עמודי אור רלו

שאריתם שלא ברחו, אבל גם נהנו מסעודתו ושתו במסיבת עדת מרעים השמחי' אלי סברם כי אובד הוא, וגם הוא ית' ראה ויוכח מוסר כלימתם לפקוד עליהם גם עון הצלם של נ"נ, ולפי שעון הסעודה היתה הסיבה להחליט העונש על שונאיהם של ישראל כמו שנתבאר, לכך נענשו והמלך והמן ישבו לשתות כוס רעל לישראל בסאסאה, מדה כנגד מדה כמו שנהנו הם מהמשתה, והעיר שושן נבוכה

ובמדרש הובא בילקוט והעיר שושן נבוכה אדם מישראל יוצא לקנות ליטרא בשר ושתי אגודות של ירק והפרסי בא וחונקו אמר בקרוב אני הורגך כו' להבין דבריה' הק' שתפסו שיעור ליטר' בשר וב' אגודות של ירק, מה ענין זה השיעור והמספר, אבל הענין מתבאר יפה בעה"י, כי איתא בפדר"א (פ"נ) שאות' שנה שהיתה הגזירה ליום הנועד הי' יום ג' בשבוע שמזלו ארי' והקב"ה הפכו על שונאיהן של ישראל, ובירו' (פ"ק דמגיל') מבואר שאותה שנה מעובר' הית', [ובזה אמרנו ביאור הגון בס"ד, על מה שבירר לו המן דוקא שלשה עשר לחדש, והלא עיקר שמחתו היתה שכפל לו פור בירח שמת בו משה בז' אדר, הי' לו לגזור על ז' אדר, וכבר טרחו בזה המפרשים כ"כ, ולענ"ד נכון בעה"י, דהמן עצמו נסתפק מתי תקום גזירתו אם באדר ראשון או השני, שהרי גם לענין תענית יא"צ נחלקו הפוסקים בא"ח (סי' תקס"ח) ע"ש, ובמיתת משה גופ' יש מחלוקת אם היתה בשנה פשוטה או מעוברת, ולכך התחכם להניח דבר זה לבחירת העם, שהוא הי' עומד בי"ג בניסן וכתב שהוא גוזר להשמיד כו' בי"ג לחודש שנים עשר, ויש כאן שני פנים אם לפרש חדש שנים עשר לחדשי השנה המתחיל מניסן, וא"כ הוא אדר הראשון, שהוא החודש השנים עשר [שהרי השני השלשה עשר הוא] או שנחשוב חדש השנים עשר מיום שעומד בו, והוא עומד בשלשה עשר בניסן וכלה חודש השנים עשר בי"ג אדר שני, והניח זה לבחירת העם מתי שתהי' גרמת המזל אז תקום הגזירה לדעתם, וכ"ז הי' יתכן לו כשקבע יום הנועד בי"ג לחודש שפיר מתפרש יפה לשני הפנים שזכרנו, משא"כ אלו קבע הגזירה לז' בחדש שנים עשר, שוב אי אפשר לפרש מספר שנים עשר רק לחדשי השנה, שאם תפרש חדש שנים עשר מהיום אין כאן שנים עשר חדש שלמים, שהרי עתה הוא עומד בי"ג בניסן והגזירה תהיה ז' אדר השני לפי דרך זה] וע"כ הוא אדר הראשון, ושמא אז לא יפול מזלם כלל, כי לפי האמת הוא באדר השני ודוק היטיב, ובזה יומתקו מאוד דברי המגילה הפיל פור כו' מיום ליום ומחדש לחדש כו', שהי' כאן בגורלו כלול שני מספרים מיום ליום שאז יעלה אדר שני מי"ג ניסן עד י"ג אדר שני] ומחדש לחודש שאז יעלה אדר הראשון ודוק היטיב אכמ"ל] והנה קי"ל בר"ה (ח':) דבשנ' מעובר' לפשוט' שלפני' משתני' המועדי' ה' ימי' ע"ש, וא"כ צא וחשוב כיון שבשנ' הגזירה הי' י"ג אדר שני ביום ג', א"כ י"ג ניסן שלפניו הי' בע"ש א"כ יצא לנו שבעש"ק ניתנה הדת בשושן להשמיד כו', ובחולין (פד.) אמרינן כי ירחיב ה' את גבולך למדך התור' ד"א שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת כו' מי שיש לו יו"ד מנה לוקח לפתו ליטרא בשר כו' ומפרש לה מע"ש לע"ש עש"ה, ובתענית (כ':) מבואר שדרכן הי' בכל ע"ש לקנו' ירך לסעודת שבת ע"ש ובפירש"י, וכן הוא בתוספתא דפאה (פ"ד) ופסקה גם הרמב"ם (פ"ז מה' מ"ע ה"ח) שעני העובר ממקום למקום, בשבת מוסיפין לו ירק לסעודתו עש"ה, והמ"א כ' בא"ח (סי' תע"א ס"ק ג') דבע"פ מן המנח' ולמעל' אסור לאכול ירק מבושל ע"ש, ודעת הר"ן בפ"י דפסחים דהיינו ממנחה גדולה ולמעלה ע"ש, וזהו שדקדק המדרש, לפי שהגזירה יצאה וניתנה בשושן בעש"ק שהוא י"ג ניסן וישראל קדושים הם, [ועדיין לא נגזרו התעניות עד אח"כ כמבואר בכתוב] ונהגו הכל כתורה, והי' אדם מישראל יוצא לקנות ליטרא בשר כמשפט התורה בע"ש, ושתי אגודות של ירק לשבת זו (שהוא י"ד ניסן] שאין הירק נאכל בה רק בשתי סעודות שהרי סעודה שלישית שהיא אחר חצות אסור לאכול בה ירק, ודוק, ונדרש להם כן מלשון המקרא והעיר שושן נבוכה משמע כל העיר כאומות העולם כישראל, ומה זה נבוכו האומות יושבי העיר, הלא ראו את אשר זממו, צרת ישראל, אבל נדרש להם על האמור, כי לפי האמת גם הם נבוכים היו בתקותם ומעשיהם כלשון הכתוב נבוכים הם בארץ] כי באחרית הדבר פור המן נהפך לפורינו, ולא עלת' מחשבת' הרעה

(יא) ובמזמור אילת השחר שדרשו חז"ל על אסתר, התאוננה על כשלון שתי העונו' אמרה (שם י"ז) כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי, עיי' מפרשים שנדחקו בביאור המקרא כארי ידי ורגלי, ואולי יתכן כי היא ברוח קדשה ראתה כי בשתים חטאו עון הסעודה ליהנות בסעודת מרעים וההשתחוי' לצלם, אולם מודעת כי עון ההשתחוי' גדול מעון הסעודה, לכן המשילה הצרמי' בעון הסעודה לכלבים, שאין רדיפתם כ"כ מסוכנת, ובעון ההשתחוי' חשבה הצר' לארי המקיף את האדם שסכנתו עצומה, ואמרו חז"ל בכ"מ השתחוי' זו פישוט ידים ורגלים המובן כי הידים ורגלים הם פועלים ההשתחוי', ואמרו [ע' ס' תולדות אדם] בביאור המקרא (תהלים נ"ט ד') כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים כו' ר"ל התפלל כי יותר נוח לו אשר יגורו ויתאספו עליו עזים להלחם ולהצר לו לא פשעי ולא חטאתי ה' רק הם לא יגורוני בחרמם, כי מפשעי וחטאתי אפחד יותר, ועל בחינה נפלאה זו אמרה אסתר סבבוני כלבים [וידוע מח"א כי בעון מאכל האסור מגביר השליטה לבחי' כלב ודחז"ל בירושלמי ע"ז ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו ומן דידהון אכלין ואכמ"ל] אדע סיבתו כי הצרה הגיע לי בעון, כי עדת מרעים [שסעדתי ונהניתי עמם] הקיפוני, אמנם יותר מסוכנת אנכי כי הקיפוני כארי ידי ורגלי שפשטתי בהשתחוי' לצלם [ואמרה כארי מכוון יות' כי נ"נ נמשל לארי' הוא סיבת ההשתחוי']

(יב) אספר כל עצמות המה יביטו יראו בי ותרגומו מסתכלן מבזן לי, ע"ד שאחז"ל בכ"מ חזי' בי' בישות לאשר המשילה את הידים ורגלים לדולקים ומקיפים לטרוף האומה, אמרה עוד ענין נכון, כי ידוע אשר רמ"ח אברים באדם, והפגם שאדם עושה בחטאו בם יהפכו אותם לו לרועץ, ועיי' דברים נחמדים בזה להק' רח"ו בס' שער הקדושה, והנה לפי המבואר במשנה (אהלות פ"א) מנין של אדם ופרקי עצמותיו יכללו הרגלים [והירך שהם תקועי' בו] והידים [עם עצמות הכתף שהם ממחוברים ומקושרי' לו] מאה ושמנים אברים [ע"ש דחשיב מאה וא' מכל צד, הסר מהם י"א צלעות הגוף נמצאו תשעים מזה ותשעים מזה] ולפי מה שבארנו שעון הצלם והסעודה הי' משולבים ומכווני' למען תפוס את ישראל כמשנ"ת, לכן היו ימי הסעוד' מאה ושמנים יום, וזה אומרה אספר כל עצמותי אברי ופרקי הגוף לראו' שלימותם, המה הידים ורגלים שהעויתי בם בהשתחוי' יביטו יראו בי בבוז וקלון, כי פגמתי בהם

(יג) אמרה עוד יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל דע כי הק' בס' דן ידין בליקוטים האריך כי בזמן חורבן הבית משמשת שכינתו ית' החופפת עלינו בד' בגדי כהן הדיוט ובזמן הבית בח' בגדי כה"ג, וידוע כי לעומת זה ראה נ"נ בחלומו קומה שלימה כללה הד' מלכיות [דברנו על ענינם במ"א] וביארן דניאל, בבל רישא,

פרס

**(הגה"ה ובחי' לאגדות חז"ל בארנו מאחז"ל (ברכות ט"ז:) ר' יוחנן בתר צלותי' הוה אמר הכי והר"ש שתציץ בבשתינו ותביט ברעתינו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעוזך תתעטף בחסידותיך תתאזר בחנינותיך כו', והדברים מפליאים מה שהתפלל ר' יוחנן במלות שונות שאין להם ביאור תתלבש ותתכסה כו', אולם דבריהם ז"ל יתבארו ע"פ הקדמות המפורסמות לח"א, והנה ר' יוחנן התפלל כפי ענינו ושעתו, אמרינן (יבמות ס"ג:) אמרו לי' לר' יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל כו' גזרו על ג' מפני ג', על המרחצאות, על הבשר, על מחטטי שכבי כו', ובשבת (כ"ה:) דרש רבי יוחנן נשיתי טובה זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, היינו כלפי הגזירה שגזרו בימיו על המרחצאות, ובנדרים (נ':) דריש רבי נשיתי טובה על ריבוי מיני המאכלים, ועי' במדרש קינות באורך, ואמרינן (סנהדרין מ"ז.) קבורה משום בזיונא, ועל אלה התפלל ר' יוחנן שתציץ בבשתינו היינו בזיונא ובושת של המתים בהתחטטם מקבריהם, ותביט ברעתינו, הנה הרעה היפך הטובה, והוא כמאמר הכתוב נשיתי טובה היינו מניעת המרחצאות, ומטעמי הבשר. אולם אוסרו ותתלבש כו' כלל בתפלתו ענין כמוס ונפלא, והוא מ"ש בשם הדן ידין כי בזמן החורבן והגלות מתשמש הקב"ה כביכול בארבעה בגדי כהן הדיוט, כתונת ומכנסיים מצנפת ואבנט, ועל דא כתיב ובפשעכם שולחה אמ"כם ר"ת אבנט מכנסיים כתונת מצנפת] עי' מ"ש הק' שם בליקוטים שבסוף הס', והנה לשון התורה בכתונת (שמות כ"ט) והלבשתם כתנות ונאמר בפ' אחרי כתנת בד קדש ילבש, וכן בש"ט מתואר. על הכתונת לשון לבישה, ובמכנסיים נאמר (שמות שם) ועשה להם מכנסי בד