למלוך כמאמר חז"ל אחר הדברים כו' שברא הקב"ה רפואה למכה כו, והנה סעודתו של אחשורש הית' בשנת שלש למלכו וקי"ל (ר"ה ג':) למלכי אומות מתשרי מנינן ואח"כ החלה סעודתו בא' בתשרי וכ"כ המפרשים ז"ל, וכשנחשוב הק"פ יום, הם ששה חדשים ת' ח' כ' ט' ש' א', כל זה אם היו חדשי' כולם מלאים, אבל באמת הם א' מלא וא' חסר חסרו לנו עוד ג' ימים, נמצא שכלו הק"פ יום ג' ניסן ואח"כ משתה שבעת ימים נמשך עד עשרה בניסן ועמד לנו אז זכות העשו' הזה, ונהרג' ושתי, להצמיח ולהעמיד גואלי' לישראל, [בזה יומתק מה ששלח מרדכי להשיב אל אסתר כי אם החרש כו' ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך שנרמזו שנינו בשה לבית אבות ושה לבית כו' תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת כשלא תצאי לעזרת ישראל הגעת למלכות, ע"פ הדברים האלה ודוק]

(טו) ואולם היא בכשרון נהגה ענינה כי אף בהיותה תחת הנהגת שומר הנשים לא התגעלה בדבר האסור ואחז"ל (מגילה י"ג.) וישנה ואת נערותי לטוב רב אמר שהאכילה מאכל יהודית ושמואל אמר קדלי דחזירי ור' יוחנן אמר זירעונים וכה"א ויהי המלצר נושא את פת בגם ונותן להם זרעונים, ע' רש"י והמפרשי' שנדחקו, ולענ"ד בדרשא דקרא פליגי (דבב"ק ח':) פליגי תנאי בקרא דמיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, ר' ישמעאל אומר מיטב של ניזק דהיינו המקבל, ור"ע אומר מיטב של מזיק דבתר נותן אזלינן מה שהוא אצלו מיטב, והתם כל חד יהיב טעמא מקרא ר"י יליף מג"ש, ור"ע סבר מיטב שדהו ישלם דהאיך דקא משלם, וכאן פליגי כה"ג דרב סבר דטוב דהאי קרא בתר מקבל אזלינן מה שהוא טוב אצלה דהיינו מאכל יהודית, ושמואל סבר דטוב דקרא מתפרש מה שנקרא טוב אצל הנותן, דהיינו קדלי דחזירי, דכה"ג דרשינן (חולין י"ז.) ובתים מלאי' כל טוב קדלי דחזירי, [וח"ו היא לא היתה אוכלת כדברי התוס' אלא הכתוב הודיענו איך נשאה חן בעיניו, גם בפשוטו יש לומר דקדלי דחזירי האכיל לנערותי', שהרי גם אותן שינה לטוב כעדות הכתוב] ור' יוחנן הכריע דטוב אתרווייהו קאי שהי' נוטל חלקה משולחן המלך, מעדני' יקרים, ונותן לה זרעוני', שזה הי' טוב לשניהם והבן

(טו) ואמרה תחלה פצו עלי פיהם ארי' טורף ושואג, כי הארי יש לו שתי בחי' להטיל אימה מצד היותו טורף באין חמלה, גם מקול שאגתו יחתו כל החיים, ולפי שנ"נ כלה באמת רוב ישראל כידוע ואחשורש עם כי לא נשלמה עצתו כמשא חז"ל הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים, מ"מ אימת מות סבלו ישראל דוגמת שאגת הארי, ולזה תיארה שניהם ארי'

טורף

**(הגה"ה כסות כו', תיאר הכתוב כיסוי על המכנסיים, ומצנפת ידוע ענינה שהיא עטיפת הראש, ומבואר בט"ק (כ"ה:) כל עטיפה שאינה כעטיפת הישמעאלים איכה עטיפה, ופירשה הרמב"ן ז"ל שהישמעאלים מעטפים המצנפת סביב ראשם, וכ"ה בטור וש"פ, התבאר כי במצנפת יפול לשון עיטוף, והאבנט ענינו ידוע לאזור בו מתנים, ור' יוחנן חשב כאן ארבעת אלו שהם אורות ומדותיו ית' ישתמשו בזמן החורבן, לכן אמר תתלבש [רומז אל בחי' הכתנת] ברחמיך, ותתכסה [נגד בחי' המכנסים] בעזך, תתעטף [נגד בחי' המצנפת] בחסידותיך, תתאזר [בחי' האבנט] בחנינותיך

, ולפי מיעוט ידיעתינו בח"א הדברים מכוונים, כמו שנבאר בעה"י, כי הכתנת מלבשת כלל הגוף, ת"ת, והוא בחי' רחמים כידוע שהוא המכריע בין חו"ג, לכך אמר תתלבש ברחמיך, והמכנסיים הם מכסין השוקיים, נו"ה, וידוע שבחי' הוד נוטה לצד הגבורות, ובחי' זו מכוונת לאלף החמישי, כידוע, והוא בזמן ר' יוחנן, והי' כל היום ההוא] דו"ה [אותיות הוד למפרע כידוע] בסוד והודי נהפך עלי למשחית שמהוד נעשה היפוך התיבה, דוה, כידוע לח"א, לכך אמר תתכסה בעזך, שלטון הגבורות אז בזמנו, וידוע כי המוחין דרישא הן יסוד החסידות דתליין באבהן שורש החסידות, לכך אמר תתעטף כענין מצנפת הראש, בחסידותיך, עוד נקדים מ"ש ח"א ונודע הוא, כי האבנט מבדיל בין היסוד ברית קדש למה שלמעלה, ולכך אמרו ברבינו הקדוש שלא הניח ידו למטה מאבנטו, שהוא על מתנים, ולכך נקראים בניו של אדם יוצאי חלציו, ויובן היטיב אמרם ז"ל (מ"ק כ"ה:) ביום חנינתו אבד חנינו, תפסו לשון חנינה על הבן והוא ביום מילתו, וכדמסיק שם אסיקו לי' תנן על שטי', הדברים מאירים בעה"י, כי היסוד דאקרי צדיק מתואר בחנינות, עי' בביאורי הגר"א ז"ל לסד"צ (פ"א דף י"ד ע"ד) כי לכן נקרא המלך השביעי בעל חנן היותו מכוון לבחי' היסוד, ולכן יוסף דאקרי צדיק אמר לבנימין אחיו [יסוד דנו"ק] אלקים יחנך בני, ולכך ביום חנינת הבן שנימול ונכנס לברית אסיקו לי' חנן ע"ש תיקון היסוד אות ברית קדש, וכן אמר גם כאן נגד בחי' האבנט תתאזר בחנינותיך והבן כ"ז יפה, וסיים רבי יוחנן תפלתו הקצרה [ועמוקה בענינה] ותבא לפניך עדת טובך וענותנותך, כדאמר רבי יוחנן גופי' (שלהי מגילה) כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו

ראיתי לכתוב כאן מ"ש בעה"י בש"ס שם במאמר הסמוך, [כי עשו בו המתחכמים כרצונם להגיהו מבלי דעת] ר' זירא בתר צלותי' הוה אמר הכי, יהר"מ שלא נחטא ולא כבוש ולא נכלם מאבותינו, ומלת מאבותיכו פירושה קשה לכאורה, ועי' בגליון הגמרא מ"ש בשם הערוך, אמנם יתבאר נכון כי התפלל ר' זירא כענינו השייך לו, וידוע כי כל מקום שנזכר רבי זירא היינו לבתר דסליק לא"י וסמכוהו, ואמרינן (ברכות פ' הרואה) הרואה שעורים בחלום סרו עונותיו, אמר ר' זירא אנא לא סלקי לא"י עד דחזאי שערי בחלמא, שהי' חושש שמא יגרום החטא ויסתכן בדרך ולא יזכה לעלות לא"י עד שהראוהו בחלום שסרו עונותיו, ולכך התפלל להבא שלא נחטא, ואמרו בשיר השירים (פ"ח פ' ז') ר' זעירא הוא ר' זירא כידוע] כד סליק לא"י נפיק לי' לשוקא למזבן מקימא א"ל לדין דהוא תקיל תקיל יאות וא"ל לית את אזל לן מן הכא בבליא די קרבון אבהתי' בהמ"ק, אמר ר' זירא אטו אבהתי לאו אבהתי' כו' סליק לבי ועדא שמע קלי' דר' אילא אם חומה היא נבנה עלי' טירת כסף, אלו עליתם כולכם בימי עזרא הייתם כחומה שלא הי' הבית נקרב ובשביל שלא עלו בני בבל כולם חרב הבית וכ"ה בש"ס דילן (יוטא פ"א) אר"ז יפה למדני עם הארץ, לכן התפלל שיבנה המקדש ולא נבוש ולא נכלם [כמו שהכלימו הע"ה] מאבותינו שלא עלו בימי עזרא.)**